בספורט כל כך אורגזמי כמו כדורגל, שבו מספיק שבריר שנייה כדי למצות סיפור שנכתב במשך עשרות ואפילו מאות שנים, לא צריך הרבה כדי לברוא גיבור. די בכמה דקות של התמדה ונחישות לצד הברקה אחת כדי לשמוע את השמיים נפתחים ואת בת הקול של הכדורגל כדי להגיד: כוכב נולד.
זה בדיוק מה שקרה בפרמייר־ליג באחר הצהריים של יום ראשון, בדרבי של מנצ'סטר. כרגיל בעשור האחרון, יונייטד נראתה מבוהלת ומפוחדת מול סיטי, למרות שהאחרונה נמצאת במשבר הגדול ביותר שלה תחת פפ גווארדיולה. למעשה, למרות שהפיגור של יונייטד באצטדיון האיתיחאד היה מינימלי (1:0) ושתי הקבוצות שיחקו כמו קיפודים על ואליום, היה רק שחקן אחד שהתעקש ששום דבר לא נגמר והוא גם זה שעשה את השינוי. כשתישמע שריקת הסיום, הרבה יותר אנשים יזכרו את השם: אמאד דיאלו. ובמילה אחת: אמאד.
עד לאותם רגעים, אמאד לא היה יותר מעוד חוליה במפעל הפוטנציאל המוחמץ שמנהלת יונייטד מאז תום עידן אלכס פרגוסון: שחקן צעיר ומוכשר, עם כל הנתונים טו מייק יונייטד גרייט אגיין אבל אותה מציאות בינונית להכאיב. הוא בן 22, יליד חוף השנהב שכמובן העריץ את האגדה הלאומית דידייה דרוגבה והגיע לאולד טראפורד מאטאלנטה האיטלקית בעונת 2020/21 תמורת סכום של 37 מיליון ליש"ט. נדמה שגם זה קרה בעיקר בגלל הערכת האפשרויות שהוא מגלם ולאו דווקא הרקורד שלו: למרות שהצטיין בקבוצת הנוער של הקבוצה האיטלקית, במדי הבוגרים הוא הופיע חמש פעמים בדיוק וכבש שער אחד, במשחק הבכורה שלו בליגה, שש דקות אחרי שנכנס. אגב, הוא היה השחקן הראשון משנתון 2002 שעשה זאת.
ליונייטד, שכמו מועדוני צמרת אחרים צמאה לשחקנים צעירים שיתפתחו לסופרסטארים במקום לקנות אותם במחיר גבוה פי כמה, זה הספיק כדי להמר עליו בסכום לא מבוטל. בתחילה הוא נשלח לקבוצה הצעירה, ובשתי העונות הבאות הוא הושאל לריינג'רס הסקוטית ולסנדרלנד בליגה הראשונה. בעוד בריינג'רס הוא הופיע רק 13 פעמים וכבש שלושה שערים בלבד, בסנדרלנד כבר החל להיחשף מה יש ברגליים ובראש של הקיצוני המהיר, ששולט היטב בכדור בשתי הרגליים ובעיקר ניחן ביכולת על לנג'ס למגינים עד שהם נופלים מהרגליים: 37 הופעות ו־14 שערים העניקו לו את תעודת הבגרות שיונייטד ביקשה לראות לפני שנקרא שוב בעונה שעברה להוכיח את עצמו בליגה הבכירה, במועדון ששואף להעלות את הספינה השוקעת בחזרה למצולות האליפות. אבל גם אז, קל זה לא היה.
4 צפייה בגלריה
בסנדרלנד כבר החל להיחשף מה יש לו ברגליים ובראש. דיאלו
(צילום: Clive Mason/Getty Images)
"אמאד, מה עשית?!"
בדיעבד, כל תקופת אריק טן האח ביונייטד נראית כמו ניסיון חסר תוחלת לחפש היגיון בשיגעון, ואמאד לא היה יוצא מהכלל. אפילו שער הניצחון שלו ברבע גמר הגביע מול ליברפול, ממש רגע לפני סוף ההארכה, היה בעל טעם מתוק־חמוץ: הוא נכנס בדקה ה־85 במקום רפאל וראן, הצליח להטריף את היציעים עם השער השביעי והאחרון (3:4 ליונייטד, שהמשיכה עד לזכייה בגביע) ולהיות מורחק בצהוב שני בגלל הורדת החולצה.
הבקעת שער ניצחון במעמד דרמטי מול היריבה הכי מרה, הייתה אמורה להיות הרגע שבו אמאד הופך לעמוד תווך בקבוצה. אלא שסגנון המשחק של אריק טן האח לא ממש עשה חסד איתו, ממש כמו שמרקוס רשפורד, שחקן הרבה יותר מנוסה ממנו, הלך וקמל תחת המנג'ר ההולנדי. עתה, תחת רובן אמורים הפורטוגלי, דברים נראים אחרת: הוא הוריד את רשפורד לספסל ועוד בדרבי כדי לשלוח מסר שנגמרה הקייטנה, האמין באמאד באגף ולא ויתר עד שקיבל תמורה.
אמאד נתן אותה בריבוע: הוא סחט את הפנדל שהוביל לשוויון של ברונו פרננדש ואז הבריק עם שער ניצחון מרהיב, מהיפים של העונה, כשהצליח להקפיץ מעל שוער סיטי אדרסון ולבעוט את הכדור מהאוויר חלש אך מדויק כך שאף מגן של סיטי לא הצליח לחלץ אותו מקו השער. את החשמל באוויר אפשר לסכם בשלוש מילים של גארי נוויל, פרשן סקיי ניוז ותמיד אגדת יונייטד: "אמאד, מה עשית?!". התשובה לשאלה הזאת לא מגיעה רק מהמגרש.
סוכנים, זיופים וסחר בכישרונות
בפברואר האחרון הצליח כתב ה"אתלטיק" סיימון יוז להשיג פגישה עם חאמד ממאדו טראורה. היא התקיימה בחוף השנהב, שם חאמד גולל את גרסתו לפרשה שהעסיקה את הכדורגל האיטלקי כמה שנים קודם: חאמד, יחד עם אשתו ובני משפחה נוספים, הצהירו על קשרים מזויפים לאמאד ולכדורגלן צעיר נוסף, חאמד ג'וניור, על מנת להבריח אותם לאיטליה. בחקירת הרשויות שם התברר שבניגוד להצהרות, אמאד וג'וניור אינם אחים וחאמד הוא לא אבא שלהם. בראיון ל"אתלטיק" הוא המשיך להתעקש שהוא "כמו אבא" בשבילם.
אמאד יצא מהפרשה הזאת עם קנס כספי ועם החלטה: בגיל 18 הוא הוריד את השם "טראורה" מתעודת הזהות שלו והודיע שאין לפנות אליו בשם הזה יותר. הוא לא דיבר מעולם על עברו ועל הטענה כי בעצם היה חלק מתעשייה של הברחה וסחר בכישרונות. "אני מבין אותו", אמר חאמד, "הוא רוצה להרחיק את עצמו מהפרסום השלילי".
במסע של יוז לחוף השנהב התברר שהנסתר לא רק רב על הגלוי: הוא מביס אותו בלי מאמץ. הוריו האמיתיים של אמאד לא התגלו, גם לא ההסכם שנעשה כדי להתחיל במסע שינחית אותו בסוף באירופה. קשרי שתיקה בין גורמים מקומיים לסוכנים תאבי בצע, לצד חיי עוני ודחק, יוצרים קרקע פורייה לאינספור סיפורים כאלה, וגם הרבה יותר טרגיים.
אולם על דבר אחד אין מחלוקת: "המאבק במקום הזה אמיתי", אמר חאמד, "אבל זה אימון לכל החיים". ואחרי מה שעבר עוד לפני שמלאו לו 18, לא פלא שגם מול מנצ'סטר סיטי אמאד היה האחרון שנשאר לעמוד.
