הציפיות היו בשמיים לאחר שישראל הוגרלה לבית 9 של מוקדמות יורו 2024 - בית שכלל גם את שווייץ, רומניה, קוסובו, בלארוס ואנדורה. "מדובר בהזדמנות שלא תחזור", נכתב ונאמר בכל מקום שבו היה ניתן, אך גם את ההזדמנות הזו הצליחו הכחולים-לבנים להחמיץ, ואתמול (שלישי) הם סיימו רשמית את הקמפיין במקום אותו הם מכירים טוב מכולם - המקום השלישי, בו סיימו בשבעה מתוך 16 טורנירי המוקדמות שבהם לקחו חלק מאז המעבר לאירופה. לנבחרת של אלון חזן ויוסי בניון יש עוד הזדמנות לעלות ליורו, במרץ מחכה לה פלייאוף העלייה של ליגת האומות, אבל כדי להימנע מאכזבה נוספת, היא חייבת להשתפר, ובגדול.
לצד תכונות חיוביות שלא היו לה בקמפיינים הקודמים - שערים מאוחרים שסידרו לה את רוב הנקודות שלה (ארבעה כיבושים אחרי הדקה ה-88) וההגנה שיחסית התייצבה (11 ספיגות לעומת 21 במוקדמות מונדיאל 2022 ו-18 במוקדמות יורו 2020) - נבחרת ישראל הציגה גם צרה חדשה: בצורת התקפית.
ישראל סיימה את המוקדמות עם 11 שערי זכות בלבד, ממוצע של 1.1 למשחק. מדובר בנתון הגרוע ביותר שלה אי פעם במוקדמות היורו. מאז ההצטרפות לאירופה במוקדמות של יורו 1996, היא כבשה לפחות 13 שערים בכל הקמפיינים, למעט מוקדמות יורו 2004, אז היא מצאה את הרשת תשע פעמים בשמונה משחקים.
מלכי השערים של ישראל בקמפיין הם אוסקר גלוך ושון וייסמן, עם שניים כל אחד. לשם השוואה, במוקדמות יורו 2020, אותן סיימה הנבחרת רק במקום החמישי תחת המאמן האוסטרי אנדי הרצוג, ערן זהבי לבדו כבש 11 שערים, יותר מכל שחקן אחר בתחרות למעט הארי קיין (12). הפעם, בגלל "פרשת החדר", הוא שותף רק בשלושה משחקים, בהם כבש פעם אחת.
בניגוד למה שניתן היה לחשוב, ישראל דווקא כן הגיעה למצבים במהלך הקמפיין. היא במקום ה-33 בתחרות מבחינת שערים למשחק, אך במקום ה-22 במדד ה-xG (שערים צפויים) עם 12.5 ובמקום ה-17 ביצירת מצבים מסוכנים עם 15 - פשוט לא היה לה את השחקנים שיהפכו את המצבים האלה לשערים קלים (מקום 11 בהחמצת מצבים מסוכנים עם 14), ובעיקר לא היה לה חלוץ.
29 שערים מתוך ה-39 של ישראל בשני הקמפיינים הקודמים נכבשו על ידי שני שחקנים – ערן זהבי ומונס דאבור. בלי שני הסקוררים, חזן ובניון התקשו למצוא את החלוץ שלהם. בששת המשחקים הראשונים, לפני חזרת זהבי, וייסמן פתח שלוש פעמים, תאי בריבו פתח פעמיים ודור תורג'מן פתח פעם אחת. השניים הראשונים נמצאים בכושר רע כבר תקופה ארוכה - בקושי משחקים בקבוצות שלהם - ומעולם לא הוכיחו עצמם כחלוצים מספיק טובים לרמת הנבחרת, בעוד חלוצה בן ה-20 של מכבי ת"א היה נפלא בכל ההופעות שלו בקמפיין, אך יכולתו לא באה לידי ביטוי במספרים.
תורג'מן, כמו גם עידן טוקלומטי בן ה-19 שיכול לשחקן כחלוץ, עוד יכבשו שערים רבים במדים הלאומיים, אבל הם צריכים את זהבי בן ה-36 שיטפח אותם כיורשים. מהבחינה הזו, החזרה של האחרון לנבחרת היא מקור לאופטימיות לקראת המבחן הגדול במרץ.
אבל כפי שניתן ללמוד מהחלון האחרון, הבעיה ההתקפית של ישראל גדולה יותר משחקן כזה או אחר - והיא קשורה גם לשיטה של חזן. הנבחרת מחזיקה זמן רב בכדור (62.7 אחוז בממוצע למשחק, מקום 10 בתחרות), ואת המצבים היא מנסה ליצור מהאגפים, שם פתחו מנור סולומון וליאל עבדה לפני שנפצעו. בקמפיין ליגת האומות לפני שנה זה עבד מצוין, כשהשניים הציגו יכולת נפלאה וכבשו שלושה משמונת השערים של ישראל. במוקדמות היורו לעומת זאת, רק שער אחד הגיע מאחת הכנפיים - שער הניצחון של מנור סולומון נגד אנדורה בבית. גם התרומה ההתקפית של המגנים - בליגת האומות נהנתה ישראל משני בישולים של דורון ליידנר ובישול של אלי דסה - נעלמה כמעט לגמרי, כשאבישי כהן הוא המגן היחיד שהיה מעורב בשער, עם הבישול אתמול לגדי קינדה באנדורה.
"אני והצוות שלי נשב על הטעויות, נבדוק אותן לעומק ונתקן אותן", הבטיח אתמול חזן עם סיומו של הקמפיין. אם הוא יחמיץ גם את ההזדמנות שתגיע במרץ, יכול להיות שכבר לא תהיה לו את הפריבילגיה להמשיך לנסות לתקן.
