האם קיימת נחמה כלשהי עבור נבחרת ברזיל שהפסידה במשחק רביעי מתוך חמשת האחרונים במוקדמות מונדיאל 2026, הפעם 1:0 בפרגוואי? אולי העובדה שניימאר היה פצוע. אבל מתי הוא לא? ומלבד זאת, זה לא תירוץ כשאנדריק, ויניסיוס ורודריגו, כולם שחקני הרכב בריאל מדריד, מובילים את ההתקפה שלך. אולי הנחמה היא בעובדה ששש הראשונות מעפילות לגביע העולם והשביעית הולכת לפלייאוף, וברזיל מדורגת כרגע חמישית. ואולי הנחמה האולטימטיבית: גם אלופת העולם ארגנטינה, הראשונה בבית, הפסידה לקולומביה.
אבל שום נחמה לא תכסה את העובדה שהסלסאו, חוץ מזה שהפסיקו לשחק את הז'וגו בוניטו, נמצאים במשבר עמוק. "אין לנו הרבה ביטחון בעצמנו", אמר הבלם מרקיניוס לאחר המשחק, "אנחנו מנסים את הכי טוב שאנחנו יכולים, אבל יש הרבה שינויים במשחק שלנו כרגע". אולי האמירה שמסגירה יותר מכל דבר אחר את עומק המשבר: אם ככה ברזיל נראית כשהיא מנסה ככל יכולתה, כנראה שהיא לא ממש כל כך טובה יותר, לא מסוגלת ליותר.
5 צפייה בגלריה
ברזיל רק במקום החמישי במוקדמות המונדיאל. רודריגו מאוכזב
(צילום: Christian Alvarenga/Getty Images)
5 צפייה בגלריה
"אין לנו הרבה ביטחון בעצמנו". שחקני נבחרת ברזיל לאחר ההפסד לפרגוואי
(צילום: Alvarenga/Getty Images)
מאז שמונה לתפקיד בינואר, הוביל המאמן דוריבאל ג'וניור את הנבחרת לחמישה ניצחונות וארבע תוצאות תיקו, אבל ברזיל עדיין ממשיכה לדרוך במקום. למרות 70 אחוזי שליטה בכדור במשחק אתמול לפנות בוקר, היא הגיעה לשלושה מצבי כיבוש בלבד. פרגוואי מצידה ניצלה את המצב הראשון שלה בדקה ה־20 כדי לכבוש, לנצח את ברזיל בפעם הראשונה מאז 2008 ולעלות למקום השביעי בטבלה, נקודה אחת מאחורי המפסידה.
מאמן בלי סמכות
גם טורניר קופה אמריקה האחרון הבהיר את עומק המשבר. ברזיל ניצחה במשחק אחד (1:4 משכנע על פרגוואי), סיימה שני משחקים בתיקו ועפה בפנדלים ברבע גמר נגד אורוגוואי, הטורניר החלש ביותר שלה מאז שהודחה בשלב הבתים ב־2016.
זה עדיין לא שם מבחינת כמה נמוך הכדורגל הברזילאי יכול לרדת (ה־7:1 נגד גרמניה בחצי גמר המונדיאל הביתי ב־2014 הנמיך את הסטנדרטים לתהומות עמוקים), אבל מדובר בצלילה שלא רואים את סופה כרגע. אחרי התחלה מוצלחת נגד ספרד ואנגליה, הביקורת כלפי המאמן דוריבאל נעשית מחודדת וארסית יותר.
התקשורת והפרשנים טוענים שהוא אינו יודע לעשות התאמות במהלך משחקים, החילופים שלו לא נכונים ומגיעים מאוחר מדי, ובעיקר מצביעים על העובדה שאין לו שום סמכות על הכוכבים שלו. במשחקי הקופה אמריקה, בעיקר לפני הפנדלים נגד אורוגוואי, הם פשוט התעלמו ממנו ומהוראותיו. דוריבאל גם עבר התעללות תקשורתית לאחר האימונים הרבים שהנבחרת הקדישה לפנדלים, בעיקר בגלל הקונספט של בעיטות הכרעה אחרי תיקו ב־90 דקות. "מה שווים כל האימונים הללו", שאל פרשן ברזילאי שנכח באימונים, "אם בסוף הוא בוחר כבועט הראשון את אדר מיליטאו שהחטיא כל פנדל באימונים".
"אנחנו קבוצה צעירה שיכולה לעשות דברים גדולים", אמר הקפטן דנילו שאוהדים ביקשו את ההדחה שלו ושל דוריבאל לאחר ההפסד בקופה, "הם צריכים להיות סבלניים". אבל לבקש סבלנות מאוהדי כדורגל ברזילאים זה כמו לסחוט צחוק מתגלגל משמעון מזרחי.
אבל אלו לא רק התוצאות. כל ההנאה והכיף שהיו תמיד מקושרים אסוציאטיבית לכדורגל ברזילאי, התאיידו. הכוכבים הגדולים של ברזיל מחמיצים משחקים בשל פציעה, ואילו אלה שכן מופיעים מואשמים בהיעלמות במשחקים בינלאומיים במקרה הטוב, או בעובדה שהם לא ממש סופרסטארים, במקרה הרע. "צריך לקחת את ויניסיוס בפרופורציה", אמר כוכב העבר רומאריו לאחר הקופה אמריקה, "הוא לא מסוג השחקנים שאם הוא טוב אז הוא יוביל את ברזיל לניצחון. הוא מסוג השחקנים שאם הוא טוב, הוא יעזור לברזיל לנצח".
אבל ויניסיוס הוא רק דוגמה, בעיקר לעומת הדומיננטיות שלו בריאל מדריד. הוא נראה אבוד בחולצה הצהובה, לא יודע מה הוא אמור לעשות על המגרש ומה תפקידו. הוא אולי לא הבעיה העיקרית, אבל אובדן הדרך שלו על המגרש משקף את הנבחרת הברזילאית וחוסר היכולת שלה למצוא זהות ודרך חדשה שתאפיין אותה.
אין זמן לתהליך
ויניסיוס הוא לפחות סופרסטאר מוכח וגם לאנדריק יש פוטנציאל עצום (אם כי הוא צעיר מדי מכדי לבקש ממנו להוציא את ברזיל מהמשבר), אבל שאר החוליות של ברזיל פשוט בינוניות ברמה הבינלאומית. אחרי עשרות שנים של מכשפים במרכז השדה או לוחמים טכניים בחלק האחורי, הקישור הברזילאי הנוכחי הוא פוסטר לבינוניות. בקופה אמריקה וגם בהפסד אתמול, ההתקפה של ברזיל הייתה תפילה שביקשה גישור בין בעיטה לשער לנס שיקרה אם הכדור יגיע לרגלי החלוצים שלה.
אחרי עשרות שנים שבהן ברזיל הייתה אחת מארבע הנבחרות הטובות בעולם, לא ברור היום אם היא אפילו הרביעית בטיבה בדרום אמריקה. לארגנטינה, אורוגוואי וקולומביה יש סגלים והרכבים הרבה יותר מגובשים ומוכשרים עם דבק בין כל שחקני ומערכי הסגל, עם שיטה ודרך ועם מאמנים שמרגישים את טביעת האצבע שלהם. התקשורות והאוהדים כבר מבקשים את הראש של דוריבאל (ובכך למנות מאמן חמישי לנבחרת מאז 2022), וגרוע מכך: יש דיון רציני על הסיכויים שברזיל תחמיץ את ההעפלה לגביע העולמי, לראשונה בתולדותיה.
אחת הבעיות העיקריות היא כאמור היעלמותן של הדרך והזהות הברזילאיות והמורשת של שחקנים עצומים שהביאו אותן לידי ביטוי על הדשא. בגלל החוקים החדשים שמאפשרים ליותר ברזילאים לשחק באירופה, גדל מספר השחקנים שעוזבים את המדינה לטובת מועדוני ענק שיכולים לפתות אותם עם ארנק עבה. גרוע מכך, יותר ויותר כדורגלנים עוזבים את ברזיל בגיל צעיר, עוד לפני שהם מטפחים עד הסוף מאפיינים של הז'וגו בוניטו, כמו הדריבל המרהיב, וסופגים לתוכם יותר כדורגל אירופי שמבוסס על משמעת טקטית.
חוסר התיאום בין שחקנים שהמשיכו לשחק בברזיל לבין שחקנים שהתאימו את עצמם לכדורגל האירופי בא לידי ביטוי על המגרש, בחוסר הדרך ובתוצאות. חוץ מהתוצאות הדלות בטורניר הנוכחי והתעופה המוקדמת בקופה, ברזיל לא העפילה לטורניר האולימפי לאחר שתי זכיות רצופות והודחה על ידי קרואטיה ברבע גמר המונדיאל בקטאר.
הבעיה היא לא רק בחוסר הסבלנות, בציפיות הבלתי אפשריות (דקה 15 וברזיל לא מובילה 0:3, מה קורה פה?) ובדרמה הלא נגמרת. ברזיל צריכה להתאפס, לתכנן את עצמה ואת דרכה מחדש, להבין איפה היא נמצאת על מפת הכדורגל העולמי ולהפסיק לדמיין שהיא אפילו אחת משמונה הנבחרות הטובות בפלנטה. אבל כל הדברים הללו דורשים זמן, ותהליך, ובדת שהיא הכדורגל הברזילאי אין מקום לא לזמן ולא לתהליך.
פורסם לראשונה: 01:30, 12.09.24
