חגיגות האליפות של אתלטיקו מדריד הסתיימו הלילה (בין שבת לראשון) בטרגדיה גדולה. נער בן 14, שישב על ואן בכניסה לחניון תת קרקעי בסמוך לפלאצה דה סנטה אנה, אחד הכיכרות המפורסמות ביותר של מדריד, נחבל בראשו ומת מפצעיו. אמבולנס שהגיע למקום קבע את מותו של הנער.
"אתלטיקו הרוסה ממותו של האוהד הצעיר", נאמר בהודעה הרשמית של המועדון. "ברצוננו לשלוח את כל אהבתנו למשפחתו. נוח על משכבך בשלום". אוהדי אתלטיקו, כידוע, לא היה יכולים לשמוח ביציע קבוצתם ב-1:2 בוויאדוליד, ויצאו בהמוניהם לרחובות חרף מגבלות הקורונה שעדיין חלות בספרד. עשרות אלפים צבעו את רחובות מדריד באדום ולבן.
עוד לפני כן, הם התאספו מחוץ לאצטדיון של ויאדוליד וחיכו לשחקנים במגרש החנייה. כשהשחקנים יצאו, הם פשוט התקבצו סביבם וחגגו איתם את האליפות ה-11 בתולדות המועדון והראשונה מזה שבע שנים. לאחר מכן, במהלך הלילה, השחקנים הגיעו לרחובות מדריד ופתחו בחגיגה.
בתקשורת הספרדית כמובן פירגנו בענק לאלופה הטריה. "טעם של תהילה", נכתב בכותרת הראשית של ה"אס". ב"מארקה" היו מאוד ספציפיים וציינו: "סובלים, מאמינים, מנצחים".
"סובלים, מאמינים, מנצחים": שער ה"מארקה"
"טעם של תהילה": שער ה"אס"
צפו בשחקני אתלטיקו חוגגים ברחובות מדריד
קפטן הקבוצה, קוקה, שהיה שותף גם לאליפות האחרונה של אתלטיקו ב-2014, אמר: "סמכנו על עצמנו מהיום הראשון. אנשים רבים לא האמינו בנו כשהפער בפסגה קוצץ, אבל זה נורמלי. כל תואר מיוחד, לכל אחד יש את הרגע שלו. הייתי גאה בזה שזכינו ב-2014 ואני גאה בנו שוב עכשיו".
דייגו סימאונה, המנצח הגדול על האליפות, סיפר: "כשעזבנו את וינסנטה קלדרון, שאלו אם אשאר ואמרתי שאני לא עוזב את המועדון הזה כי יש לנו עוד לאן לשאוף. צדקתי. המועדון עוד צריך להתפתח ואני שמח שאנחנו עוזרים לו בכך". המאמן התחמק ממתן תשובה ברורה על השאלה אם ימשיך עונה נוספת אצל הקולצ'ונרוס. הנשיא, אנריקה סארסו, טען: "הוא יעשה מה שהוא רוצה, אבל אני מאמין שזה יקרה".
גם קוקה עצמו רוצה ש"צ'ולו" ימשיך: "אף פעם לא יימאס לנו ממנו". סימאונה הנבוך צחק: "אני בטוח שלאחרים כבר נמאס ממני, אבל אני בחור עקשן". על האליפות הדרמטית של קבוצתו, אמר המאמן: "לזכות בתואר הזה בכזו שנה לא פשוטה, כשהמון חברים שלי מתו מקורונה, זה מוזר. מקווה שהענקנו שמחה לכמה אנשים".
מרקוס יורנטה סיכם: "זו הייתה שנה קשה, עם הרבה משחקים מורכבים. הרגשנו כבר את העייפות בשבועות האחרונים. אני נזכר עכשיו בחברים, במשפחה ובחברה שלי. העבודה הרבה השתלמה. עכשיו זה הזמן לחגוג".
