שש הגדולות – המושג שליווה את הפרמייר-ליג בעשור האחרון - התגבש לכדי מציאות. בעוד הליגות הבכירות האחרות באירופה נותרו עם קרבות צמרת מצומצמים, באנגליה נוצרה חגיגה פתוחה של זוכה אחרת בכל שנה ומצבור יריבות חזקות.
יכול להיות שמה שמסמל את עונת 2021/2022 שבפתח הוא ניפוץ המונח הזה, שש הגדולות. ישנם שני תהליכים מרכזיים שהובילו לכך: הראשון הוא השריר הכלכלי של מחציתן, שמאפשר להן לפתוח פער על הקבוצות המובילות האחרות. השני נוגע להתברגות מועדונים "קטנים" יותר בחבורת הצמרת באופן עקבי, קבוצות שהצליחו להתמודד כשוות מול אלו שניצבות כביכול במעמד גבוה יותר.
הקורונה פגעה באנגליה כמו בכל ליגה אחרת, וגם השפעות הברקזיט יהיו ניכרות בשנים הקרובות, אבל כספי זכויות השידור עדיין מסיביים, ונותנים אפשרות גם למועדונים מהחלק התחתון של הטבלה לבצע רכש יקר. וברגע שיש בסיס כלכלי יציב יותר מאשר במדינות אחרות, וישנם בעלים עשירים שמוכנים להשקיע בגדול בסגל בתקופה בה הפייר־פליי הפיננסי של אופ"א מוקפא, מקבלים את הליגה העוצמתית ביותר בשוק ההעברות גם בקיץ הנוכחי.
אבל כאמור, זה לא נכון עבור כל השש המדוברות: התמיכה של השייח'ים של מנצ'סטר סיטי, הרעב והאמצעים של מנצ'סטר יונייטד והיד החופשית שנתן רומן אברמוביץ' להנהלת צ'לסי הציבו את שלוש הקבוצות הללו בליגה משלהן. דניאל לוי של טוטנהאם לא מוציא הון על רכש בדרך כלל (כשהוא כבר מבצע אותו), ארסנל היא כבר לא יעד מבוקש עבור כוכבים ושוקעת מקצועית, והבעלים האמריקאים של ליברפול מתנהלים בצורה שקולה יותר לאור המגפה העולמית. זה עלול לבוא לידי ביטוי בכך שהן יילחמו בקושי על המקום הרביעי. לליברפול עדיין יש סגל חזק ומנג'ר מבריק, בעוד שתי הלונדוניות בערפל רציני – במיוחד אם טוטנהאם לא תצליח לשמור על הארי קיין, וכרגע נראה שזה מה שיקרה.
הימרו על בלמים
קחו שלושה סגלים מעולים ממילא, ותראו מה קרה בינתיים הקיץ: סיטי, שחגה סביב קיין ומוכנה לשלוף את הארנק, כבר רכשה מאסטון וילה את ג'ק גריליש עבור 117.5 מיליון יורו; יונייטד שילמה לדורטמונד 85 מיליון תמורת ג'יידון סאנצ'ו, וכל הדיווחים מסמנים שלא סיימה לעבוד ועדיין להוטה אחרי חלוץ מרכזי חדש; אלופת אירופה צ'לסי הפגיזה עם 115 מיליון ששלחה לחשבון הבנק של אינטר וסידרה לעצמה את רומלו לוקאקו (אותו רכשה כבר לפני עשר שנים מאנדרלכט ב־20 מיליון). אלו שחקנים שמקדמים אותן בלוח ומשאירים מאחור יריבות שקופאות במקום מסיבותיהן שלהן.
חשוב לציין כי גם שלוש הגדולות האחרות קנו שחקן יקר, אבל בכל המקרים מדובר בבלם, בשם שאינו סופרסטאר מבוקש וכזה שהוא הימור: ארסנל הוציאה 60 מיליון יורו על בן ווייט מברייטון, פוטנציאל ענק וחסר ניסיון; הארגנטינאי של אטאלנטה, כריסטיאן רומרו, עלה לטוטנהאם 55 מיליון; ליברפול הביאה מלייפציג את איברהימה קונאטה ב־40 מיליון. סכומים עצומים, אבל כאלה שלא מתקרבים ל־100 מיליון, ומעבר לכך מהווים ניצול מצד המוכרת עם הקפצת שווי שחקנים.
והכסף מחלחל למטה: ההון שקיבלה וילה עבור גריליש איפשר לה להשקיע הקיץ 105 מיליון יורו בשוק ההעברות, עבור שחקנים נחשבים כמו הקיצוני מלברקוזן ליאון ביילי, קשר נוריץ' אמיליאנו בואנדיה וחלוץ סאות'המפטון דני אינגס. סאות'המפטון, בתורה, כבר עומדת עם הצ'ק ביד כדי להנחית חיזוק. גם ברייטון כבר התחילה לשלם בגדול עבור רכש.
וכשכולן יכולות לחלום על שחקנים נהדרים מליגות אחרות, אנחנו מגיעים לעניין של חדירה קבועה של "זרות" לתוך השישייה הראשונה. בעונה שעברה היו אלה ווסטהאם ולסטר. מאמנים טובים שמכירים את הליגה, דייויד מויס וברנדן רוג'רס במקרה הזה, לא ממש מפחדים משמות. מי שחשב שלסטר תיעלם אחרי האליפות מקבל אותה שוב בצמרת, ומי שחשב שהעונה שעברה הייתה מקרית, כבר ראה אותה משתקת את סיטי במגן הקהילה, מנצחת 0:1 וזוכה בעוד תואר.
כשארסנל וטוטנהאם, במיוחד אבל לא רק הן, משדרות פגיעות, גם אסטון וילה, וולבס, אברטון ולידס יכולות לחפש כרטיסים לאירופה השנה. אם ניקח מהאולימפיאדה את האופניים והמרתון כדוגמה, השישייה הייתה הקבוצה המובילה, אבל בשלב מסוים הדבוקה מגיעה מאחור ושוטפת את רובה, אם לא את כולה.
את הכוח של הליגה הזו אנחנו צפויים להמשיך לראות בליגת האלופות, כשעוד גמר כל־אנגלי לא יפתיע איש. אולי הפעם פפ גווארדיולה ישבור את הנאחס, אולי צ'לסי תצליח להגן על הגביע, אולי דווקא יונייטד תתחיל לחזור לגדולה עם קמפיין מושלם. אבל בפרמייר־ליג עצמה נקבל את התמצית של מרוץ החימוש הזה – לא פ.ס.ז' אחת ששואבת אליה את כולם, אלא מועדון חדש של שלוש ענקיות, כשמתחתן ייהום הסער.
