הימים האחרונים שלפני פתיחת הפרמייר-ליג מוקדשים לרוב לניתוחים מדוקדקים של הסגלים והמאמנים, בניסיון להבין האם כדורגל אנגלי הוא עדיין ספורט תחרותי או שפשוט משחקים 90 דקות ובסוף מנצ'סטר סיטי אלופה. אלא שעם כל הכבוד לשמות כמו פדרו נטו שהצטרף לצ'לסי או רכבת ההחתמות של מנצ'סטר יונייטד, גם בקיץ 2024 הגורם הכי פעיל בכדורגל האנגלי היה הארנק.
בטבלת עשר הקבוצות האירופיות שהוציאו הכי הרבה כסף על החתמת שחקנים חדשים מככבות לא פחות משש קבוצות אנגליות, שהוציאו בין 72 מיליון ל-160 ליש"ט על רכש. ומה שהכי מעניין הוא שבין שש הקבוצות הללו לא תמצאו את השם של מנצ'סטר סיטי, הקבוצה שריפדה את רצף האליפויות הבלתי נסבל שלה בהון תוצרת איחוד האמירויות, או מועדון פאר כמו ליברפול שנמצא בבעלות קונצרן אמריקאי שלא סובל מקשיי נזילוּת. אפילו ארסנל, שהייתה הקרובה ביותר לערעור ההגמוניה של סיטי, לא העפילה השנה לצמרת טבלת ההוצאות היוקרתית. לעומת זאת, שמות לא כל כך אטרקטיביים כמו ווסטהאם וברייטון היו שם לצד צ'לסי, מנצ'סטר יונייטד וטוטנהאם הצפויות, כמו גם אסטון וילה שקיבלה זריקת מזומנים מאז נרכשה על ידי מיליארדרים ממצרים ומארה"ב ב-2018.
5 צפייה בגלריה
מעלה חשש לאובדן מתח ועניין. שחקני סיטי חוגגים עוד אליפות
(צילום: REUTERS/Molly Darlington )
אפילו נוטינגהאם משתוללת
מצד שני, אפשר להירגע: צ'לסי הוציאה הקיץ "רק" 161 מיליון. בשנה שעברה הלכו 121 מיליון על שחקן אחד: אנסו פרננדס הארגנטינאי וקשה לומר שהוא סיפק את הסחורה שאמורה להצדיק את תג המחיר. אם זה לא מספיק, את העונה החדשה הטאלנט יפתח בצל התקרית השיר הגזעני וההומופובי לאחר זכיית הנבחרת בקופה אמריקה, פרשה שעוררה סערה ופתחה עוד יותר את העיניים שממילא התבייתו עליו.
הדומיננטיות האנגלית בשוק ההעברות מלמדת לא רק על הבכירוּת של הפרמייר-ליג כליגה איכותית ופופולרית, אלא גם על הסכנה שנשקפת לשאר הכדורגל האירופי בעולם שבו קבוצה כמו נוטיגהאם רוכשת את אליוט אנדרסון, קשר חביב בן 21 עם 44 הופעות בפרמייר ליג ואפס שערים ב-35 מיליון ליש"ט. בסך הכל, לפי נתוני Transfermarkt, קבוצות הפרמייר ליג הוציאו בחמש השנים האחרונות 10.67 מיליארד (!) פאונד, יותר מפי שניים מאשר קבוצות הליגה האיטלקית, שהסתפקו ב-4.46 מיליארד פאונד. מאזן המכירות-רכישות על פני חמש שנים של צ'לסי, לדוגמה, עומד על כמעט מינוס מיליארד. כמובן שאליפות עדיין לא יצאה מזה. צ'לסי לפחות זכתה בליגת האלופות ב-2021 משער של קאי האברץ, שנרכש ב-62 מיליון פאונד. שנתיים אחר כך היא מכרה אותו ב-65 מיליון לארסנל, כך שהכסף לא עזב את האי הבריטי.
מי שהיטיב להמחיש את סכנת העוצמה הכלכלית של הפרמייר-ליג הוא העיתונאי רורי סמית', שפירסם ב"ניו יורק טיימס" בתחילת ינואר תרחיש דמיוני, שבו הפרמייר-ליג מצליחה לכופף את אופ"א ולבטל לגמרי את חוקי ה"פייר-פליי", שנועדו לשמור על איזון כלשהו בין קבוצות עם כיסים יותר עמוקים מהאוקיינוס לבין קבוצות שמתחשבנות על כל כביסה של המדים המיוזעים. התוצאה, לפי התרחיש, היא שעד 2032 רוב מוחלט של משחקי הגמר בליגת האלופות יהיו בין קבוצות אנגליות (וגם שהבעלים של יונייטד יהיה אילון מאסק, חס וחלילה). סאטירה היא רק סאטירה, כמובן: עד שהיא הופכת למציאות.
פיילוט לא מחייב
ההוריקן הכלכלי שפוקד את הכדורגל האירופי אמנם מגיע מאנגליה אבל הוא גם עושה שמות בתוכה. המונופול של מנצ'סטר סיטי, עם שש מתוך שבע האליפויות האחרונות בליגה, מעלה חשש לאובדן מתח ועניין, שיתורגמו בסופו של דבר לפגיעה בהכנסות. אלא שזאת בעיה שנראית כביכול פתירה, אחרי שתי עונות שבהן ארסנל זינבה בסיטי ואיימה ברצינות על התואר. מה שמדיר שינה מעיני בעלי הקבוצות הוא הזינוק בהוצאות על רכש ושכר, באופן שגורר קבוצות קטנות יותר להרפתקאות שעשויות להיגמר בקריסה.
לשם כך נוצרה תקנה ספציפית, לפיה נאסר על הקבוצות לצבור הפסדים מעל סכום מסוים (105 מיליון פאונד) במשך שלוש עונות רצופות. אברטון ונוטיגהאם אף נענשו בעונה הקודמת בהפחתת נקודות בגלל חריגה מהתקרה. זה כמובן רק עזר לקבוצות גדולות הרבה יותר מהן: הן הרי מקבלות סכומי עתק מזכויות השידור ונהנות גם מהכנסות נוספות. הסיכוי שייקלעו להפסדים כאלה הרבה יותר נמוך.
אלא שבעלי הקבוצות הבינוניות והקטנות מסרבות לוותר, והן בכל זאת הצליחו לכפות על הקבוצות הגדולות והעשירות לפחות ניצנים של שינוי: בעונה הקרובה יתבצע "פיילוט לא מחייב", שבו ייאסר על הקבוצות להוציא כספים (העברות, שכר, עמלות סוכנים וכו') מעבר ל-85 אחוז מהכנסותיהן. וכדי לוודא שיתקיים איזון כלשהו בין קבוצה שמכניסה מיליארדים לקבוצות שלא, נקבע כי תקרת ההוצאה על ההרכב תעמוד על פי חמישה מההכנסות של הקבוצה שמקבלת את הסכומים הנמוכים ביותר מזכויות שידור ומענקים דיפרנציאליים נוספים. כך, לדוגמה, אם סאות'המפטון מקבלת 100 מיליון פאונד בשנה, תקרת ההוצאות של כל קבוצות הפרמייר-ליג תעמוד על 500 מיליון פאונד.
התגוששות של משפטנים
האם זה מה שימנע מאיתנו את הטקס הקבוע באזור חודש מאי, שבו פפ גוורדיולה מזנק לשמיים באקסטזה בגלל שסיטי הבטיחה עוד אליפות עם יותר מ-85 נקודות? ספק רב. ראשית, מדובר כאמור בשנת מבחן "לא מחייבת", שאולי תיכנס לתוקף מהעונה הבאה. אלא שכבר עתה, על פי חישובים שנעשו על בסיס נתוני השנים האחרונות, רק צ'לסי חרגה מהמגבלות שמטילים שני החוקים החדשים וגם זה בסכום של 21 מיליון פאונד, מה שכנראה היה עולה לה בסטירה קלה על היד. בנוסף, עולה גם שאלת חוקיות ההגבלות בהתאם לחוקי העבודה באנגליה. עם זאת, מומחים טוענים כי העובדה שלא הוטלה הגבלת שכר אישית מרחיקה את הסיכוי להתכתשויות משפטיות.
לכן נדמה שהישועה, אם תגיע, תבוא מכיוון העימות המכונן בין מנצ'סטר סיטי לפרמייר-ליג בכל הנוגע להפרת חוקי ה"פייר-פליי". הדריכות בעיצומה: בעוד חודש יחל השימוע לקבוצה בעקבות כתב אישום חמור שהוגש נגדה ב-2023 ומונה לא פחות מ-115 סעיפים. במקביל אמור להתקיים הליך גישור חסוי בעקבות תביעה שהגישה סיטי נגד הליגה, בטענה לאפליה. התוצאות של שני ההליכים יכולות לחרוץ גורלות בטווח הקצר (אם לסיטי יורדו נקודות למשל) והארוך (אם יתברר שהליגה מנעה מסיטי אפיקי הכנסה שעכשיו יהיו זמינים לה).
עצוב לומר זאת, אבל ייתכן שהכדורגל האנגלי נמצא במקום שבו מה שיכריע את עתידו הוא לא מהלך התקפה מבריק או הגנה בלתי שבירה, אלא התגוששות של משפטנים בחליפות. בסוף, לא משנה את מי קנית, למה ובכמה: הסעיף הכי חשוב בתקציב הוא לא טיפוח כישרונות מבריקים על הדשא אלא הריטיינר למשרד שהצליח להפוך את הליגה הכי טובה בעולם למגרש שעשועים פרטי וחסר נשמה של תאגידים ושייח'ים.
פורסם לראשונה: 01:30, 15.08.24
