המדור הזה ידע לא מעט קבוצות מפתיעות, אבל רק אחת מהן תנסה להשלים היום (שבת, 22:00) זכייה שנייה ברציפות בגביע הצרפתי. נאנט הדהימה בעונה שעברה כשניצחה את ניס 0:1 בגמר, ובכך זכתה בתואר ראשון אחרי 21 שנה ושבה לאירופה לראשונה מאז עונת 2004/05. הערב, בניגוד לכל הסיכויים, היא שוב תשחק בגמר, ותקווה להכניע בו את טולוז, שעבורה מדובר בהופעת בכורה במעמד היוקרתי.
בעונה שעברה סיימו הקנריות במקום התשיעי בליגה לצד הזכייה בגביע, אבל אז היה להם את החלוץ רנדל קולו מואני, שבקיץ נמכר לאיינטרכט פרנקפורט וכיום הוא שחקן הבונדסליגה היחיד העונה עם דאבל-דאבל של שערים (13) ובישולים (10). בלעדיו זה לא אותו דבר, והעונה נאנט מסובכת כהוגן בליגה. היא לא ניצחה בתשעת משחקיה האחרונים, הידרדרה עד למקום ה-16 ונמצאת מעל הקו האדום רק בזכות הפרש שערים עדיף על זה של ברסט.
גם המסע לשמירה על התואר בגביע כמעט ונגמר פעמיים בצורה מאכזבת. בשלב 32 האחרונות היא עברה את תאון מהליגה החמישית רק בבעיטות מהנקודה הלבנה אחרי 0:0 בתום 120 דקות. בשמינית הגמר שוב הייתה צריכה את הפנדלים כדי לעבור, אחרי שסיימה ב-1:1 עם אנז'ה, שעד כה צברה רק 14 נקודות בליגה הבכירה ונמצאת במקום האחרון. למרות כל זה, נאנט שוב בגמר, אחרי שהדיחה את ליון ולאנס החזקות בחצי וברבע בהתאמה. היא גם עלתה לשלב 32 האחרונות של הליגה האירופית שם הודחה על ידי יובנטוס. זאת עונה שיכולה להיזכר כהצלחה ענקית עבורה, אך גם עשויה כמובן להסתיים עם מפח נפש של הפסד בגמר וירידה לליגת המשנה.
כדי שזה לא יקרה, נאנט צריכה את הכוכב הבלתי מעורער שלה, הקשר ההתקפי לודביק בלאס, במיטבו. הצרפתי בן ה-25 שייך לרמות הגבוהות, וכבר בקיץ זכה להתעניינות מצד קבוצות טובות יותר כמו ווסטהאם ורומא. בשתי העונות הקודמות הוא נבחר לשחקן המצטיין של נאנט, וגם העונה זה צפוי לקרות כשהוא אחראי על רוב נקודות האור שלה עם 11 שערים ושבעה בישולים, כולל שער הניצחון בחצי הגמר. מעבר למספרים המרשימים, מדובר באחד המכדררים המובילים באירופה שמסוגל בכל עת לשנות את המשחק עם פעולה אישית טובה.
בין הקורות ניצב הקפטן בן ה-24 אלבן לפונט – מי שעד לא מכבר נחשב לכישרון הצעיר הנוצץ ביותר של צרפת בעמדה - שייפתח הערב מול הקבוצה בה ערך את הופעת הבכורה שלו בבוגרים. העונה הוא מוביל את הליגה בעצירות עם 119 כאלו, והערך שלו לפי האתר 'טרנספרמרקט' הוא 20 מיליון אירו, הגבוה ביותר מבין שחקני הקבוצה. המגן השמאלי קוונטין מרלין והקיצוני מוזס סימון נמנים גם הם בין שחקני הקבוצה הבולטים.
בעזרת כל אלה, תקווה נאנט לציין הערב את זכייתה החמישית בגביע, ובכך לשחזר את הישגה משנת 2000 - גם אז זכתה בו בפעם השנייה ברציפות. פייבוריטית אמנם היא לא, אבל זה לא שמולה ניצבת פ.ס.ז', או אפילו קבוצת צמרת. למעשה טולוז נמצאת במקום ה-12 בליגה ולגמר היא הגיעה הרבה בזכות הגרלה נוחה מאוד, שכללה את אנסי ורודז מליגת המשנה בחצי ורבע בהתאמה. בנוסף, המסורת ניצבת לצידה של נאנט, ומי יודע, אולי באמת יש דבר כזה "קבוצת גביע טיפוסית".
ברצלונה ממש לא מרשימה לאחרונה. היא לא ניצחה בשלושה מארבעת משחקיה האחרונים, כשלצד ההפסד 2:1 אצל הכבשה השחורה ראיו וייקאנו במחזור הקודם היו גם שתי תוצאות מאופסות מול חטאפה וג'ירונה.
הפער מריאל מדריד עומד על 11 נקודות ונותרו שבעה מחזורים בלבד עד לסיום העונה, כך שכנראה שהאליפות תחזור לקאמפ נואו. אבל אחרי הכישלונות באירופה (באלופות ובליגה האירופית) ובגביע (הושפלה על ידי ריאל בחצי הגמר), תצטרך ברצלונה להציג יכולת טובה במחזורים שנותרו על מנת שהעונה הזאת תיזכר כמוצלחת. היום מול בטיס שעוד חולמת על כרטיס לליגת האלופות, זה לא יהיה קל.
אוהדי נאפולי בטירוף. שילוב של ניצחון של קבוצתם עם תיקו או הפסד של לאציו השנייה מול אינטר במילאנו שעה קלה לפני כן יעניק להם אליפות שלישית בסך הכל וראשונה מאז ימיו של דייגו מראדונה במועדון.
המשחק היה אמור להתקיים היום, אבל נאפולי ביקשה לדחות אותו כדי שיהיה פחות או יותר מקביל לזה של לצאיו, וכך נוצר מצב חריג בו פחות מ-48 שעות לפני שאמור היה להיערך, הוא נדחה. בשורה התחתונה, נאפולי תדע בשריקת הסיום האם היא רשמית האלופה. גם אם זה לא יקרה במחזור הקרוב אלא בזה הבא, החגיגות בעיר צפויות להיות המוניות, רועשות ומרגשות.
מאז משחק הליגה הראשון של אונאי אמרי על הקווים של אסטון וילה ב-6 בנובמבר, אף קבוצה לא ניצחה יותר משחקי פרמייר-ליג ממנה (13 - כמו ארסנל), בעוד רק התותחנים (44) צברו יותר נקודות ממנה (42) בתקופה הזו.
וילה לא הפסידה בעשרת משחקיה האחרונים וניצחה בשמונה מהם, וכעת היא כבר במקום השישי עם 54 נקודות, כשרק הפרש שערים מפריד בינה לטוטנהאם החמישית. היא רחוקה שש נקודות מיונייטד שבמקום הרביעי - ממנו עולים לליגת האלופות - אבל עם שני משחקים יותר ממנה. אז המנון המפעל היוקרתי ביותר כנראה לא ינוגן בוילה פארק בעונה הבאה, אבל גם חזרה לאירופה אחרי 13 שנה היא הישג מרשים. בטח בהתחשב בפתיחת העונה הרעה והחלפת המאמנים.
