כל מונדיאל מביא עימו חידושים. אלה יכולות להיות הברקות טקטיות שהעולם מאמץ, טכנולוגיה חדשה שמיושמת בשטח, תיקוני חוקה המסמנים אילו שינויים נראה בקרוב גם בליגות וכדומה. רק שהימים הראשונים של קטאר 2022 הציגו גם התרסה כלפי אחת מאמיתות הבסיס של המשחק. "כדורגל משחקים 90 דקות", אומרת הקלישאה, אבל מהמונדיאל הנוכחי אפשר להתחיל לדבר על 100 דקות.
מונדיאל 2022 ב-ynet - היכנסו למתחם המיוחד
ממוצע זמן המשחק בטורניר, כלומר 90 הדקות פלוס שתי תוספות הזמן, עומד בינתיים על יותר מ־104 דקות. הייתה אמנם חריגה אחת קיצונית, בעקבות הפציעה של שוער איראן עלירזה ביירנבאנד מול אנגליה, אבל רשימת המשחקים מראה שמדובר במגמה ובעיקר בהחלטה. 117 דקות במשחק של אנגליה, 111 בזה של ארגנטינה, 105 בארה"ב־וויילס, 103 בהולנד־סנגל, ו־100 דקות לפחות גם במשחקים של דנמרק וקטאר. עולם אחר.
כבר ביום השני לטורניר אמר גארת' סאות'גייט, מאמן נבחרת אנגליה, שמעכשיו צריך להתכונן למשחקים של 100 דקות. יממה לאחר מכן פיפ"א הוציאה הודעה רשמית בנושא, שבה נכתב כי "נעשים צעדים לוודא שהזמן האבוד בתוך המשחק יושלם".
אתמול, כשהשופט הוסיף שבע דקות במשחק בו הדהימה יפן את גרמניה, התלוננו הגרמנים שמדובר במעט זמן יחסית, בעוד שבימים שקדמו למונדיאל התוספת הזו נחשבה לחריגה.
במשחקי יום שני לבדם קיבלנו את ארבע המחציות הארוכות בתולדות הגביע העולמי. למחרת, במשחק של ארגנטינה, נכנסה לרשימה עוד מחצית שיצרה טופ־5 היסטורי. "אם אנחנו רוצים יותר זמן אקטיבי חייבים להיות מוכנים לראות תוספות זמן כאלה", אמר שופט העבר פיירלואיג'י קולינה, יו"ר ועדת השיפוט של פיפ"א. "אם רוצים להגן על תדמית המשחק חייבים לחשב את הזמן האבוד ולהוסיף אותו בסיום כל מחצית. אנחנו לא רוצים משחקים שבהם הכדור בתנועה רק 43 או 44 דקות".
חוץ עם הרגל
התפיסה הציבורית המיידית היא שתוספות הזמן הארוכות נועדו למנוע בזבוזי זמן, אבל זה רק חלק מהסיפור. מבדיקה שערכה ועדת השיפוט התגלה שרוב הזמן המת במשחק לא מגיע מבזבוז זמן מכוון של שחקנים שרוצים לשמור על תוצאה, אלא מהאירועים הכי טריוויאליים, כמו חגיגות שערים. בממוצע, חגיגה של שער לוקחת קרוב לדקה וחצי, כך שבמשחקים מרובי שערים נותר עודף זמן מת. ההנחיה החדשה היא למדוד את הדקות האבודות גם במקרים כאלה ולהוסיף את הזמן בתום המחצית.
אירוע נוסף שלא מדובר כמעט כלל בהקשר הזה הוא הוצאות חוץ. מתברר שהוצאת חוץ, שמתרחשת הרבה פעמים במשחק, לוקחת לא מעט זמן. לכן, כבר בעונה הבאה ינוסה פיילוט במקומות שונים בעולם לעבור להוצאות חוץ עם הרגל במקום עם היד, זאת בהנחה שמהירות חידוש המשחק תגדל באופן משמעותי.
ויש כמובן את בזבוזי הזמן המכוונים, המעצבנים, המהווים את אחת הבעיות העיקריות של המשחק ופוגעים בהנאת הצופים.
המטרה היא שעם ההבנה שכל דקה של בזבוז תוחזר בהמשך - שחקנים יפחיתו בתופעה. האם זה יקרה? נצטרך לחכות ולראות, אבל אפשר גם לשים לב שהמלחמה בתחום עולה מדרגה. כמעט בכל משחק במונדיאל ניתן לראות שלא מדובר רק בתוספות זמן ארוכות אלא כמעט תמיד בתוספת על התוספת. אם לא משחקים מספיק בדקות האקסטרה אז יתווסף אליהן עוד אקסטרה.
מבחן מאמץ
מי אחראי למדידת השעון וחישוב הדקות החסרות? מספר אנשים, אבל לא השופט הראשי. השופט הרביעי הוא זה שמודד את הזמן האפקטיבי כמה שיותר במדויק ומעביר את המידע לשופט הראשי. במקביל, כל אירוע המעכב את המשחק בעקבות בדיקת VAR נמדד על־ידי שופטי המסך ואמור להיות מוחזר במלואו, על השנייה.
רבים שואלים מדוע לא נעשה שימוש בשעון זמן אפקטיבי המוכר מענפי ספורט אחרים. נניח 60 דקות במקום 90, שעון שזז לאחור ולא קדימה, ונעצר בכל פעם שהמשחק מופסק.
גוף החוקה הבינלאומי דחה לא מזמן רעיון זה, כשהסיבה המרכזית היא שהוא יוביל לשינוי גדול וחד מדי במשחק. הרצון הוא ליצור משהו הדרגתי יותר. עם זאת, גם לחידוש שרואים כיום במונדיאל, זה שנחשב הדרגתי, יש השלכות.
השער שהבקיע בפנדל החלוץ האיראני מהדי טארמי בדקה ה־103 הוא המאוחר בתולדות הגביע העולמי, לא כולל משחקים שהלכו להארכה, כמובן. דייבי קלאסן ההולנדי כבש באותו יום בדקה ה־99. בקיצור, יותר דקות מאוחרות שווה יותר שערים מאוחרים, מאוד מאוחרים.
יותר דקות גם אומר יותר מאמץ מצד השחקנים ולמרות שחמישה חילופים במשחק זו כבר הנורמה, היה אפשר לראות במספר מקרים שהשחקנים מגיעים מותשים לתוספת הזמן, בטח לתוספת של התוספת. את הדוגמה הטובה ביותר לכך קיבלנו במשחק של ארה"ב מול וויילס.
רק התחלנו
ויש כמובן את בזבוזי הזמן עצמם. ייקח זמן עד ששחקנים יפנימו את השינוי. אצל רבים מדובר בנושא שכבר נטמע בהם, חלק ברור במשחק. אף אחד לא רוצה להוריד מחגיגות השחקנים אחרי שער, למשל, אז כדי שתוספות הזמן לא יהיו ארוכות בצורה קיצונית, לא יעשו צחוק מכך שהחוק אומר שמשחקים 90 דקות, יהיה צורך בניצחון במלחמה מול הבזבוזים. זה לא יקרה מיד.
תיקונים לחוקה נחשפים לעיני הציבור בטורנירים גדולים, ומשם נוח יותר להחיל אותם על הליגות. לא מדובר בתופעה לחודש אחד, די ברור שתהיה השפעה ברורה, מערכתית, מכוונת. הרעיון מצוין, אפילו מבורך, אבל יכול לקחת המון זמן עד שההשפעות הכוללות שלו יהיו חיוביות לגמרי, הגיוניות ונעימות לעין. המטרה טובה, הדרך ארוכה.