אתלטיקו מדריד השיגה אתמול את הניצחון השביעי ברציפות שלה בליגה הספרדית, 1:3 על ולנסיה אחרי שנחלצה מפיגור מוקדם והיא ממשיכה לדהור בפסגה.
קשה לראות איך מישהו עוצר את אתלטיקו העונה, לאו דווקא בגלל התצוגות הסוחפות שלה, והיו גם כמה כאלה, אלא יותר בגלל ניצחונות כמו זה הקודם למשל, 1:2 בחוץ על אייבאר הקטנה בשבוע שעבר: אתלטיקו לא נראתה טוב, הייתה תקועה וגם שם נקלעה לפיגור מוקדם (אתמול זה היה בדקה ה-11, מול אייבאר 12), אבל איכשהו הצליחה לחצוב פנדל (מוצדק) בדקה ה-89 ולגרד עוד ניצחון. כרגע היא מוליכה את טבלת לה ליגה עם 47 נקודות, שבע יותר מהיריבה העירונית ריאל ועשר יותר מהשלישית ברצלונה, אבל עם משחק אחד פחות משתיהן.
מי שהיה אחראי מרכזי על שני המהפכים, מול אייבאר עם צמד (כולל הכשלה עליו שהובילה לפנדל המאוחר), ומול ולנסיה עם השער שקבע 1:2, הוא לואיס סוארס. הכוכב האורוגוואי מסתמן כאחד הבינגואים המרשימים של צ'ולו סימאונה על הקווים, רכש שמשנה מועדון. אחרי כמה שנים שאתלטיקו לא באמת הצליחה לסכן את ההגמוניה של שתי הענקיות, ההצטרפות שלו הפכה או לקבוצת ההתקפה השנייה בטיבה בספרד אחרי ברצלונה, בנוסף להגנה המפורסמת שספגה ב-18 מחזורים רק 8 שערים, בדיוק חצי ממה שספגה ההגנה הטובה ביותר אחריה - של ריאל.
נאמר כבר הכל על האופן שבו נפטרה בארסה מהכוכב שהיה הכובש הבכיר שלה אחרי לאו מסי בשנים האחרונות, ועושה זאת בעקביות בצמרת האירופית מאז שהגיע לכרונינגן ההולנדית ב-2006/07, נחטף מיד על ידי איאקס ומשם עשה את קפיצת המדרגה בליברפול. לאו מסי התייחס באריכות לכך שחברו הטוב היה צריך לקבל יחס אחר מהמועדון, אבל סוארס לא חיכה שאף אחד יסביר בשבילו כמה הוא חשוב.
שימו לב למספרים: 12 השערים שלו ב-15 משחקים העונה הם הכי הרבה שכבש שחקן במועדון חדש שאליו הצטרף בספרד מאז שכריסטיאנו רונאלדו הגיע לריאל מדריד ב-2010 (הפורטוגלי כבש אז 13 באותה כמות משחקים). וזה עוד כשהוא התמודד מוקדם יותר העונה עם הידבקות בקורונה. אגב, לרונאלדו זה לא הספיק בזמנו לאליפות מול בארסה הגדולה, והעונה דומה שגם מהבחינה הזו הכוכבים מסתדרים לאתלטיקו, כשרואים את חוסר היציבות של שתי היריבות בצמרת.
אחד המפתחות להצלחה ההתקפית של סוארס ואתלטיקו העונה הוא השילוב עם פורטוגלי אחר, ז'ואאו פליקס. פליקס, שלא הצליח למצות את הפוטנציאל שלו מאז הצטרף לקולצ'ונרוס, מצא את הפרטנר הנכון בשלב הנכון של הקריירה שלו. מול ולנסיה הוא כבש את השוויון והוסיף בישול לשני של סוארס, אחרי פריצה נהדרת ומסירה חכמה לתנועת עומק של האורוגוואי. המהלך הזה נראה היה כאילו שהשניים משחקים כל הקריירה יחד, ונכון שאנחנו כבר באמצע העונה, אבל הם נראים ככה פחות או יותר מהרגע הראשון.
צ'ולו סימאונה סיפר השבוע, עוד לפני המשחק מול ולנסיה, שהוא לא מופתע מהתרומה האדירה של סוארס, שגם עלה עם השער מול העטלפים לראש טבלת הפיצ'יצ'י בספרד. "כשדיברתי עם לואיס בטלפון בפעם הראשונה מצאתי שם את מה שהוא מביא למגרש: הרבה תשוקה ואנרגיה". אמרתם תשוקה ואנרגיה, אמרתם צ'ולו סימאונה ואמרתם אתלטיקו מדריד.
על החלק של פליקס בהצלחה אמר המאמן: "אנחנו צריכים את ז'ואאו במיטבו. כשהוא בשיא שלו הוא יכול לערער את משחק ההגנה של היריבה". והגנה מעורערת, זה בדיוק הטרף המועדף על סוארס חד השיניים.
ומה אומר החלוץ עצמו? בגיל 34 הוא יודע כבר לא להתרגש מוקדם מדי, או לפחות לא להישמע זחוח כלפי חוץ. "אנחנו יודעים מה אנחנו שווים, אבל אנחנו גם יודעים שאנחנו צריכים להישאר צנועים ושהדרך ארוכה", הוא אמר. כרגע, הם בכיוון הנכון.
