מבחינת האוהד הישראלי, היה כיף לראות שלשום את ליאור קאסה עולה בדקה ה־64 במקום הקשר הקרואטי הוותיק מילאן באדל ב־0:0 של גנואה בלצ'ה, מקבל דקות נדירות עבור שחקן כחול־לבן בליגה האיטלקית – ולשם הצורך, בכלל באחת הליגות הגדולות. הוא עבד קשה, ספג צהוב והראה שוב שיש פוטנציאל גדול שטמון בו. מן הסתם, זו הייתה הזווית שלנו בלבד. מה שעניין יותר את אוהדי גנואה, וקרוב ל־100 אחוז ממי שצפה במשחק או עקב אחריו, זה שמריו באלוטלי שוב בילה 90 דקות על הספסל.
לא מפתיע שהמשחק הסתיים בתיקו מאופס. מדובר בשתי הקבוצות עם ההתקפה הגרועה ביותר באיטליה, כשגנואה מחזיקה בכוח במקום ה־13 בעוד לצ'ה מדורגת 18, מתחת לקו האדום. ועדיין, מאמן גנואה פטריק ויירה, חודש וחצי בתפקיד, לא הוריד מהדשא את החלוץ אנדראה פינאמונטי כדי לתת הזדמנות למי שפעם היה אחד הסקוררים הנחשקים בעולם. זה לא חדש: בארבעת המחזורים האחרונים, באלוטלי לא שותף פעמיים, במקרה נוסף בכלל לא היה בסגל, ורק נגד נאפולי קיבל שבע דקות. מאז שהצטרף בסוף אוקטובר, הוא זכה לשש הופעות בלבד, כולן כמחליף, ולא תרם דבר.
קאסה חזר לשחק, גנואה ולצ'ה נפרדו בתיקו
(באדיבות one)
רק שהפעם באלוטלי, שהרגיש שלא היה מעורב באיזה סקנדל כבר יותר מדי זמן, החליט לעקוץ. האיטלקי בן ה־34 העלה בזריזות פוסט באינסטגרם אחרי המשחק, בו כתב: "אני רוצה להבהיר שאני כשיר לגמרי ואין לי בעיות, תודה לאל. אני כותב מראש למקרה שדברים מטופשים ייאמרו בעתיד. נשיקה לכולם ופורצה גנואה". הניסיון המרומז להכניס קטנה למאמן לא יצא מרומז כל כך. ברור לחלוטין שבאלוטלי בדרך החוצה, מחפש את היעד הבא בהריסות שנקראות "הקריירה שלו", וששדי העבר חזרו להציק לו בגדול.
סובלים יחד
ויירה ובאלוטלי לא מתכננים את זה, אבל איכשהו הם כל הזמן נתקלים זה בזה. הם שיחקו יחד באינטר ואז במנצ'סטר סיטי בעונת הפרישה של הקשר הצרפתי, לפני שהגיע החיבור הלקוי בניס. נראה היה שהמועדון הצרפתי נותן לבאלוטלי את הבמה לשקם את הקריירה, והוא העביר שם שנתיים מצוינות אחרי המעבר מליברפול, אבל אז ויירה מונה כמאמן בקיץ 2018, ותוך חצי שנה האיטלקי כבר לא היה שם. ויירה לא החזיק ממנו, דחק אותו החוצה לאט־לאט, וזה נגמר במהירות.
4 צפייה בגלריה
שיחקו ביחד. מריו באלוטלי ופטריק ויירה במדי מנצ'סטר סיטי ב-2010
(צילום: Alex Livesey/Getty Images)
באלוטלי סיפר: "היו לי חיים חלומיים בניס, חייכתי כל יום, הלכתי לים, אבל הבעיה הייתה שסגנון המשחק של ויירה לא התאים לי. לא היו לנו בעיות באופן אישי, אבל לא ראינו עין בעין מבחינה מקצועית. בגללו עזבתי את הקבוצה". ויירה לא נשאר שקט: "המנטליות של מריו לא מתאימה לספורט קבוצתי. היה לי קשה לעבוד עם שחקן כמוהו, בזמן שניסיתי להנחיל פילוסופיה של שיתוף פעולה ומוסר עבודה". זה נשמע דומה למה שהמאמן אמר במסיבת העיתונאים שלשום: "באלוטלי חשוב, כמו השחקנים האחרים שלא נכנסו. אנחנו קבוצה, כולנו חשובים".
כשבאלוטלי הגיע לגנואה, חלוץ העבר אלברטו ג'ילארדינו היה המאמן, וייתכן שהיה מבין לנפשו ומוציא ממנו את המיטב, אבל התוצאות של הקבוצה הובילו לשינוי תוך זמן קצר, והצרפתי הגיע למועדון. היה ברור שזה ייגמר רע (מבחינת באלוטלי – כי את הקבוצה ויירה הוציא מהמקום האחרון בהצלחה). ובעצם, אם נהיה כנים, זה היה ברור מהרגע שבו באלוטלי חתם, עוד לפני ההגעה של ויירה.
האשם תמיד
ל"סופר מריו", הילד הרע של הכדורגל, יש יצר הרס עצמי. אותה חולצה מפורסמת שחשף כששיחק בסיטי – "למה תמיד אני?" – הייתה צריכה לזכות בחולצת המשך: "בגלל שאני לא מסוגל לשלוט בזה". היכולת המקצועית הפנומנלית, שילוב יוצא דופן בין עוצמה, אתלטיות וחדות, הייתה שווה לחוסר המקצוענות שלו – ההתנהגות הילדותית, הסיגריות שהיה מעשן בקביעות לפני אימונים, ההתהוללות מחוץ למגרש. אחרי הכישלון הצורב בליברפול בעונת 2014/15, נדמה היה שיוכל לחזור לטופ העולמי בזכות ניס – אבל מאותו הרגע שבו ויירה ייבש אותו, הוא לא חזר לעצמו באמת. מארסיי, ברשיה, מונזה, דמירספור הטורקית, סיון השווייצרית, עכשיו גנואה. בשום מקום הוא לא היה באלוטלי של פעם, זה שככל הנראה צריך שייתנו לו יחס חריג כדי לתפקד.
נראה שבקרוב הוא כבר לא יהיה חלק מגנואה. הפעם יהיה לו גם תירוץ טוב, אבל עדיין, זה רק תירוץ. בסופו של דבר, האשם האמיתי במצב של מריו באלוטלי הוא מריו באלוטלי.
פורסם לראשונה: 01:30, 07.01.25
