אוסאסונה מהממת את סביליה במשחק הפתיחה
(באדיבות ONE)
ולנסיה, עונת 2011/12. התקפה אדירה בראשות רוברטו סולדאדו ואריץ אדוריס, ג'ורדי אלבה הצעיר באגף שמאל לפני הפריצה, אונאי אמרי המבטיח על הקווים. אח, זו הייתה קבוצה.
לקראת פתיחת העונה החדשה בספרד, שעושה רושם כלוהטת הרבה יותר מהקודמת (וזו לא משימה קשה מאוד), אפילו אין טעם לחזור לפעם האחרונה בה מישהי שאינה ריאל מדריד/ברצלונה/אתלטיקו מדריד זכתה באליפות. זו הייתה ולנסיה ב-2003/04, אבל גרסת 11/12 של העטלפים היא זו שמעניינת. היא סיימה במקום השלישי באותה עונה, הפעם האחרונה בה קבוצה שאינה מהמשולש המוביל עשתה זאת.
8 צפייה בגלריה
את הזוכות במדליות אנחנו כבר כנראה יודעים. לבנדובסקי, בנזמה ופליקס
(צילום: gettyimages)
כלומר, עשור עבר, ולאורך כולו היו אלה ריאל, בארסה ואתלטיקו על הפודיום, בלי אף אחת אחרת. הקרב על האליפות מעניין, אבל שאר הליגה פשוט איבדה רלוונטיות, גם אם הקבוצות מהדרג הבא עושות שרירים בליגה האירופית. אחרי העונה החולפת גם אין סיבה לחשוב שזה ישתנה בקרוב: ברצלונה ואתלטיקו הציגו יכולת עלובה במשך זמן רב, נשרכו מאחור ועדיין הצליחו לסיים במקומות 3-2 ולהשאיר מאחור קבוצות כמו סביליה, בטיס וסוסיאדד שדורגו מעליהן במשך רוב הזמן. על ריאל בכלל אין מה לדבר – אלופת אירופה ראויה לכל המחמאות על שנה עילאית שהסתיימה עם זכייה בליגת האלופות, אבל היעדר התחרות בליגה איפשר לה לשחק בלי יותר מדי השקעה, היו לה לא מעט משחקים חלשים ומשעממים (0:0 כפול חמש), ונראה היה שהפער נותר יותר באשמת היריבות ולא בזכותה – ואפשר לראות זאת כאשר שתיהן היו במגמת התאוששות וניצחו אותה שכשכבר הייתה רחוקה מדי. ה-0:4 של ברצלונה בברנבאו היה חתיכת כתם.
אז אנחנו יודעים את הזוכות במדליות, זה נסגר מראש, ואף אחת מהמתחרות שנותרו לא יצליחו לקבוע את גובה המינימום. השאלה היחידה שנותרה היא הסדר על הפודיום - זהב, כסף, ארד.
רק תחשבו על ריאל לפני שנה. היא נאלצה לפתות את קרלו אנצ'לוטי לעזוב את אברטון כדי שיעשה סדר, ואי אפשר היה לדעת איך זה ייגמר לאור ההידרדרות העקבית שעבר המאמן האיטלקי מאז הקדנציה הקודמת אצלה; דויד אלאבה ואדוארדו קמאבינגה נראו כמו חיזוק איכותי אבל לא מספיק; צמד הבלמים הקבוע, סרחיו ראמוס ורפאל וראן, התעופף; והסגל המזדקן לא קיבל זריקת מרץ אמיתית, במיוחד חלוץ שיעזור לקארים בנזמה לשאת בנטל ההבקעה.
ואז הכל הסתדר בצורה מושלמת. אנצ'לוטי הרגוע והחכם היה האיש הנכון במקום הנכון; אדר מיליטאו השתלט על החלק האחורי; לוקה מודריץ' הצליח לנפק עוד עונה גדולה למרות גילו; ובנזמה קיבל על עצמו את האתגר, סחב לבדו את ריאל בשלבים רבים ועשה כל מה שצריך כדי לקבל בקרוב את כדור הזהב. אליפויות ספרד ואירופה הזכירו עד כמה מסוכנת יכולה להיות ריאל פוסט כריסטיאנו רונאלדו: אולי פחות אטרקטיבית, אך חזקה מאוד מנטלית, מסודרת מבחינה טקטית ומקשה על היריבות להתקרב לשער שלה. כשהן כבר מגיעות, תשאלו את ליברפול על הערב בפריז בכיכובו של טיבו קורטואה. ריאל של 2021/22 הייתה הקבוצה הכי יעילה בעולם.
מרתק לראות את החיזוק. בשנה שעברה דיברנו על בלם מעולה ומנוסה שהגיע בחינם (אלאבה) וקשר אחורי צרפתי צעיר שיכבוש את העולם ושווה את ההשקעה (קמאבינגה)? אז השניים שהגיע הקיץ הם בלם מנוסה ומעולה שהגיע בחינם (אנטוניו רודיגר) וקשר אחורי צרפתי צעיר שיכבוש את עולם ושווה את ההשקעה (אורליין צ'ואמני). למה לשנות נוסחה מנצחת.
היתרון בסוד ההצלחה של ריאל הוא שבהחלט ניתן לשמור עליו, וההיכרות לא תהפוך את המשימה של היריבות לקלה יותר. השחקנים יודעים מה לעשות ומחוברים זה לזה. העוקץ היחיד היא אותה רמת יעילות: ההצלחה הייתה תלויה מאוד, אפילו יותר מדי, בכך שבנזמה ואיתו ויניסיוס יסדרו ניצחונות דחוקים. אם אחד מהם ייראה פחות טוב העונה, שוב חוזרת השאלה של גיבוי שלא קיים בהתקפה.
דבר הוועד הספרדי: בשנה שעברה זה נגמר עם מדליית זהב, הפעם יש סיכוי טוב לבכי אחרי פוטו-פיניש.
עד עכשיו לא ברור איך בארסה סיימה במקום השני בעונה שעברה, מאחר שגם אחרי שצ'אבי הצטרף המצב היה מעורער והסגל דליל. בכמה משחקים היה קשה להבין את הקשר בין ברצלונה שהעולם הכיר לבין השאריות המחוממות שהתמסרו בקאמפ נואו. אבל האמת היא שצ'אבי עבר בכבוד את התקופה הקשה ביותר, אולי אפילו בתולדות המועדון בעידן המודרני, הציג שלבים מוקדמים של החזון שלו, וכעת עם סגל מחוזק יכול לעשות דברים יפים.
במידה מסוימת, אפשר להשוות בין הבעיות הכספיות של ברצלונה לעינוי הרכישה של בית"ר ירושלים: מועדון גדול בצרות, תקופה ארוכה בערפל, אבל למרות האיומים החוזרים ונשנים לכולם ברור לגמרי איך זה יסתיים, ושבסופו של דבר יימצא באורח פלא פתרון של הרגע האחרון. הכוכבית היחידה היא שבארסה כן ספגה מהלומה היסטורית כשאיבדה את לאו מסי בגלל החובות, אבל גם בלי שינוי מהותי בחשבון הבנק היא קנתה מכל הבא ליד בקיץ, בזכות הנשיא ז'ואן לאפורטה שעבד על הלוואות שיאפשרו קצת גמישות, כי ברצלונה היא תמיד שם שמושך עניין מצד גופים שונים. גם כך, המועדון עדיין לא יכול לרשום את כל השחקנים שרכש.
אז במקום סגל מלא בשחקני נערים כמו בשנה שעברה, צ'אבי עומד פוטנציאלית, במצב בו כולם עומדים לרשותו, בראש הסגל הטוב ביותר בספרד (בחלקים מסוימים במגרש אפילו בפער גדול), ואחד הטובים בעולם. 158 מיליון אירו נשפכו על רוברט לבנדובסקי, ראפיניה וז'ול קונדה, אנדראס כריסטנסן ופרנק קסייה הצטרפו בהעברה חופשית, ולצ'אבי יש כמות עצומה של אופציות. אם ברנרדו סילבה יגיע בסופו של דבר (אל תשאלו אותנו מאיפה הכסף, לאפורטה יסדר), מדובר בחלק קדמי שמתחרה בזה של מנצ'סטר סיטי.
פדרי, אנסו פאטי, פראן טורס ועוסמאן דמבלה יסייעו ללבנדובסקי לסיים, ושילוב של קונדה ורונלד אראוחו יכול לייתר את השימוש בג'רארד פיקה שבעיקר עושה נזק כבר זמן רב. עונת כדורגל מלאה בפיתולים והתפתחויות, אבל בתחילתה אפשר להסתמך רק על מה שעל הנייר – ועל הנייר, צ'אבי חדור מטרה, ברצלונה רוצה לשכוח מהימים בהם הייתה שק חבטות בספרד ובאירופה והסגל פנומנלי. עכשיו רק צריך שיהיה מספיק כסף בשביל כל האופרציה.
דבר הוועד הספרדי: מדליסטית הכסף עשתה הכנה מושלמת לתחרות. בלי תקלות, היא אמורה להשמיע את ההמנון (אבל של קטלוניה).
אחרי עונת האליפות ב-2019/20, מה שאתלטיקו שידרה בשנה שעברה היה מיצוי עצמי. מזמן לא ראינו אותה פגיעה כ"כ בחלק האחורי, כשכל יריבה חוגגת עליה ומבקיעה נגדה בניגוד לכל מה שהכירה. 43 שערי ליגה היא ספגה, כמות לא נורמלית עבורה, מה ששינה לגמרי את תוכניות המשחק של דייגו סימאונה. היה לקבוצה קשה מאוד לסיים חזק ולהשיג את המקום השלישי.
מה שיקרה השנה תלוי באיפוס ההגדרות והפעלה מחדש. לסימאונה יש פילוסופיית כדורגל ברורה שעובדת מצוין, והיא לא תשתנה, כך שהדגש הוא שיקום הבור בהגנה. הרכש ממש דליל, אבל סימאונה זיהה בעיה רצינית באגף ימין ורכש את המגן הארגנטינאי נהואל מולינה מאודינזה, לצד החתמה מעניינת מאוד של הגרזן הבלגי אקסל ויטסל. הוא מוערך מאוד, קשר אחורי טכני שיכול להיות יעיל מאוד במתפרצות זה משהו שתפור על אתלטיקו, אבל הוא העביר יותר מדי זמן מחוץ לליגות הגדולות (שיחק ברוסיה ובסין), וארבע השנים בדורטמונד אינן הכנה מושלמת לליגה הספרדית הקשוחה יותר.
ברגע שהסדר יחזור וסימאונה יידע שהוא מסיים משחק אחרי משחק ללא ספיגות, אתלטיקו תקבל ביטחון לנצח בדרך שלה. עוד שנה עברה עם ז'ואו פליקס בסגל, כשידוע לכל ששני הצדדים לא משתגעים על השידוך, אבל לפליקס שלא מתאים לסגנון המשחק הזה אין ברירה ולאתלטיקו יש מחויבות להחזיר לעצמה חלק עצום מההשקעה (126 מיליון אירו, הרכש היקר בתולדותיה), מה שלא פשוט לעשות. היו בעונה שעברה רגעים בהם נראה היה שזה מתחבר, ואתלטיקו רק תרוויח אם הרסן של פליקס ישוחרר מעט.
הדבר העצוב ביותר עבור האוהדים הוא שכוכבי ענק שמזוהים עם המועדון, כמו אנטואן גריזמן וסאול ניגס, כבר לא בכושר ויימכרו למרבה במחיר. גם לואיס סוארס עזב, ומה שנחוץ לסימאונה זה דם חדש – שחקנים מחויבים שיעשו כל מה שהוא מבקש, אבל גם ווינרים יוצאי דופן שמביאים תוצאות ותארים. לא פשוט למצוא כאלה, ולכן אתלטיקו חוותה נסיגה בעונה שעברה. זה הזמן של רנאן לודי, מתאוס קוניה, רודריגו דה פול ומרקוס יורנטה להרים עוד רמה ולהשתלט על הקבוצה.
דבר הוועד הספרדי: גם ארד שלא מגיע דרך בית ניחומים הוא משהו שאפשר להתגאות בו. אתלטיקו מתמחה בהתגברות על ריאל ובארסה גם כשהפערים המקצועיים נראים גדולים, אבל לא נראה שזה יקרה הפעם.
- השערים, החגיגות, הדרמות - כל תקצירי הליגה הספרדית פה אצלנו ב-ynet.
פורסם לראשונה: 19:53, 12.08.22
