אומרים שהרומנטיקה כבר לא קיימת עוד בכדורגל המקצועני, ובטח כשמדובר בליגות הבכירות באירופה. ובכל זאת, יש שמורת טבע רומנטית אחת שאפשר למצוא בליגה האיטלקית שנפתחת בסוף השבוע הקרוב, קבוצה שרק השם שלה כבר אומר הכל: ונציה.
ונציה היא אחת הערים המיוחדות והמפורסמות ביותר בעולם. היא בנויה על 118 איים, המקושרים ביניהם באמצעות למעלה מ-400 גשרים. בין האיים עוברות כ-170 תעלות מים, כך שהשייט בסירות מסוגים שונים הוא בעצם דרך התחבורה היחידה.
כשמדברים על ונציה חושבים מיד על גונדולות, על מבנים עוצרי נשימה, על פיאצה סן מרקו המופלאה, על קרנבל המסכות של פברואר ועל גדודי התיירים שמציפים את העיר שבנויה על המים. בשנים שלפני הקורונה פקדו את ונציה כ-25 מיליון תיירים מדי שנה.
כדורגל? זה הדבר האחרון שעולה לראש בהקשר של ונציה. אבל ביום ראשון (21:45) תשחק ונציה במחזור הפתיחה באיטליה מול נאפולי, משחקה הראשון בסרייה א' אחרי 19 שנות היעדרות. וכן, העונה ונציה תעניין אותנו באופן מיוחד גם בגלל דור פרץ, כוכב נבחרת ישראל, שהגיע אליה ממכבי תל אביב.
החזרה של ונציה לליגה הראשונה היא אירוע בעל משמעות עצומה לעיר עצמה. בשנים האחרונות עזבו רבים מהוונציאנים את העיר, שהוצפה במיליוני תיירים. עבור רבים מהם, בעיקר הצעירים, החיים הפכו לבלתי נסבלים כמעט. מעבר לכך, אלפים מבני העיר נפלו קורבן למגפת הקורונה, שפגעה בצפון איטליה באופן קטלני ביותר.
לכן מבחינת תושבי ונציה החזרה של ה"לגונארי" (הכינוי של הקבוצה – אנשי הלגונה) לליגה הראשונה היא סימן לכך שלעיר יש חיי קהילה שאינם קשורים לתיירות, שיש בוונציה אנשים שחיים את חייהם כמו בכל עיר אחרת, עם קבוצת הכדורגל שהיא הגאווה שלהם.
לפשוט את הרגל שלוש פעמים, ולחזור
המועדון קיים כבר 114 שנה, אולם הישגים גדולים לא היו לו. רגע השיא של ונציה היה הזכייה בגביע האיטלקי ב-1941. היריבה בגמר הייתה רומא, ואחרי 3:3 במשחק שנערך בעיר הבירה, התקיים הגומלין בוונציה. אציו לואיק, כוכב הקבוצה, הבקיע את שער הניצחון ההיסטורי.
יחד עם לואיק שיחק בהתקפה ולנטינו מאצולה, והשניים עזבו ב-1942 ועברו לטורינו, הקבוצה הגדולה ביותר באיטליה ואולי בעולם כולו באותם ימים. שבע שנים שיחקו לואיק ומאצולה - גדול שחקני איטליה בשנים ההן - ב"גראנדה טורינו", ושניהם נהרגו באסון המטוס ב-1949, שבו נספתה כל הקבוצה. טורינו חזרה ממשחק ידידות בפורטוגל והמטוס פגע בצלע ההר סופרגה, לא רחוק משדה התעופה בטורינו, והתרסק.
בעשרות השנים הבאות ונציה שיחקה בעיקר בליגות הנמוכות. העונה האחרונה שבה שיחקה בסרייה א' הייתה 2001/02. נשיא המועדון והבעלים היה אז איש העסקים מאוריציו זמפאריני, שרכש את הקבוצה ב-1987. כשזמפאריני הגיע לוונציה היא שיחקה בליגה השלישית, והייתה על סף פשיטת רגל. הוא שיפר את המצב הפיננסי והצליח להעלות אותה, כאמור, עד לליגה הראשונה.
ואז, ביום אחד בקיץ 2002, זמפאריני מכר את ונציה ורכש מועדון אחר, פאלרמו. יום לאחר מכן קרה דבר מדהים. זמפאריני דאג להוריד מהאוטובוס של ונציה, ששהתה אז במחנה אימונים בעיירה פרג'ינה, 12 משחקני הקבוצה ואת המאמן אציו גלראן. כולם חתמו מיד בפאלרמו ועברו היישר למחנה האימונים של הקבוצה הסיציליאנית, שהתקיים בעיירה אחרת, לונגארונה.
איטליה כולה הוכתה בהלם. האירוע זכה לכינוי "הגניבה של פרג'ינה". זמפאריני המשיך לשגע את הכדורגל האיטלקי גם בימיו בפאלרמו, אבל ונציה הלכה מדחי אל דחי.
בעשור האחרון ונציה פשטה את הרגל שלוש פעמים, ובכל פעם הוקמה מחדש והתחילה לשחק בליגה הרביעית, ב-2005, ב-2009 ושוב ב-2015. עד לא מכבר אף אחד לא האמין שיום יבוא והקבוצה תחזור לשחק בליגה הראשונה. אבל הנס קרה.
זה באמת היה נס. את העונה שעברה סיימה ונציה רק במקום החמישי בליגה השנייה, כאשר רק שתי הראשונות - אמפולי וסלרניטנה - עלו אוטומטית. העולה השלישית נקבעה בפלייאוף שבו שיחקו הקבוצות שסיימו במקומות 3 עד 6.
בחצי הגמר ונציה ניצחה את לצ'ה, ואז הגיע הגמר הכפול מול צ'יטאדלה. במשחק הראשון, בחוץ, ניצחה ונציה 0:1, אבל בגומלין היא נקלעה לפיגור ונראה היה שהעלייה תוכרע בדו-קרב פנדלים. אלא שאז, עמוק בתוך תוספת הזמן, הצליח החלוץ בן ה-32 ריקרדו בוקאלון, שנולד כמה מאות מטרים מהאצטדיון, להבקיע את שער העלייה הדרמטי ולהכניס את העיר לתוך חלום.
אצטדיון קטן ועתיק
ונציה מארחת את משחקיה באצטדיון פייר לואיג'י פנצו, האצטדיון השני הכי ותיק באיטליה, שנבנה ב-1913. רק אצטדיון מאראסי של גנואה וסמפדוריה עתיק ממנו. בעבר נכנסו ליציעיו 26 אלף צופים, אבל ב-1970 הכה טורנדו את העיר וגרם לנזקים חמורים למתקן המיושן. הוא עבר מספר שיפוצים, אבל הקיבולת שלו כיום היא של 7,450 צופים בלבד – הכי מעט מבין קבוצות הסרייה א'.
הסיפור המרתק הוא שלאצטדיון, שבעצם בנוי על אי ומוקף מים משני הצדדים, אפשר להגיע רק בשתי דרכים: או בהליכה דרך הסמטאות, או בסירה. אין דרך אחרת.
בגלל מגבלות הקורונה כמעט ולא היו אוהדים בתוך האצטדיון במשחק העלייה ההיסטורי מול צ'יטאדלה, אבל מחוצה לו היו אלפים רבים, שחגגו בטירוף כל הלילה. עוד לפני כן, במהלך אחר הצהרים והערב, יצאו אלפי אוהדי ונציה לרחבי העיר וצבעו את הכיכרות, הגשרים והגונדולות בצבעי הירוק-כתום של הקבוצה.
בערים רגילות האוהדים יוצאים אחרי ניצחונות אל הכבישים במכוניות ואופנועים, מניפים דגלים וצופרים בקצב. בוונציה זה אחרת: האוהדים עושים זאת על גבי סירות. יום לאחר מכן התקיים מסע הניצחון - ולא באוטובוס פתוח, כנהוג, אלא בדרך הוונציאנית, על גבי סירה.
פאולו פוג'י, כוכב עבר בקבוצה ומי שמכהן היום כמנהל הספורטיבי של ונציה, אמר בריאיון ל-BBC: "זו הדרך המסורתית שבה אוהדי ונציה חוגגים. לראות את השמחה בעיניים של השחקנים, הצוות המקצועי והבעלים ולחוות זאת עם האוהדים על הגשרים - עבורי זה היה כמו חלום. חלום שהתגשם".
פוג'י, שהחל את הקריירה כשחקן במדי ונציה וגם סיים בה את דרכו, הוסיף: "ב-12 השנים האחרונות המועדון עבר המון צרות, צרות גדולות. איבדנו דור שלם של אוהדים, איבדנו את הנשמה של הקבוצה. זה לא היה קל. למזלנו אנחנו עדיין כאן, אבל זה יכול היה להסתיים בדרך שונה לגמרי".
13 צפייה בגלריה
פאולו פוג'י (מימין) כששיחק בפיאצ'נזה. חזק מאחורי הקלעים בוונציה
(צילום: getty images)
מי שהציל את המועדון מפשיטת רגל והיעלמות היה איש העסקים האמריקני ג'ו טאקופינה, שמינה את "פיפו" אינזאגי, כוכב העבר הגדול של מילאן, כמאמן. אינזאגי היה זה שהעלה את הקבוצה מהליגה הרביעית לשנייה בתוך שנתיים.
אגב, אינזאגי הוא רק אחד מהמאמנים המפורסמים שעבדו בוונציה במהלך השנים. לפניו אימנו את הקבוצה בתקופות שונות צ'זארה פראנדלי, לוצ'יאנו ספאלטי, ג'אן-פיירו ונטורה, אלברטו זאקרוני, וולטר נובלינו, וולטר זנגה וג'יג'י מאייפרדי. חתיכת רשימה.
לפני כשנתיים רכש את המועדון אמריקני אחר, דאנקן נידראואר, מי שכיהן כיו"ר הבורסה של ניו יורק. הוא מינה את פאולו זאנטי למאמן הקבוצה, והוא האיש שהחזיר את ונציה לליגה הראשונה.
פוג'י, שנולד כמה מאות מטרים מהאצטדיון, אומר: "המטרה שלנו כעת היא שהמועדון יהיה מוכר בעולם כמו העיר. אנחנו משחקים באצטדיון שבנוי על אי, וזה משהו שלא קיים בשום מקום אחר. הדבר החשוב ביותר כעת זה לתקוע יתד ולהישאר בליגה הראשונה".
אגב, פוג'י היה עד לפני פחות משנה האיש שכבש את השער המהיר ביותר בתולדות הסרייה א'. ב-2001 הוא שיחק במדי פיאצ'נזה והבקיע אחרי תשע שניות. מאז רפאל ליאו ממילאן שיפר את השיא והעמיד אותו על שש שניות.
אוהדי ונציה יצטרכו להמתין עד ל-19 בספטמבר למשחק הבית הראשון העונה, מול ספציה, משום שבשלושת מחזורי הפתיחה קבוצתם תשחק בחוץ. הסיבה: אצטדיונה הביתי עובר שיפוץ במהלכו מוסיפים לו מקומות נוספים, כאשר בסיום התהליך תגדל התפוסה שלו ל-12 אלף מקומות ישיבה, התקן של הסרייה א'. כמו כן, נשתל באצטדיון דשא חדש. פוג'י אומר: "אני סקרן מאוד לראות את זה, איך האוהדים יגיבו, איך הקבוצה תיראה. אבל הכי חשוב מבחינתי הוא שנשחק בבית שלנו".
ונציה נראתה טוב במשחקי ההכנה שלה וניצחה את אוטרכט ואת טוונטה ההולנדיות. היא גם ניצחה בשבוע שעבר את פרוזינונה במסגרת הגביע האיטלקי בדו-קרב פנדלים.
חוץ מדור פרץ, שהגיע בהעברה חופשית, ונציה רכשה ב-6.5 מיליון דולר את קשר נבחרת ארה"ב ג'אנלוקה בוסיו בן ה-19, ששיחק יחד עם גדי קינדה בקנזס סיטי. הקשר האיסלנדי הבינלאומי ארנור סיגורדסון הגיע מצסק"א מוסקבה, ולמרכז ההגנה הוחתם הבלם מתיאה קלדארה, ששיחק במילאן ובאטאלנטה.
בסופו של דבר מדובר באמת בסיפור מדהים. קבוצה שרק לפני חמש שנים הייתה בליגה הרביעית, כזו שהאוהדים נטשו אותה, קמה לתחייה. ולא סתם: היא חיה וקיימת באחת הליגות הבכירות באירופה - ובועטת את הכדור על המים.
