אנדי קארול עבר לצרפת כדי לחזור להרגיש כמו אדם רגיל. החלוץ האנגלי, שיחגוג בינואר 36, עבר קריירה שהייתה מלאה בציפיות, לחץ, ביקורת והצלחה מוקדמת - ובסופו של דבר הוא היה רחוק למדי מלממש את הפוטנציאל. בקיץ האחרון הוא הפתיע את כולם כשחתם בבורדו, שש פעמים אלופת צרפת, שנקלעה למשבר כלכלי בשנים האחרונות ובתום העונה שעברה התפרקה וירדה לליגה הרביעית.
"בצרפת אני חי חיים הרבה יותר קלים ופשוטים", הוא סיפר בריאיון ל-'The Independent'. "אנשים מזהים אותי ברחוב, אבל מכבדים אותי. זה המפתח לאושר שלי. אני יכול לחזור להיות אנדי, הילד מצפון אנגליה. לא כוכב הפרמייר-ליג שהייתי, אם בכלל הייתי. לא יהיה הוגן לומר שהפופולריות לקחה ממני יותר ממה שנתנה לי, אבל לפעמים קשה לנהל את הסיטואציות האלה. לתהילה יש צדדים אפלים".
3 צפייה בגלריה
"בצרפת אני יכול לחזור להיות אנדי, הילד מצפון אנגליה". קארול
(צילום: ROMAIN PERROCHEAU / AFP)
"אני עדיין אוהב את הכדורגל כמו ביום הראשון כי זה שומר אותי חי", מספר קארול. "זה היה החלום שלי מאז שראיתי את המשחק הראשון שלי. אני יודע שהסוף קרוב, וככל שזה מתקרב, אני משתדל להנות ממנו יותר. אני מעריך כל דקה שאני משחק או מתאמן".
עם זאת, הוא בטוח שהוא עדיין יכול להמשיך לשחק שנים נוספות: "אני מקווה להמשיך לשחק עד גיל 40. כסף מעולם לא היה הסיבה המרכזית שלי לשחק כדורגל. במיוחד לא עכשיו, כששכר הדירה שלי עולה יותר מהמשכורת שלי".
למרות שקיבל בקיץ הצעות מפתות מסעודיה, קארול רצה להישאר קרוב לילדיו ולהתחייב לפרויקט שבו יוכל להרגיש חשוב ולתרום. "אני בהחלט מרגיש מאוד מחובר לבורדו. גם אם זה בליגה הרביעית, המועדון מנסה כעת לחזור לגדולתו, ובמקרה שלי מעולם לא ויתרתי. יש לנו הרבה דברים משותפים, וכנראה שמשהו בתת-מודע שלי גם משך אותי ללבוש את החולצה הזו.
"אף אחד לא מדבר עלי בגלל מה שהייתי או עשיתי בעבר. הם מתייחסים אלי כאדם רגיל, מישהו שעושה את העבודה שלו כמו כולם. כאן אין אגו, אין קבוצות שונות. זה היה הרבה יותר מתאים למה שחיפשתי בשלב הזה בחיים שלי".
זה לא מפתיע שקארול מחפש שקט אחרי הקריירה שעבר. ב-31 בינואר 2011 הוא התאמן בניוקאסל, ואז נאמר לו לא לחזור למחרת כי הוא עובר לליברפול - שהפכה אותו לשחקן האנגלי היקר בכל הזמנים כששילמה עליו 41 מיליון אירו. אבל באנפילד הוא לא הצליח להפוך לכוכב, עם 11 שערים ב-58 הופעות. "חתמתי בליברפול כשהייתי פצוע. עשיתי את זה בתקופה שלא ממש רציתי לעזוב. הייתי קרוב לחדש חוזה בניוקאסל", מספר קארול.
"זה היה קשה. היו לי בעיות פיזיות, הייתי מאוד צעיר, רק בן 21. אני חושב שאם הייתי עובר לליברפול כמה שנים מאוחר יותר, יותר בוגר, הדברים היו הולכים לי יותר טוב. זה היה הפעם הראשונה שעזבתי את הבית, הראש שלי היה כולו מבולבל. זה לא עבד כפי שציפיתי. אולי לא הייתי מספיק טוב. אולי לא הייתי בוגר מספיק".
3 צפייה בגלריה
"זה היה קשה". אנדי קארול מוצג בלירפול לצד לואיס סוארס ב-2012
(צילום: Alex Livesey/Getty Images))
קארול לא מסתיר את העובדה שבניוקאסל - הקבוצה בה גדל - הוא היה הכי מאושר. אולי כי אין מקום טוב יותר מאשר בבית. "ללבוש את החולצה עם מספר 9 ולכבוש בסט. ג'יימס' פארק זה לא דבר שניתן לתאר, בין אם תשאל ילד או מבוגר". קארול חזר לניוקאסל ב-2019 במטרה לפרוש במדיה, אבל הדברים לא הלכו כמתוכנן. הקורונה, היעדר קהל והכדורגל החלש של הקבוצה קלקלו את הקדנציה השנייה שלו בסט. ג'יימס' פארק, וסיימו אותה בצורה הגרועה ביותר. בתום עונת 2020/21, מועדון לא הציע לו להאריך את חוזהו.
"זה היה קשה לקבל כי במשחק האחרון של העונה נגד פלוהאם דיברתי עם סטיב ברוס (מאמן הקבוצה דאז) והוא אמר שהוא יתקשר אלי בשבוע שלאחר מכן כדי לחתום על חוזה חדש. לא שמעתי ממנו או ראיתי אותו שוב עד שהוא חתם על חוזה בווסט ברום. גם אם רק מתוך כבוד, הייתי מצפה לטלפון, הודעה ממישהו במועדון, אבל זה לא קרה. זה היה מתסכל".
השנים האחרונות של קארול באנגליה היו "סיוט", לדבריו. התקשורת והאוהדים האשימו אותו בכך שהוא לא מקצוען, מישהו שלא דואג לגופו מספיק בשביל להיות חלק מהטופ. "איבדתי את האהבה להכל. הייתי בדיכאון חמור. לא יצאתי מהבית, הייתי צריך לשים כובע אם יצאתי. שנאתי את הכל ואת כולם. בכל מקום שאליו הלכתי, היו מסתכלים עלי מלמעלה, אומרים שאני צריך לפרוש כי אני לוקח כסף, ובמקביל ניסיתי הכל כדי לחזור. רק שהניתוחים לא הלכו טוב", הוא נזכר.
באותה תקופה, רעיון הפרישה היה ממשי. אבל אז, בעזרת עזרה מקצועית, הוא מצא דרך לצאת מהמצב. בקיץ 2023 הוא עבר לאמיין מליגת המשנה בצרפת, אבל לא שיחק שם כפי שרצה, וכך דרכו לבורדו נסללה. בחמישה משחקים בליגה הרביעית בצרפת הוא כבש שישה שערים ובישל עוד אחד, ונראה שהוא גאה להיות במקום שבו הוא נמצא.
