מחזור 92' של מנצ'סטר יונייטד נחשב לאגדי. אלו לא רק התארים והשליטה הכמעט אבסולוטית של השדים האדומים בפרמייר-ליג, זו לא רק העובדה שהם גדלו והתפתחו ביחד תחת אלכס פרגוסון ויצרו שושלת מפוארת עם גרעין של שחקני בית, אלא גם החברות הזו שנראית חזקה מתמיד גם היום.
כמובן שכמו בכל קבוצת כדורגל לא כולם זוכים להמשיך, לא לכולם יש את המזל או המנטליות הנכונה כדי לשחק ברמות הגבוהות ביותר, זאת ללא קשר לכישרון או פוטנציאל.
אחד כזה הוא ג'ון אוקיין, גם הוא בוגר מחזור 1992, ואל תתפלאו אם מעולם לא שמעתם את שמו. בקרב הגרעין הקשה של אוהדי יונייטד הוא דווקא ידוע. לשמצה. כאחד השחקנים הכושלים, אם לא הכושל שבהם, מאותו מחזור אגדי.
אבל נראה ששום דבר מהדרך בה התקדמה הקריירה שלו לא היה באשמתו, כך הוא חשף בסוף השבוע בראיון ל"סאן" הבריטי. אוקיין (45) גילה כי הוא אובחן כאוטיסט, מה שהקשה עליו מאוד לממש את הפוטנציאל שלו.
"סר אלכס (פרגוסון) תמיד חיבב אותי. הוא תמיד אמר 'קדימה', אתה המגן הימני הכי טוב שלי, תעלה למגרש ותוכיח את זה'", נזכר אוקיין. "וידעתי שאני מוכשר יותר מרוב השחקנים, אבל לא הייתי מחויב כמוהם כי תמיד נלחמתי בדברים בתוך הראש שלי".
5 צפייה בגלריה
"תמיד נלחמתי בדברים בתוך הראש שלי". אוקיין (עומד שלישי משמאל) עם יונייטד ב-1993
(צילום: getty images)
"כל המאמנים שלי וחבריי לקבוצה ידעו שיש משהו 'שונה' לגביי", הוא הוסיף. "תמיד ידעתי שאני אוטיסט, אבל ניסיתי פשוט להמשיך לחיות כרגיל ולהסתדר עם המצב. זה תמיד רוקן אותי מנטלית. אף אחד לא ידע מה אני עובר באמת".
בחמש השנים שלו במועדון, אוקיין רשם בסך הכל עשרה משחקים רשמיים במדי השדים האדומים וראה איך גארי נוויל הופך למגן הבכיר בקבוצה, כשבאותו זמן הוא נדחק החוצה מהמועדון.
"סר אלכס – בקטע טוב – היה נותן מכה על הראש לפני משחק כדי לאפס אותי ולהחזיר אותי לעניינים", מגן העבר סיפר. "היה קרב מול בראיין קלאף, שאימן את נוטינגהאם פורסט, להחתים אותי כבר כשהייתי בן 15. אני במקור מנוטינגהאם, אבל סר אלכס השיג אותי אחרי שהזמין אותי אליו הביתה. זו הייתה חוויה סוריאליסטית. שיחקנו סנוקר ואז הלכנו ביחד למשחק מול ארסנל".
ב-1998 אוקיין עזב את יונייטד וחתם באברטון, אך המלחמות בראשו נמשכו והוא לא הצליח להציג את היכולת האמיתית שלו. "אז כבר היה לי את המוניטין של שחקן יותר מדי נינוח ולא מספיק מחויב, לא רעב מספיק, והמאמן וולטר סמית' אמר לי בדיוק מה הוא חושב עליי: 'אתה הבחור העצלן, נכון?'"
ב-2006 סיים את הקריירה שלו בליגה חובבנית ומאז עבר לעזור לילדים מעוטי יכולת, כל זאת בזמן שהוא סובל ממחלת כליות קשה, אך לטענתו מעולם לא היה מאושר יותר. "נתנו לי כדורים למחלה שלי והכל תחת שליטה. מה שמעולם לא היה תחת שליטה היה המצב המנטלי שלי בגלל האוטיזם".
"החברים שלי לקבוצה קראו לי 'אסטרונאוט', כי הרבה פעמים הייתי מרחף וקצת מרוחק. מעולם לא אמרתי לאף אחד מה קורה אצלי בראש ומה זה גורם לי – אני פשוט הייתי 'ג'ון אוקיין העצלן שזרק את הקריירה שלו לפח'. אם הייתי מסגול להיות יותר מחויב ברמה הרגשית, אני כנראה הייתי זוכה עם יונייטד בטרבל ב-1999".
"עכשיו אני עובד כבר 15 שנה עם ילדים. הם המדליות שלי ואני גאה בעבודה שלי ובעזרה לאותם ילדים יותר מכל דבר שעשיתי כששיחקתי כדורגל. אני מדבר עכשיו על האוטיזם שלי כי אם זה יעזור אפילו לעוד אדם אחד לא לסבול בשקט, אז יגרום לי לאושר ויעשה אותי גאה".
