בימים אלה קטלוניה עוברת את הבצורת הקשה בתולדותיה, עם צניחה של 17 אחוזים מכמות המשקעים הממוצעת לתקופה. כולם נדרשים לחסוך, ושר האקלים דויד מסקורט הצהיר כי בגלל הבזבוז שבהשקיית הדשא, ברצלונה תהיה חייבת לאזן עם הפחתה בצריכת המים - כשמשמעות הדבר היא שהשחקנים לא יוכלו להתקלח באצטדיון בתקופה הקרובה אחרי משחקים ואימונים. בצד החיובי, כנראה שזה לא הכרחי לאור כמות השטיפות שהם מקבלים.
בעיקרון, זה עוד יכול להחמיר. ברצלונה כבר עוברת את השבוע הגרוע ביותר שלה בקדנציה של צ'אבי, אבל כמו שכתב ושר אביתר בנאי: "כמה שקשה, אני תמיד מרגיש שזה עוד כלום, שיש הרבה יותר נמוך" - והנמוך הזה יכול להיות הפסד מחר (שבת, 22:00) בוולנסיה. לא שזה נחוץ באמת כדי ליצור אווירת נכאים במועדון.
4 צפייה בגלריה
הדבר האחרון שהיה חסר לצ'אבי זה המשחק המביך הזה. שחקני ברצלונה מאוכזבים בהפסד לאנטוורפן
(צילום: AP Photo/Geert Vanden Wijngaert)
הילד מארק גיו עוד השווה בדקה ה־91 ל־2:2 בבלגיה מול אנטוורפן ברביעי בלילה, ובארסה חשבה שיצאה עם מעט כבוד מהמשחק האחרון של שלב הבתים בליגת האלופות (הבטיחה את המקום הראשון עוד קודם לכן), אבל המארחת החזירה מיידית עם שער ניצחון - 2:3 משפיל עבור ברצלונה, גם אם למשחק לא היה חשיבות עבורה. היא עלתה בהרכב כמעט מלא והייתה צריכה לנצח את אלופת בלגיה, עם כל הכבוד לאנטוורפן שתכניס את המשחק הזה להיכל התהילה שלה. ההרגשה בברצלונה הייתה איומה גם בגלל מכפיל הכוח, ההפסד 4:2 לג'ירונה ביום ראשון, והדבר האחרון שהיה חסר לצ'אבי זה המשחק המביך הזה, בו היכולת של בארסה הוגדרה כ"מגוחכת" ו"הכי גרועה העונה".
ועדיין, התוצאה מול ג'ירונה הייתה הרבה יותר הרסנית עבור המועדון. פחות או יותר, מבחינת העוצמה והתפיסה של מה קרה, אפשר להשוות את זה למאבק אליפות בין מכבי ת"א לשמשון ת"א הנוכחית, בו שמשון לוקחת שלוש נקודות בדרבי החוץ. ג'ירונה אפילו לא משמשת בדיוק בתור האחות הקטלאנית הקטנה של ברצלונה, מאחר שגלקסיות מפרידות ביניהן מבחינת היסטוריה, מסורת של הצלחות, פופולריות בעולם. לראות את הקבוצה הזו עולה למקום הראשון במקום ריאל מדריד, ועוד בניצחון על בארסה, זו רעידת אדמה. אנטוורפן כבר הייתה זו שבועטת במישהו ששרוע על הרצפה. ברצלונה כבר לא מפחידה אף יריבה.
שבע נקודות מפרידות בין ברצלונה הרביעית למקום הראשון, והעונה רחוקה מלהיות גמורה, אבל אחרי שההתלהבות מצ'אבי פגה כבר בשנה שעברה והטירוף מהטינאייג'רים נעלם לאיטו, מגלים את הבעיות העמוקות שלא נפתרו, שישאירו אותה מחוץ לטופ האירופי עד שיימצא להן פתרון. חלקן נמשכות שנים, חלקן עדכניות וצורבות מאוד.
מאיפה להתחיל? אולי מחוסר האיזון בסגל. חייבים להיות הוגנים, ולומר שלמרות שזה נראה לא שוויוני ביחס לשחקנים בוגרים יותר, כל הילדים שפרצו השנה ראויים לשבחים על ההצלחה ולא יכולים לשאת באחריות על הכישלון. לאמין ימאל, למשל, זה בונוס ענק. לקבל שחקן בן 16 שמסוגל לעשות דברים כאלה? פעם בדור. אבל הוא הניצוץ והתוספת, אי־אפשר לבוא ולבקש ממנו ומחבריו בני ה־17 וה־18 לקחת מועדון כזה על הגב. זו התקופה להתנסות וללמוד לעתיד משחקנים ותיקים, ובמקום זאת, פעם אחר פעם הם נאלצים לנסות להציל את המצב. כשזה לא קורה, האשמה לא בהם, אלא בהתנהלות פושעת של שנים שהובילה למשבר כלכלי במועדון ולסגל קצר.
אחד מהצעירים האלה הוא גאבי, שלא יחזור העונה בגלל הפציעה הקשה בברך. ההיעדרות שלו מורגשת, מורגשת מאוד, אבל הצרה האמיתית בקישור היא בחלק האחורי שלו. הדוגמה לכך הוא שחקן שמהווה את שיא הבינוניות, והפך לשעיר לעזאזל של העונה הזו אצל האוהדים והתקשורת - אוריול רומאו. הקשר בן ה־32 הגיע כאילוץ, סותם חורים, אחרי העזיבה של סרחיו בוסקטס (שבעצמו היה צל של עצמו בעונות האחרונות והדגיש את הבעיה של הקבוצה בעמדה הזו). הוא גדל במועדון, נדד באירופה, השתקע בסאות'המפטון, נראה לא רע בג'ירונה בעונה שעברה ושימש כפתרון זול, 3.5 מיליון אירו. כביכול, סגירת מעגל מרגשת לכל הצדדים, בפועל, שחקן שלא מתאים לרמה הנדרשת, ואין הרבה אופציות אחרות בנמצא, כך שהוא עולה שוב ושוב לדשא.
מול ג'ירונה, למשל, צ'אבי הלך עם אופציה אחרת ובחר בפרנקי דה יונג כקשר אחורי, אבל כאן מגיעים לתיבת פנדורה אחרת. ההולנדי והמועדון לא נמצאים ביחסים טובים כבר זמן רב, מאז שסירב לוותר על החוזה שלו ולעזוב כדי להקל על הנטל הפיננסי. השבוע נפתחה חזית חדשה: דה יונג לא יצא למשחק מול אנטוורפן בגלל מחלה, אבל על פי דיווח בספרד, המנהל המקצועי דקו רתח וטען שההולנדי שיקר כדי להתחמק מהנסיעה. מצב לא בריא, תרתי משמע.
מי שמחפש עוד הבדל מקצועי גדול מאשר בעבר, ימצא אותו אצל רוברט לבנדובסקי. בגלל לאו מסי וכריסטיאנו רונאלדו אנחנו רגילים לכך ששחקנים בני 35 מסוגלים להבקיע עשרות שערים עונה אחר עונה, אבל הפולני נראה עייף ואיטי, מה שמקשה על ביצוע לחץ גבוה, וגם התמודד עם פציעה העונה. הוא אפילו לא הגיע לכמות דו־ספרתית, רק תשעה שערים בכל המסגרות בינתיים. אי־אפשר לומר שהוא כבוי, שהוא לא מנסה, שאין לו טאץ' של סקורר נדיר, אבל היכולת שלו לשנות משחקים דהתה, ולצד שערי ניצחון קריטיים יש הרבה משחקים של כלום ושום דבר. בספרד עלתה אתמול הערכה שהמועדון לא יהסס למכור אותו בקיץ למרבה במחיר כדי לממן את רכישת ברונו גימראייש מניוקאסל.
אפשר להמשיך לחפור, לציין את הריחוק מקאמפ נואו כאחת הסיבות לבעיות (ברצלונה מארחת במונז'ואיק בזמן השיפוצים באצטדיון הביתי), אבל יש כאן המון קווי עלילה וחצים שמצביעים לעבר צ'אבי, ויש צורך להפיל עליו חלק רציני מהתיק הזה. הוא איבד את החסינות המוחלטת כבר בעונה שעברה, כשהתברר שהוא לא קוסם אלא רק איש מקצוע מוכשר מאוד שמחובר למועדון ומסוגל לעשות טעויות קשות, והשנה כבר לא נדיר לשמוע על האפשרות שיפוטר. על פי הנתונים שפירסם העיתונאי פראן מרטינס ברשת X, רק מאמן אחד בברצלונה סיפק תוצאות גרועות יותר ב־15 השנים האחרונות - 58.2 אחוזי הצלחה של רונלד קומאן לעומת 61.6 של צ'אבי. בנוסף, הוא המאמן החלש בתולדות ברצלונה בצ'מפיונס, עם הפסדים ב־40 אחוזים מהמשחקים.
הוא לוקח אחריות, מודה באשמה כשהוא מרגיש שלא התנהל נכון במשחק מסוים, אבל אם עד כה הוא נהנה מגיבוי מוחלט, בספרד מדווחים יותר ויותר על כך שדקו והנשיא ז'ואן לאפורטה מפקפקים בשאלת ההתאמה שלו. דקו, כך סופר, חושב על שינוי בתפקיד, בעוד לאפורטה התעקש לכלול בסגל לאנטוורפן שלושה שחקנים עליהם צ'אבי ויתר במקור - לבנדובסקי, אילקאי גונדואן ורונלד אראוחו - וניצח. כשצ'אבי נשאל על כך, הוא התפתל בתשובה.
יש דברים שהוא לא יכול לעשות לבדו: שחקני ההגנה אחראים לטעויות האיומות שעולות בשערים, שחקני ההתקפה לחוסר היעילות בסיומת. רק שהוא זה שצריך למצוא את המענה לצרות האלו, ונראה שהוא הולך ומסתבך, כשבחודש הבא יגיע עוד חלון העברות בו לא יוכל לבזבז בלי הכרה. הוא לא הפך מגאון למאמן נחות, אבל צ'אבי לא מצליח להתמודד עם הצטברות הבעיות הקטנות שצצות ללא הרף, ובהחלט לא מוציא את המקסימום ממקבץ שחקנים מעולים.
משחק חוץ בנאלי בוולנסיה הופך כעת לרגע קריטי בקריירת האימון של צ'אבי, ובעונה של הקבוצה. גם ניצחון מכוער יתקבל בברכה, איבוד נקודות והתרחקות מהפסגה יעצימו את הלחץ. זו כבר לא קטאר, צ'אבי, זה הדבר האמיתי.
פורסם לראשונה: 13:02, 15.12.23
