השעות עוברות, אבל איש בארגנטינה אינו מאמין שהידיעה ששברה את הלבבות למיליונים אתמול בצהריים נכונה. אם דייגו ארמנדו מראדונה קם לתחיה יותר פעמים מישו, איך זה יכול להיות שהוא מת עכשיו?
מראדונה הלך לעולמו, סיקור נרחב:
האזרח הארגנטינאי גדל עם האמונה שהאליל הגדול אינו בן תמותה. הוא זה שהוביל את העם לאמונה הזו אחרי שיצא ממספר מצבים קיצוניים שונים. כל כך הרבה פעמים פורסמו פייק ניוז על מותו, עד כדי כך שבלתי ניתן היה להאמין שזו אמת ביום בו הדבר התרחש.
אבל זה קרה. דייגו מראדונה איננו. החדשות החלו להתפרסם ביום רביעי בצהריים שעון מקומי ואף עיתונאי לא רצה להסתכן ולהיות זה אשר יבשר לאומה את הידיעה הנוראית.
מראדונה מת מדום לב. הלב שלו לא החזיק מעמד למרות שמקורביו משוכנעים שהלב הזה היה עצום. "אני לא יודע אם נראה עוד מראדונה, כי הוא היה כל כך מיוחד", אמר נשיא המדינה אלברטו פרננדס הנחשב לאוהד מושבע של ארחנטינוס ג'וניורס, המועדון בו החל דייגו את הקריירה.
למראדונה היו הרבה אוהדים וגם המון מלעיזים שהרבו לחלוק על דעותיו הפוליטיות, אבל בכל הנוגע לדייגו השחקן לא הייתה מחלוקת – הוא היה הגדול מכולם. האוהדים קבעו להיפגש באובליסק, אחרים בחרו להגיע לשכונה בה הלך לעולמו. שם, על המדרכה מאחורי תחנה המשטרה הם בכו על דייגו כשהם לבושים בחולצה של נבחרת ארגנטינה. זו הייתה הדרך שלהם להתאבל ולהנציח את זכרו.
באצטדיון של חימנסיה לה פלטה, הקבוצה אותה אימן דייגו עד שאושפז בבית החולים בעקבות קריש דם שהתגלה בראשו, התכנסו אוהדים שהאמינו שזוהי הדרך הראויה להיפרד מאדם שהסב להם גאווה גדולה כל כך. רחובות הבירה בואנוס איירס התמלאו בשלטים על תמונות של מראדונה והכיתוב "תודה, דייגו". כך גם הקירות בתחנות הרכבת.
מגפת הקורונה ודאי מנעה מהעולם לחזות באחת ההלוויות המפוארות ביותר שהיו אי פעם על כדור הארץ. אחרת כל הארגנטינאים היו דואגים להגיע להיפרד מהגאון שהביא למדינה את גביע העולם, שקיעקע את חולצת הנבחרת על עורו, האיש השנוי במחלוקת שכולם בכו על לכתו.
מוזיקאים, שחקני קולנוע, כל המפורסמים בעולם ספדו לו ונפרדו ממנו ברשתות החברתיות. בגיל 60, כשמצב בריאותו ירוד בצורה ניכרת, רחוק מהאימונים ומבודד בגלל הקורונה, מצבו הלך והידרדר.
עכשיו כל המדינה בוכה, מסרבת להאמין ומקווה שהכל שקר. על חלונות הבתים נראות חולצות הנבחרת עם המספר 10 ולצידן דגלים. והכל בגלל דייגו. הוא גרם לנו להאמין שאינו בן תמותה. גיבור על ייחודי שהולך ללוות אותנו לנצח. הוא הלך, אבל תמיד יהיה איתנו. ארגנטינה כבר לא תהיה אותה המדינה בלי הקפטן שלה, שהפסיק להיות אגדה כדי להפוך לאל.
