באופן מעשי, ברק בכר הוחתם בכוכב האדום בלגרד בשביל משחק אחד ויחיד. בודד. שום וויבודינה ושום צ'וקאריצ'קי, לא הדרבי עם פרטיזן ולא גביע סרבי. הוא הוחתם כדי שיביא שלוש נקודות במשחק הקל ביותר אליו יוגרל בשלב הבתים של ליגת האלופות, עמדה שהובטחה מראש, נגד הקבוצה מהדרג הנמוך אתה יפגוש. זה היה המינימום - לסיים במקום השלישי בבית אם לא ניתן יהיה להתגבר על שתי הגדולות, ולהמשיך לפחות בליגה האירופית כדי להראות התקדמות. אתמול הוא נכשל במשחק האחד הזה.
יאנג בויז הייתה אחת ההגרלות הקלות מהדרג הרביעי. שלא יספרו לכם סיפורים. מכבי חיפה של השנה שעברה הייתה מדיחה אותה בפלייאוף. זה היה משחק לבוא ולקחת בו שלוש נקודות, ואלופת שווייץ לא שיחקה כדורגל גדול במיוחד, אלו הסרבים שלא תיפקדו ב-2:2 הביתי. לבכר היה זמן רב, וגם משאבים, כדי לבנות את הסגל שרצה, ובתחילת אוקטובר זה היה אמור להיראות הרבה יותר טוב.
ההרגשה היא שהמאמן הישראלי הרכיב סוג של חיפה משודרגת. ברור שלכוכב האדום אין את האמצעים ללכת על מגה-סטארים, אבל החיזוק נראה כמו השחקנים שהם מעט מעבר ליכולת של יעקב שחר ולא כאלו שמעבירים קבוצה למדרגה הבאה של חשיבות באירופה, ויש דוגמה מצוינת בדמות ז'אן-פיליפ קראסו, חלוץ שבכר ניסה כבר להביא לחיפה והיה יקר מדי עבורה. בכר ידע את המטרה שהוגדרה לו, שכולם מצפים לה בסרביה, והזמן הקצר אינו תירוץ מאחר שהוא היה ידוע מראש. לפי מה שקורה בליגה, ויותר מכך, באחד מהמשחקים החשובים בקריירה שלו והחשוב ביותר מאז שהגיע לכוכב האדום, הביצוע לא טוב מספיק. הקבוצה שהפציצה בסרביה בתחילת הקיץ נראית חד-ממדית באירופה, תלויה מדי במהירות ובטכניקה במתפרצות ולא מצליחה לאיים במשחק מסודר.
השוויון עוד משאיר לבכר מעט אוויר. אם שתי הקבוצות יפסידו בארבעת משחקיהן מול מנצ'סטר סיטי ולייפציג, ועומרי גלזר ישמור על הפרש שערים טוב יותר מאשר זה של השווייצרים, אז תיקו מול יאנג בויז במשחק הבא יספיק למקום השלישי. הרקורד הביתי האדיר של אלופת שווייץ, והעובדה שנראה שהכוכב האדום נחלשת ממשחק למשחק, לא מבטיח לקראת הערב ההוא ב-28 בנובמבר. הפסד שם, ובכר כנראה לא יעביר את המשחק הביתי מול סיטי במחזור האחרון. כל תוצאה אחרת, והוא יקבל עוד קצת אוויר, אבל אל תטעו - אם בלגרד תסיים את הבית הזה במקום הרביעי, בתחילת שנת 2024, ואולי כבר בסוף 2023, בכר יחפש מועדון חדש.
תספרו את אדי האו
חלק מהשחקנים המרשימים ביותר של ניוקאסל בתקופה האחרונה היו שם לפני התקופה הסעודית ועברו איתה ימים גרועים יותר. מיגל אלמירון, פביאן שר, ג'מאל לאסלס, שון לונגסטאף. שלושה מהם הבקיעו אתמול ב-1:4 מול פריז סן ז'רמן, השלישי היה מצוין בהגנה. הם לא הגיעו תמורת סכומים מופרזים שאיפשרו הבעלים החדשים, וחלק מהזמן נלחמו נגד הירידה. לונגסטאף עלה לבוגרים כשניוקסל עוד הייתה בליגה השנייה. השינוי שלהם מגיע לא מעט בזכות סגל טוב יותר מסביבם, אבל בעיקר בזכות אדי האו. מנג'ר אנדרייטד להפליא שאחרי ההצגה מול לואיס אנריקה ראוי לקבל הכרה אמיתית, והרבה יותר כותרות מאשר קיליאן אמבאפה שספג אש בצרפת ומת כבר לעבור לריאל מדריד.
הניצוץ של סיטי
הרושם הטוב היחיד שנבחרת בלגיה הותירה בשני הטורנירים הגדולים האחרונים היה ההופעה המצוינת של ז'רמי דוקו ביורו. היה משונה מאוד שהוא נשאר אחריו עוד שנתיים בראן ולא תפס טיסה למועדון ענק, אבל האמת היא שהוא לא שמר על אותה היכולת לאורך כל התקופה וקצת דעך. מנצ'סטר סיטי הפתיעה מעט כשלקחה אותו הקיץ, וזה היה יותר בגלל הפוטנציאל מאשר המספרים. ועכשיו, בסיום שבוע חלש מאוד בו הקבוצה הפסידה פעמיים, דוקו היה הניצוץ שהדליק את הניצחון 1:3 בלייפציג. המעמד שלן עדיין לא דומה לזה של שחקני התקפה אחרים בקבוצה, אבל כמעט בכל פעם שנכנס הוא זהר. רכש מעולה של פפ ושחקן שיכול לממש את עצמו העונה.
האומללות הסקוטית
חבר שלח לי לקראת סוף משחקי הערב את ההודעה: "קבוצות סקוטיות זה היצור הכי אומלל ביקום". וזה עוד בעדינות. גם כשהן לא מתבזות, הנציגות בצ'מפיונס כושלות בצורה צורמת (ריינג'רס הייתה פשוט מביכה בשנה שעברה), וגם מה שהיה נכון פעם - שלפחות משחקי הבית מצילים את הכבוד שלהן - כבר ממש לא נכון. היכולת של הקבוצות הקטנות יותר בליגה האירופית ובקונפרנס ליג רעה למדי, וקשה להבין איך עדיין יש לסקוטלנד מספיק ניקוד כדי לקבל מקום אוטומטי בשלב הבתים. סלטיק, אגב, ניצחה לאחרונה בשלב הבתים לפני עשר שנים - והיו לה מספיק הופעות מאז.
