זה לא היה אחד הגמרים המרתקים בהיסטוריה של מפעלי אופ"א השונים, אבל בסיומן של 120 הדקות - קיבלנו היסטוריה – גביע אירופי ראשון לקבוצה יוונית. אולימפיאקוס עשתה זאת עם 0:1 בהארכה על חשבון פיורנטינה המסכנה, שמפסידה שנה שנייה ברציפות בגמר הקונפרנס-ליג.
רק שהפעם זה לא קרה לה נגד ווסטהאם האנגלית, אלא מול הפתעת המפעל, שקטלה על הדרך בחצי הגמר את אסטון וילה (2:5 בסיכום שני המשחקים), ברבע הגמר את פנרבחצ'ה (2:3), ועוד לפני, יצאה מבור כמעט בלתי אפשר מול מכבי ת"א (5:7) אחרי הפסד 4:1 במשחק הראשון לרובי קין והצהובים.
בכלל, זה היה שבוע מצוין באתונה, שאירחה את הגמר ההיסטורי הזה, אחרי שהיריבה העירונית, פנאתינייקוס (גם היא אחרי שפסחה על פני יריבה ישראלית) הניפה את גביע היורוליג אחרי ניצחון בגמר על ריאל מדריד. רנסנס יווני, באדום וירוק.
בדומה לקאמבק מול מכבי ת"א, אז בלט עם שלושער בשני המשחקים, גם הפעם גיבור הערב של היוונים היה איוב אל כעבי, שאחרי 116 ודקות השאיר את החותם המנצח שלו על המשחק שלכל אורכו בעטו שתי הקבוצות יחד עשר בעיטות למסגרת (4:6 בסיום לאיטלקים) בסך הכל. אבל הפעם זה היה גול היסטורי, שהפך המרוקאי לאחד הגדולים ביותר בתולדות הקבוצה היוונית בתום עונה אירופית בה כבש 5 שערים בליגה האירופית ועוד 11 בקונפרנס-ליג (33 בכל המסגרות).
"כולנו עשינו את זה יחד", מיהר אל כעבי להצטנע בסיום, רגע לפני שעשרות אלי אוהדים אדומים הציפו את רחובות העיר וחגגו אל תוך הלילה. "כולנו יחד, משפחה אחת". המבשל, סנטיאגו חסה, הרים חזרה לכובש: "הוא עשה 90 אחוז מהגול, נלחם עד הסוף על הכדור ששלחתי לו, ואני שמח שהוא עשה את זה. אני שמח שכולנו עשינו את זה. בנאדם צריך לרדוף אחרי חלום כדי להשיג אותו".
הבלם פנאיוטיס רצוס, סיכם: "זאת ההרגשה הכי טובה שיכולה להיות בכדורגל. ברמה האישית היו לי הרבה עליות ומורדות אבל אני שמח להיות כאן, איפה שגדלתי. זו המתנה הכי טובה עבור עצמנו, עבור כל מי שהיה מעורב בהיסטוריה הזאת בשנה ה-99 של המועדון, אין דרך מתוקה היותר לחגוג בשנה הבאה את שנת ה-100 שלנו".
בצד המפסיד, כאמור, נאלצים לסיים את הערב שנה שנייה ברציפות ללא התואר ושוב גלל 1:0 קטן. "היו לנו הרבה מצבים לכבוש שערים", אמר בסיום המאמן ו'יצ'נזו איטליאנו, "אבל הבחורים עשו כל מה שהם יכולים. אני לא חושב שהגיע לנו להפסיד את המשחק הזה. זאת אכזבה ענקית עבורי".