ראשי כל ליגה בעולם חולמים על "משחק עונה" אמיתי, כזה שמגיע בחודש האחרון של העונה וכולל שתי קבוצות הנאבקות על האליפות. לא כל ליגה מקבלת את מבוקשה, בטח לא בכל שנה, אבל לפעמים מגיע המשחק הגדול בזמן הכי גדול. זה, בערך, מה שנקבל בליגה הספרדית בעוד כשבוע וחצי. למה בערך? כי לא מדובר במשחק אחד אלא בשניים.
בשבת הבאה תפגוש ברצלונה את אתלטיקו מדריד. יממה לאחר מכן תשחק ריאל מדריד מול סביליה. כל 4 הקבוצות יכולות לזכות באליפות, כשכרגע מפרידות 3 נקודות בלבד בין המקום הראשון לרביעי. היומיים האלה יהיו שיאו של מאבק ארוך ופתלתל, כזה שחשבנו שהוא משולש, אבל התברר בכלל כמרובע.
זו הייתה אמורה להיות העונה של אתלטיקו מדריד. כלומר, זו אולי תהיה העונה של אתלטיקו מדריד – היא עדיין במקום הראשון, לפחות עד המשחק של ברצלונה מול גרנאדה הערב (חמישי, 20:00) – אבל הסיפור היה אמור להיות גמור, לטובתה. כשהשעון צלצל לבשר את שנת 2021 הייתה אתלטיקו ביתרון של 13 נקודות מהמקום השני. יתרון שכאמור יכול להימחק לחלוטין כבר היום.
אתלטיקו הייתה אי של יציבות, אבל בתקופה האחרונה אי אפשר לדעת מה נקבל ממנה בערב נתון. בשלושת החודשים האחרונים הצליחה אתלטיקו לנצח שני משחקים ברציפות רק פעם אחת, כשקודם לכן, בחלק הראשון של העונה, רשמה שני רצפי ניצחונות של שמונה ושבעה משחקים עם מלוא הנקודות.
כבר שנים שאתלטיקו נחשבת לקבוצת ההגנה הטובה בעולם, אבל את התקווה הביאה הפעם ההתקפה. זו לא רק ההצטרפות של לואיס סוארס והמעבר של מרקוס יורנטה מקשר אחורי בינוני לשחקן התקפה מדהים, אלא גם התוספות שהכניס דייגו סימאונה לסגנון ולשיטה. יורנטה מדהים, ואנחל קוראה נמצא בכושר מצוין, אבל סוארס, שהרשית 19 פעמים העונה, הבקיע רק שלושה שערים בשלושת החודשים האחרונים וז'ואו פליקס לא חגג שער כבר חודשיים.
בלי ההתקפה המשודרגת מדובר באותה אתלטיקו של שנים קודמות, זו שנמצאת למעלה בזכות ההגנה, אבל מתקשה לפרוץ איזה מחסום. היא נמצאת במקום הראשון כבר 24 מחזורים ברציפות, אבל עלולה לאבד אותו הערב. כדי להיות שם בתום העונה זו צריכה להיות אתלטיקו של תחילתה, זו שפורחת גם התקפית.
מה נשאר לה: אלצ'ה (חוץ), ברצלונה (חוץ), סוסיאדד (בית), אוסאסונה (בית), ויאדוליד (חוץ).
בעונה שעברה חזרה ריאל מדריד מפגרת הקורונה הכפויה עם משימה ברורה – 10 ניצחונות במשחקים שנותרו נותנים אליפות, זה היה ברור, וריאל ניצחה 10 ברציפות. לא מזמן, במקביל לנפילה של אתלטיקו, הבלאנקוס שוב הגיעו לסיטואציה דומה, אבל הפעם קשה יותר. ככה זה כשכמות השחקנים קטנה והעייפות גדולה.
עם סגל מלא בתקופה האחרונה סביר להניח שריאל מדריד הייתה היום בראש הטבלה, אבל העומס והקורונה עשו את שלהם. ריאל היא היחידה מבין המועמדות לאליפות ספרד שנותרה במפעל אירופי, כך שכמות המשחקים גדולה יותר. רשימת הפצועים הלכה והתארכה עד שבמשחק מול חטאפה עמדו לרשות זינדין זידאן 12 שחקני שדה בלבד מהסגל הבכיר. ההרכבים נראו מאולתרים, ההגנה – שחסרה את סרחיו ראמוס לזמן ארוך – התחלפה ממשחק למשחק, וכשטוני קרוס סבל מעייפות שרירים וקיבל מנוחה גם הקישור נראה אחרת לגמרי.
הלו"ז לא נהיה פשוט. מעבר לגומלין מול צ'לסי בליגת האלופות יש לריאל סדרת משחקים קשה משל ברצלונה, כזו שכוללת את סביליה, ויאריאל ובילבאו, אבל הסגל מתחיל לחזור לעצמו. ראמוס ישוב ממש בקרוב, גם פרלאן מנדי, ואפילו אדן הזאר שיחק קצת שלשום. ההתקפה עדיין תלויה כמעט לחלוטין בקארים בנזמה (קאסמירו הוא סגן מלך השערים של ריאל העונה), אבל הקישור הוא עדיין הכי טוב שיש ובמשחק בודד, כמו בקלאסיקו האחרון אותו ניצחה, זידאן עושה לרוב קסמים. הוא רק חייב שיהיו לו שחקנים כשירים בשביל זה.
מה נשאר לה: אוסאסונה (בית), סביליה (בית), גרנדה (חוץ), בילבאו (חוץ), ויאריאל (בית).
בואו נחזור לקיץ. לאו מסי רצה לעזוב ולא היה ברור אם ישחק בברצלונה העונה. הדיווחים על שחיתות בהנהלה המשיכו להצטבר. רונאלד קומאן נראה אז כמו בחירה לא מוצלחת ועקרונות המשחק שניסה להטמיע ההולנדי נראו מנותקים. כל אלה קרו, אבל מזמן. ברצלונה עברה באמצע העונה מהפך, כזה שהביא לה זכייה בגביע, כזה שיכול להעלות אותה הערב למקום הראשון.
ההנהלה התחלפה, עתידו של מסי לא ברור, אבל הוא שוב נראה מדהים, וקומאן מצא את הנוסחה, לפחות מול קבוצות הדרג השני ומטה. ברצלונה הפסידה אמנם בקלאסיקו, אבל התוצאות שלה במשחקים האחרים מרשימות, כשהיא לוקחת 46 נקודות מתוך 51 האפשריות האחרונות.
ההתקפה בראשות מסי מצוינת, ולברצלונה לא פחות מ-76 שערים, כשאתלטיקו, השנייה בכמות הכיבושים, עומדת על 60. ההגנה היא זו שעדיין עושה צרות וטעויות. קומאן החזיר את ברצלונה לעניינים תוך שהוא עובר למערך של שלושה בלמים, אבל גם אלה לא תמיד מספיקים – בארסה שמרה על שער נקי רק פעם אחת בששת המשחקים האחרונים ובלי הגנה טובה קשה לזכות באליפות.
למזלה של ברצלונה, מסי אינו היחיד שנמצא בכושר אדיר אלא גם פרנקי דה יונג, שמספק הצגה אחרי הצגה. לברצלונה יש גם את הלו"ז הקל ביותר מבין הטוענות לכתר, כשהמשחק שלה בשבת הבאה מול אתלטיקו הוא המוקש היחידי על הנייר. גם בזכות זה נחשבת כיום ברצלונה לפייבוריטית לזכייה. מי האמין לא מזמן שעונה כזו יכולה להסתיים עם דאבל.
מה נשאר לה: גרנדה (בית), ולנסיה (חוץ), אתלטיקו (בית), לבאנטה (חוץ), סלטה ויגו (בית), אייבאר (חוץ).
"הקרב המשולש" קראו לזה, התייחסו רק לשלוש הקבוצות הראשונות בטבלה הספרדית, ובשקט בשקט התקרבה לה הקבוצה הרביעית, סביליה. אתלטיקו הוליכה את הטבלה במשך 24 מחזורים, ברצלונה הייתה בראש שבעה מחזורים וריאל מדריד פעמיים. סביליה עוד לא הייתה שם, במקום הראשון, אבל יש לה סיכוי, היא במרחק 3 נקודות בלבד.
בעוד שבוע וחצי תשחק סביליה מול ריאל מדריד, מיד אחרי שזו תחזור מלונדון, ואם תנצח תעבור אותה בטבלה, אז למה ריאל כן וסביליה לא? ההתקפה של סביליה לא מתקרבת אמנם לגדולות האחרות, אבל ההגנה בהחלט שם, ספגה 26 שערים בלבד ב-33 משחקים וכוללת את אחד מצמדי הבלמים הטובים ביותר בעולם, דייגו קרלוס וז'ול קונדה, כשלפניהם הקשר האחורי פרננדו. תשעה מתוך 12 הניצחונות האחרונים של סביליה היו "על האפס", כלומר מבלי לספוג שער. שם נמצא הכוח שז'ולאן לוטפגי הכניס לקבוצה שלו.
ברור שמדובר בקבוצה בעלת הסיכויים הנמוכים ביותר מבין הארבע, גם כי מלבד המשחק במדריד כולל הלו"ז נסיעה למשחק חוץ מול ויאריאל, אבל סביליה בהחלט במאבק. כדי לנצח בו היא זקוקה גם לאקס פקטור התקפי, והאיש הזה יכול להיות פאפו גומס. הארגנטינאי שהגיע מאטאלנטה לא השתלב בצורה מושלמת בינתיים, אבל אולי ייתן לסביליה את הדחיפה הנדרשת ללכת עד הסוף.
אף קבוצה שהיא לא ברצלונה-ריאל-אתלטיקו לא זכתה בתואר מאז ולנסיה לפני 17 שנים. אף אחת חוץ מהן אפילו לא סיימה במקום השני מאז ויאריאל לפני 13 שנים. סביליה יכולה לשבור את הרצף.
מה נשאר לה: בילבאו (בית), ריאל (חוץ), ולנסיה (בית), ויאריאל (חוץ), אלאבס (בית).
