מוראט יאקין מדבר לקראת המשחק מול ישראל
(ONE)
1. ההצלחה של גרניט ג'אקה בארסנל, עם ארבעה כיבושים וחמישה בישולים עבור מובילת הפרמייר-ליג, הביאו את השווייצרים להרהר האם הוא השחקן הטוב ביותר בסגל כעת. התשובה היא: כן, חד משמעי. היכולת ההתקפית של הקשר תעביר אותו לתפקיד הרבה יותר קדמי, בצד השמאלי של ההתקפה.
הקפטן היה במצב רוח טוב באימונים. הוא התלוצץ וצחק עם חבריו לנבחרת. לפני כן, במסיבת העיתונאים, הוא היה המסמר של המסיבה. "המופע של המגב (כך כונה הכוכב)", אמר לי איש ביטחון שלא רצה להפסיד את ההצגה של ג'אקה.
"התבגרת בארבעת החודשים האחרונים", אמר לו אחד העיתונאים. "אף אחד לא משתנה או מתבגר בארבעה חודשים", ענה הקשר. "אתם מצפים לנצח עשרה משחקים מתוך עשרה או שזה שחצני מדי?", נשאל. "זו הציפייה שלנו", ירה תוך כדי מבט חמור מהמאמן שישב לידו. כשנשאל האם זו הגרסה הכי טוב של ג'אקה מעולם ענה: "פווו, אין לי מושג אבל אני רק בן 30".
לבסוף, ניתנה רשות השאלה לילד צעיר ובר מזל, שהוגרל קיבל את ההזדמנות. "איך אתה מסתדר עם הלחץ?", שאל הילד. "סוף כל סוף שאלה עניינית", אמר ג'אקה. החדר התמלא בצחוק, בעוד הכוכב נשאר עם פנים חתומות.
"למה זהבי לא פה?"
2. מסיבת העיתונאים של הנבחרת הישראלית הסתיימה, והשחקנים, יחד עם הצוות המקצועי, עלו לאימון המסכם. כל אחד בחדר התקשורת פנה לעיסוקיו. אלו עמלו על פודקאסט, ההוא ערך תמונות, והטלוויזיה הכינה פתיח. עיתונאי מקומי ניגש אלי מהוסס, מאוד מהוסס. הוא גירד בשיערו ושאל מי אני ומה אני עושה. "אז אתה עיתונאי ישראלי?", הוא החזיר בשאלה על התשובה. "בדיוק", אמרתי.
"סליחה", אמר. "אבל אני יכול לשאול אותך שאלה?". "בטח", השבתי. "למה זהבי לא פה?", תהה. "פרש", אמרתי בהיסוס. "אבל הוא לא זקן", אמר השווייצרי בפליאה. "הוא עוד טוב בליגה?", הוא התעניין. "לא טוב כמו שהוא היה, אבל עדיין טוב", אמרתי. "אבל הוא עדיין אחד הטובים אצלכם", הקשה השווייצרי. "יכול להיות שעדיין הכי טוב", השבתי. "ובטוח שהכי ותיק". "ואתם לא צריכים אותו?", הוא שאל. "אם הוא בין הטובים אין לו מקום בסגל?". שתקתי. רק היה חסר שהיה מתחיל לשאול אותי על אצילי.
"הוא עוד יחזור?", הוא שאל. אמרתי לו שלא נראה לי, שהוא כבר די מבוגר והוא כבר לא יחזור לשחק בנבחרת עם הצוות המקצועי הנוכחי. "למה?", הוא התעניין. "לא רוצים לתת לו חדר לבד", אמרתי והתנצלתי שאני ממש חייב לחזור לכתוב, למרות שכבר שלחתי את הכתבה. השווייצרי הבין, הוא חזר למרכז החדר ושוחח שם עם חברו. הצצתי עליהם מעל מסך המחשב, עושה את עצמי מקיש במקשים. ככל שהסיפור נמשך, העיניים של חברו של השווייצרי ההססן נכנסו למצב צבירה של כדורי פינג פונג.
