כדי לקבל את ליבת הקריירה של דייגו ארמנדו מראדונה בקפסולה בוהקת מספיק לחזור למשחק אחד. רבע הגמר המיתולוגי במונדיאל במקסיקו, 22 ביוני 1986, אצטדיון האצטקה, היום בו הבקיע מספר 10 של ארגנטינה את שערי הפנתיאון, לנצח.
מראדונה הלך לעולמו, סיקור מיוחד:
הקרקע הייתה ממילא בוערת. המשחק התרחש ארבע שנים אחרי מלחמת פוקלנד, כשגם כך לא השתרעה אהבה גדולה בין האנגלים לארגנטינאים. הציפייה הייתה שהמפגש בין שתי נבחרות הענק, אלופות עולם בעבר, בשלב כה גבוה במונדיאל, יהיה מסחרר חושים. כשהקונפטי התפזר, ריחף מעל המשחק רק שם אחד, זה של מראדונה, שזכה להאלהה. בדקה ה־51 הוא התעופף לכדור גובה ברחבה מול השוער פיטר שילטון, הגבוה ממנו בכ־20 סנטימטרים, ולמרות זאת הגיע ראשון. כשהכדור נחת ברשת, היה ברור שמראדונה השתמש בידו, מהלך שנעלם מהשופט. אחרי המשחק מראדונה כבר הסביר ש"זה היה קצת הראש של מראדונה וקצת 'יד האלוהים'", ובכך טבע את אחד המושגים המפורסמים בהיסטוריה של הכדורגל. ארבע דקות לאחר מכן הגיע החלק השני, המרהיב, הפנטסטי. הוא קיבל את הכדור בחצי המגרש של ארגנטינה, ואז פשוט סיחרר בזה אחר זה את שחקני אנגליה ההמומים, עבר ברחבה גם את השוער שילטון והרשית את אחד מהשערים הכי יפים בתולדות המשחק, "שער המאה". ארגנטינה ניצחה 1:2 וזכתה בסופו של דבר במונדיאל השני שלה. מראדונה הפך לאגדה.
הרמאות מול הגאונות, חוסר הספורטיביות מול הכישרון השמיימי, המסר שאסור להעביר לילדים מול מיומנות משחק שחובה להראות בכל בית ספר לכדורגל. זו בדיוק הייתה דרכו - זהירות, קלישאה - של מיסטר דייגו ודוקטור מראדונה, הנער שקיבל את מתנת האל אבל גם ניחן ביצר הרס עצמי שהאפיל, בסופו של דבר, על כל השאר.
מראדונה היה כוכב עצום, הגדול בעולם הכדורגל. הוא היה קוסם כריזמטי של כדור, האיש שרצינו להידמות אליו כששיחקנו על האספלט הרבה לפני שידענו שהוא לא יכול באמת להיות מודל לחיקוי. היה קל לפנטז בכיוון. בניגוד לפלה, למשל, שנראה תמיד כמו מיתוס קולנועי, מראדונה היה נמוך, מוצק עד כמעט אפילו שמנמן לעיתים, וחזותו שידרה את ההפך הגמור מאלילי הספורט שאליהם הורגלנו עד אז. כשעלה לדשא, התברר שקופסת השרירים הזעירה והחכמה הזו מתסכלת חזקים וגבוהים ממנו, על בסיס תשוקה נדירה שפיעפעה בו למשחק.
מראדונה היה האחרון שהצליח, כמעט לבדו, לקחת על רגליו נבחרת לתואר החשוב בעולם הכדורגל, הגביע העולמי, משהו שלאו מסי, מכשף ארגנטיני אחר, לא הצליח לעשות. הוא סחף קבוצה אפורה יחסית כמו נאפולי לשתי אליפויות באיטליה, הישג פנומנלי אז. אבל יזכרו לו גם את הסמים שריפדו את גופו בשנים שאחרי, את ההשלכה המשפילה ממונדיאל 1994 בגלל שימוש בחומרים אסורים, ואת ההתמכרות לקוקאין שדירדר את בריאותו, יחד עם אלכוהול, לצד התנהגות מעוררת מחלוקת בצמתים שונים.
מראדונה היה גדול מהחיים. כמו בשער מול אנגליה, הוא עבר מכשול אחרי מכשול, עד שגופו נכנע להרגליו ההרסניים, למוות בגיל מוקדם. ואולי זו שוב הייתה ידו של האלוהים.
