בשם הסמליות והחגיגיות של המשחק הערב (שלישי, 22:00) בין ברצלונה ויובנטוס, שיפגיש את לאו מסי וכריסטיאנו רונאלדו על אותו מגרש לראשונה מאז רונאלדו עזב את ריאל מדריד בסיום עונת 2017/18, מתעורר רצון להסיק משהו מתוך המפגש האחרון ביניהם. משהו בנוגע למה שקרה איתם מאז, אולי למצוא חיבור למשחק הערב. אלא שלא בטוח שזה אפשרי. כלומר, לא בטוח שיש מה להסיק - גם אם נשים בצד את כמה שהעולם נעשה מטורלל במהלך השנה האחרונה.
ובכל זאת, בשם אותן סמליות וחגיגיות, בטח לנוכח העובדה שזה עשוי - או עלול - להיות המשחק האחרון בין השניים, שווה להעיף מבט לאחור: הפעם האחרונה שמסי ורונאלדו נפגשו, הייתה אי שם ב-6 במאי 2018, במסגרת המחזור ה-36 של עונת 2017/18 בלה ליגה. זה קרה בקאמפ נואו והסתיים ב-2:2, שניתן על פי אמות מידה "יבשות" או "אובייקטיביות", להגדיר אותו כמרתק.
במחצית הראשונה מסי חילק מסירות זהב וניסה לאיים על השער, אבל כבר אז ניתן היה לזהות התחלה של רגישות בשריר החשק. רונאלדו היה דומיננטי וכבש שער שוויון (אחרי יתרון של לואיס סוארס), אבל נפצע במהלך שהוביל לכיבוש, יצא מהקצב, החמיץ שני מצבים טובים מול טר שטגן וסימן וי גם על בעיטה חופשית לתוך החומה - ולבסוף הוחלף בהפסקה, דווקא רגע אחרי שסרג'י רוברטו הורחק באדום ישיר בגלל ספק פגיעה ללא כדור במרסלו.
אחרי שרונאלדו ירד מהמגרש, מסי התעורר לחיים ולמרות העובדה שבארסה הייתה בעשרה שחקנים, הארגנטינאי החזיר לה את היתרון עם גול גדול. מי שקבע את תוצאת המשחק לבסוף היה גארת' בייל בשער שוויון נהדר משלו. בעניין הזה רק נאמר - ברוך שפטרנו מדיבורים על "מסר של הוולשי לזידאן" עם העזיבה שלו לטוטנהאם.
צריך לומר: זה היה משחק על כלום. האליפות כבר הייתה בכיס של ברצלונה, שסיימה את העונה ההיא עם יתרון 17 נקודות על פני היריבה הנצחית, שסיימה בעצמה במקום השלישי - שלוש נקודות מאחורי היריבה העירונית אתלטיקו. לכאורה, ושוב, על הנייר, אובייקיטיבית וכו', חגיגה קטלאנית גדולה. אלא שהמשחק הזה הגיע פחות משבוע אחרי שריאל הבטיחה את ההעפלה לגמר ליגת האלופות עם 2:2 בגומלין הביתי מול באיירן מינכן, אחרי 1:2 בחוץ במשחק הראשון. בארסה, לעומת זאת, הייתה באותה העונה קורבן לאחת הסנסציות הגדולות במפעל, כשרומא מחקה מולה ברבע הגמר פיגור 4:1 מהמשחק הראשון וניצחה אותה 0:3 בגומלין הביתי, שהעלה אותה על חשבונה לחצי הגמר.
משהו בסדר הדברים הזה מרח על הפרצוף של רונאלדו בעלייה למגרש, וגם כל עוד הוא היה עליו, מבט משועשע קלות, מין קריצה שאומרת למסי וחבריו, "בסדר, קחו את האליפות הזאת, אני לא הולך להשתגע עליה. תכף יש לי עוד גמר צ'מפיונס על הראש". סביר להניח שהוא היה מנסה להמשיך לשחק עם הפציעה אם לא היו לו דברים חשובים יותר לטפל בהם בסיום אותו חודש. אפשר להניח גם שבשלב הזה של העונה הוא כבר ידע שהוא בדרך ליובנטוס.
בינתיים, רונאלדו שהגיע ליובנטוס כדי לסייע לה לזכות בליגת האלופות, לא הצליח לעשות את זה עם שתי הדחות מאכזבות בעונות הראשונות שלו שם, שהסתיימו "רק" עם אליפויות איטליה, אלו שרשומות עליה בטאבו כבר קרוב לעשור. בצ'מפיונס הגברת הזקנה חתכה לשנ"צ בשעה אפילו מוקדמת יותר מבעונות שלפני הגעתו - רבע גמר בעונת הבכורה שלו (איאקס) ורק שמינית בעונה שעברה (ליון). אה, והוא התחיל את העונה הנוכחית עם סאגת הידבקות בקורונה וטיסה שערורייתית שלו ושל הנגיף מפורטוגל לאיטליה. גם בליגה ההגמוניה נראית העונה לראשונה מזה זמן רב בסכנה ממשית. נכון, הוא הגיע ל-750 שערים בקריירה לאחרונה, אבל אפילו האיירון-מן של הכדורגל העולמי מתחיל להראות סימנים של שחיקת המכונה.
מבחינת מסי, טוב, מה כבר אפשר להוסיף. אחרי האמוק של ההנהלה הקודמת שלא רצתה שהעזיבה שלו תירשם בקדנציה שלה, כשהערפל מתפזר מתחילים להבין בברצלונה כמה דברים כואבים על עולמם של בני האדם: אם הכדורגלן הטוב בעולם לא רוצה לשחק כדורגל, הוא בטח לא יספק את הכדורגל הטוב בעולם. ואם הוא מסיים חוזה בקיץ הקרוב, כפי שהתבטא לאחרונה הנשיא הזמני של המועדון, אולי עדיף היה למכור אותו ברוח טובה כשרצה לעזוב ולהשתמש בכסף כדי להתמודד עם הבנייה מחדש ביום שאחריו, שמסתמנת כרגע כתהליך שעלול להיות טראומטי עבור מועדון הפאר.
בחזרה להווה - גם הפעם, החשיבות הספציפית של המשחק הערב היא משנית לכל היותר. התוצאה היחידה שתוכל להשפיע על המצב בבית הזה היא ניצחון של יובנטוס בתוצאה גבוהה יותר מ-0:2, שימחק את ההפסד הביתי בתוצאה הזו בסיבוב הראשון, ובמצב של שוויון נקודות בין השתיים יעניק ליובה את המקום הראשון. שתיהן כבר הבטיחו, ובקלות, את ההעפלה לשמינית הגמר. בינינו, לאור הטרלול המסתמן בחלק מהבתים האחרים ובטייק-אוף להלך הרוח בפעם האחרונה שהוא הגיע לקאמפ נואו, לא בטוח ששווה לרונאלדו להשתגע על המקום הראשון בבית לקראת ההגרלה.
כשחושבים על העובדה הזו, והעובדה שמסי לא היה בסגל בשני משחקי הצ'מפיונס האחרונים, וכשלוקחים בחשבון שמסי כבר היה בן 33 ורונאלדו עבר את גיל 35 - יכול להיות שאם המפגש הזה לא היה מתפספס בסיבוב הראשון בגלל הקורונה של רונאלדו - אולי שניהם בכלל היו מקבלים מנוחה הערב. אבל את הקופון על שובו של העימות הנוצץ בין שני הכדורגלנים הגדולים בעולם, מישהו חייב לגזור.
