מאוד קל להפיל על הארי קיין את העונה שעברה של באיירן מינכן. אתה זוכה ב־11 אליפויות רצופות, מביא את האיש שמתמחה בלא לזכות בתארים, ומסיים שנה עגומה בידיים ריקות. מה זה ריקות? מקום שלישי בלבד והפסד בגביע לזארברוקן מהליגה השלישית. במונחים של באיירן הנוכחית, זה בערך כמו לרדת שתי ליגות בבת אחת.
אבל למרות שמאז קיין הפסיד בעוד גמר, עם נבחרת אנגליה באליפות אירופה, כמובן שמדובר רק בקוריוז צבעוני. הוא היה השחקן הכי טוב בבאיירן, ובפער ענק. הוא הוביל אותה בשערים (44) ובישולים (12) בכל המסגרות. בלעדיו זה היה הרבה יותר גרוע. הבעיה הייתה מורכבת יותר: סגל שבע שלא זכה למספיק ריענון, ירידה קיצונית ביכולת של חלק משחקני המפתח, מאמן בדמות תומאס טוכל שקו המחשבה שלו לא תואם לזה של הבוסים, וחדר הלבשה של מנהיגים מהחזקים ביותר שיש כיום בכדורגל העולמי – שהלכו ראש בראש עם אותו מאמן והובילו לכך שכבר באמצע העונה הוכרז שטוכל יעזוב בקיץ.
5 צפייה בגלריה
היה הכי טוב בבאיירן מינכן בעונה שעברה, בפער ענק. הארי קיין
(Sebastian Widmann/Getty Images)
בגרמניה מריחים דם. לברקוזן ניצלה זאת לאליפות מופתית, ובשישי היא פתחה את העונה בצורה שהיא מתמחה בה – שער ניצחון עמוק בתוספת הזמן, הדקה ה־101, ב־2:3 על מנשנגלדבאך. המאמן צ'אבי אלונסו קיבל פנייה מבאיירן, כמיטב המסורת, אבל משהו מוזר קרה: במינכן רגילים לשתות בכל קיץ את כוכבי שאר קבוצות הליגה ולהחליש אותן, אבל אלונסו, כוכב בפני עצמו, העדיף להישאר בלברקוזן ולראות עד כמה רחוק יצליח ללכת איתה בליגת האלופות, בעוד דווקא דורטמונד הייתה זו שהתנפלה על השמות שעשו את השנה שעברה, הבלם ולדמאר אנטון והחלוץ סרו גיראסי שהביאו סגנות אליפות לשטוטגרט והסקורר מקסימיליאן בייר מהופנהיים. לא שזה לא מפתה לשחק בבאיירן, אבל סיר הלחץ הזה לא מתאים לכל אחד, ואפשר להצליח בגדול גם במקום אחר.
כך שבאיירן הייתה צריכה לכבות הקיץ יותר משריפה אחת, ולמצוא עצמה מנסה להשתלט מחדש על הכדורגל המקומי, אחרי שנים שבהן שידרה שהליגה פחות חשובה והמטרה היא ליגת האלופות (משהו שקל להרגיש כשאתה לוקח אליפויות כבר באפריל). האם היא תצליח לעשות זאת? המבחן הראשון היום (16.30) בוולפסבורג.
לכבוש את ההנהגה
השוער מנואל נוייר, שפרש בשבוע שעבר מנבחרת גרמניה בגיל 38 כדי להתרכז בבאיירן, מבוגר בשבועיים מהמאמן החדש וינסנט קומפאני. לא מקרה שכיח ברמות הגבוהות, וכזה שמשקף היטב שתיים מהבעיות – הצורך באיתור מאמן מתאים לפילוסופיה של באיירן, וניסיון להתמודד עם הכוח העצום שבידיים של הגווארדיה הגרמנית הוותיקה, אותה מובילים נוייר, תומאס מולר וג'ושוע קימיך, שאימצו את קיין לחיקם בגלל ההערכה האדירה שלהם כלפיו. תוצאות לא מספיקות, כי מי שמוביל את הקבוצה מהקווים חייב גם להיות באותו הראש שלהם.
לכן, חוסר הניסיון של קומפאני כמאמן אינו חיסרון בהכרח. הרי מאמנים מצליחים כמו טוכל, ולפניו קרלו אנצ'לוטי, נפלו בפח הזה. הוא חייב לשחק כדורגל סופר־התקפי ולהיות מישהו שהמנהיגים מעריכים – ובעיקרון, הבלגי עונה לדרישות. קפטן מנצ'סטר סיטי בעבר היה בלם מוביל ואהוב בענף, שיחק נגד החבר'ה האלה והוכיח את עצמו כמקצוען. הבעיה היחידה היא שקומפאני עבד כמאמן רק באנדרלכט וברנלי. עם האחרונה הוא אמנם עלה לפרמייר־ליג בעונה שוברת שיאים שהדגישה את הסגנון שלו, אבל ירד מיד בחזרה. הוא לא אימן בכזו אווירה, והוא יכול להיות מישהו שקל מאוד לפטר במקרה של משבר. למה לא הלכו על שם גדול יותר? בגלל שלמאמנים בכירים קשה להתמודד עם הביקורות הפומביות והכעס של קרל־היינץ רומניגה ואולי הנס, שיושבים בהנהלה ומרססים ארס כשלא הולך. אין שם שקט לעבוד.
קומפאני ייאלץ לזגזג כל השנה כדי למצוא חן בעיני השחקנים, האוהדים והמנהלים. לתת ולקחת. הכדורגל הוא כמו שבאיירן אוהבת, וזה לזכותו, אבל כדי שיראו שגם יש לו כוח, הוא כבר דחק החוצה את אחד הוותיקים – לאון גורצקה. הקשר לא בעניינים כבר זמן רב, ואפילו לא זומן לסגל גרמניה ליורו. זה הקרב הראשון של קומפאני, כי הוא הבהיר שאינו בונה על גורצקה וגם המועדון להוט למכור אותו ולחסוך את השכר הגבוה, אבל הקשר מסרב לשמוע על כך ובינתיים לא משתף פעולה ודורש להישאר ולהילחם על מקומו. אם המאמן ינצח, הוא ירוויח הרבה נקודות.
מסע קניות בלונדון
בשוק ההעברות, ההיסטריה של מנצ'סטר יונייטד שיחקה לידיים של באיירן. אריק טן האח היה נואש להחתים שני שחקני הגנה שהיו אצלו באיאקס, וכך באיירן קיבלה מאולד טראפורד 60 מיליון אירו מכובדים עבור מתיאס דה ליכט ונוסייר מזראווי. באיירן ניצחה פעמיים, כי עשתה קופה יפה ונפרדה משחקנים שלא בנתה עליהם – חלק מהאכזבה הגדולה מהחלק האחורי בעונה הקודמת. קומפאני בעיקר מקווה לחיזוק פנימי – אמנם הבלם היפני הירוקי איטו נרכש משטוטגרט, אבל הדגש הוא יותר על הבלם הדרום־קוריאני קים מין־ג'אי, שאחרי עונת בכורה פושרת נראה נהדר בהכנה, והמגן הקרואטי יוסיפ סטנישיץ' שהצטיין בהשאלה בלברקוזן (יחזור מפציעה בחודש הבא). ישנו גם הילד הפנטסטי אלכסנדר פבלוביץ' (20), קשר אחורי מבריק שאלמלא פציעה בקיץ היה עשוי לפתוח בהרכב גרמניה.
5 צפייה בגלריה
באיירן עשתה עליהם קופה ואפילו לא בנתה עליהם. מתיאס דה ליכט ונוסייר מזראווי
(Alexander Hassenstein/Getty Images)
אבל בואו, זו באיירן. מה שקדימה יותר מרגש. מה שמעניין מאוד הוא שההליכה למרכז הטבלה באנגליה מאפיינת את הרכש המרכזי של באיירן. בשנתיים שלפני כן החיזוק הגיע מליברפול, טוטנהאם ויובנטוס. הפעם מדובר בקריסטל פאלאס ופולהאם (עוד דוגמה לפגיעה במעמד של באיירן).
53 מיליון אירו הושקעו בקשר ההתקפי מייקל אוליסה מקריסטל פאלאס. בחודשים האחרונים של 2023/24, פאלאס הפכה במפתיע לקבוצה הכי אטרקטיבית באנגליה, והבליטה בעיקר את הקשר ההתקפי הצרפתי. זו אמורה להיות השנה בה הוא תוקע יתד בטופ – בגיל 22, הוא עדיין לא זומן אפילו פעם אחת לנבחרת הבוגרת, אבל השילוב בין טורניר אולימפי מעולה, צורך בשינוי בטריקולור והמעבר שלו למועדון ענק אמור לחשוף בקרוב את אוליסה למי שלא התעמק בפרמייר־ליג. הוא פנומנלי, ומוצא את עצמו ליד עוד צרפתים שיעזרו לו להרגיש בנוח. אם לירוי סאנה וסרג' גנאברי לא יחזרו לעצמם, הוא יוכל לתפוס פיקוד.
הנציג מפולהאם הוא ז'ואאו פאליניה, הקשר המרכזי שהיה השחקן הטוב ביותר בפורטוגל באליפות אירופה הקיץ. הפריחה שלו מאוחרת במיוחד בגיל 29, אבל זה מה שקומפאני צריך – לוחם נטול אגו ששיפר מאוד את ההצטרפות להתקפה והתרומה לשערים. הוא עלה 51 מיליון אירו, רק כדי להבהיר עד כמה הוא מוערך במינכן.
5 צפייה בגלריה
לא פחות מ-53 מיליון אירו שילמה עליו באיירן. מייקל אוליסה
(Sebastian Widmann/Getty Images)
ועוד נקודה שלא שכחנו בנוגע לסגל: דניאל פרץ בינתיים מחלים מפציעה, ובבאיירן לא ממהרים להחזיר אותו. הוא לא מיועד לצאת העונה בהשאלה, אלא לשמש שוב כשוער השלישי אחרי נוייר וסוון אולרייך. משום כך, הוא מקבל את הזמן להחלים ולחזור כמו שצריך. מחכות לו שנה־שנתיים לפחות של מאבק קשה, כי ככל שנוייר יתבגר, בקבוצה יתחילו להתמקד בזהות היורשים, והישראלי חייב לכל הפחות להישאר במאבק, תחת מעקב צמוד של המועדון.
באיירן תלויה בבאיירן
למרות כל הנסיבות שהוזכרו, ובראשן מיץ האומץ שהיריבות בגרמניה התחילו לשתות, באיירן תלויה בבאיירן. רק להזכירכם שאלמלא הצמד המאוחר של חוסלו מריאל מדריד, היא הייתה עולה לגמר ליגת האלופות ואולי גם זוכה בגביע.
היא רק צריכה להיזכר בהנאה מכדורגל, שטוכל שאב הרבה ממנה. שחקנים כמו סאנה, שיכול להיות אחד מעשרת הטובים בעולם אם רק יהיה מרוכז ורציני, הם שוברי שוויון בכל מצב. אם 2024/25 שוב תסתיים עם אפס תארים, אולי אז יהיה באמת שווה לחקור לעומק את האפקט המדעי של הארי קיין על קבוצות.
פורסם לראשונה: 01:30, 25.08.24
