בהצהרה קצרה, אדן הזאר, בן 32 בלבד, הודיע השבוע על פרישה מכדורגל. הקריירה שלו הייתה אמורה להיראות אחרת לחלוטין, באופן קיצוני. יותר מאשר קווין דה בריינה, הוא היה הפנים של הדור המוכשר ביותר אי פעם של נבחרת בלגיה, עלה לריאל מדריד 100 מיליון אירו ב-2019 וגרף תארים. אבל כל הסיפור שלו הוא החמצה אחת גדולה, שחקן שבסופו של דבר היה פצוע כמעט לאורך כל ארבע העונות בריאל, שמשאיר טעם של כוכב בלתי ממומש. אדן הזאר, בקיצור, הוא נבחרת בלגיה, רק ביחיד.
הערב (שישי, 21:45) מחכה לבלגיה משחק ענק בווינה. היא ואוסטריה צמודות בשני המקומות הראשונים עם 13 נקודות וקרובות לעלייה, אבל שוודיה (6 נקודות) עוד לא ויתרה, והפסד בלגי ייצור בעיה עבור הנבחרת. המספרים שהשיגה מחמיאים לה (1:13 בהפרש השערים) בגלל שהבית חלש מאוד (כולל גם את אסטוניה ואזרבייג'ן), ולא מספרים את הסיפור של משחקים כמו ה-0:1 הקשה בחוץ על האזרים. סביר להניח שהיא תשחק ביורו, אבל זו תהיה הפעם הראשונה מאז יורו 2016 בה בלגיה תשחק בטורניר גדול מבלי להיות אחת הפייבוריטיות. כמו הזאר, היא איבדה את כל המומנטום והפוטנציאל, ונשארה מאחור בגלל בעיות חברתיות ומקצועיות.
במונדיאל האחרון הם כבר שילמו על כך עם הדחה מדהימה בשלב הבתים. הנבחרת הגיעה בלי סקורר שיתפוס את המקום הקריטי של רומלו לוקאקו הפצוע בהתקפה, ובמשחק השלישי, כאשר עלה ללא כושר, הוא סיפק סדרת החמצות מטורפת. הזאר לא נראה כמו עצמו, דה בריינה היה אולי הכוכב שהפער בין מה שמכירים ממנו למה שהפגין היה הגדול ביותר מבין כל הנבחרות המשתתפות. ואז התחיל לצאת הלכלוך שהסביר מדוע השחקנים נראו כל כך לא מתואמים, שיחקו באופן אנוכי ולא שיתפו פעולה.
הלכלוך יצא החוצה
אחרי ההפסד למרוקו במשחק השני, הזאר, דה בריינה ויאן ורטונגן השתוללו בחדר ההלבשה, הרסו אותו והיו גם מגיעים למהלומות פיזיות אלמלא לוקאקו היה מפריד ביניהם ומרגיע את הרוחות. מה שהדליק את המדורה היה ציטוט פומבי של דה בריינה, שהצהיר כי הנבחרת זקנה מדי מכדי לזכות במונדיאל והרתיח את ורטונגן שכבר היה בן 35. הבלם ענה בציניות לשאלות התקשורת: "בטח אנחנו משחקים גרוע בהתקפה כי אנחנו זקנים מדי, נכון", עקיצה ברורה לעבר קשר מנצ'סטר סיטי.
וכמובן שלדה בריינה זה לא הספיק, והוא תיחזק את הסכסוך ארוך השנים עם השוער תיבו קורטואה, שנמשך כבר עשר שנים מאז שהחברה של הקשר בגדה בו עם השוער. הזאר, מצידו, סירב לדבר עם לאנדרו טרוסאר, ולוקאקו החרים את בטשואיי – שני החלוצים המובילים של הנבחרת. במקום לפתור את הבעיות, קורטואה איים בתקשורת שאם יגלה מי אחראי להדלפות מחדר ההלבשה, זה יהיה יומו האחרון בנבחרת של אותו שחקן.
השינויים המקצועיים הגיעו אחרי הטורניר, כאשר דומניקו טדסקו החליף את רוברטו מרטינס בתפקיד המאמן, ותיקים כמו טובי אלדרווירלד ואקסל ויטסל פרשו מהנבחרת, אבל המרירות נשארה. תפקיד הקפטן בחלון השני של מוקדמות היורו התפנה בגלל הפציעה של דה בריינה, וקורטואה איבד את העשתונות כאשר גילה כי טדסקו העניק את הסרט ללוקאקו ולא לו.
6 צפייה בגלריה
היו ימים. בלגיה מודל 2017, לפני הפיק והזכייה במקום השלישי במונדיאל
(צילום: AP Photo/Geert Vanden Wijngaert)
טדסקו עוד טען שהכוונה הייתה לחלק ביניהם את התפקיד, ושהשוער יהיה הקפטן במשחק הבא מול אסטוניה, אבל קורטואה החליט לשבור את הכלים ועזב את מחנה הנבחרת לפני אותו משחק, מה שהוביל את הקשר יאניק קראסקו לבקר בפומבי את המנהיגות שלו.
מאז אותו יום, טדסקו וקורטואה לא שוחחו. השוער ממילא מושבת בגלל הפציעה בברך, ולא ברור אם בכלל יהיה כשיר ליורו, אבל זו עוד דוגמה לריקבון בחדר ההלבשה, לאינדיבידואליות ולמרירות. זה ניכר כאשר שחקני הנבחרת נדרשו להתייחס לנושא בריאיונות השבוע: בעוד לוקאקו אמר כי קורטואה יתקבל בזרועות פתוחות כאשר יחלים, המגן טימותי קסטאן יצא בהתבטאות בסגנון "אם לא טוב לו, שלא יבוא", קיבל כנראה שיחה זועמת מהשוער והתנצל בפומבי.
בחירה מוזרה על הקווים
טדסקו חייב לטפל בבעיות האלה כעת. האם הוא האיש הנכון? זו שאלה אחרת. בעוד מרטינס הגיע לבלגיה אחרי עבודה ממושכת בפרמייר-ליג, טדסקו האיטלקי-גרמני לא נחשב לאיש מקצוע סופר-נחשק אחרי שעבד בשאלקה, ספרטק מוסקבה ולייפציג (זכה איתה בגביע הגרמני), ומהאחרונה גם פוטר אחרי שספג רביעייה משחטאר דונייצק. הוא בן דורו של יוליאן נגלסמן ונחשב כמוהו לחלק מהגל הצעיר של המאמנים הצעירים והחדשנים באירופה, אבל הסתמן כבחירה מוזרה לנבחרת כל כך שאפתנית.
ומה שיש לו ביד לא דומה למה שהיה לבלגיה ב-2018, כאשר זכתה במקום השלישי במונדיאל. דה בריינה הפציע שוב בחוץ, השוערים המחליפים של קורטואה רחוקים מהרמה שלו, וההגנה – שהייתה הבעיה גם בימי הזוהר בגלל בלמים מתבגרים ומגינים שהיו החולייה החלשה בהרכב – רק נחלשה עוד יותר. קסטאן לא התקדם, ואוט פאס נחשב להבטחה וירד ליגה עם לסטר והמבחר דליל מאוד. ההרגשה היא שפס הייצור הבלגי נעצר, ודור נדיר הוביל להתלהבות מוגזמת ממערך הפיתוח במדינה.
יש נקודות אור. אם יתבגר וימצא יציבות, אמאדו אוננה מאברטון יכול להנהיג לאורך זמן את מרכז הקישור. מנצ'סטר יונייטד לא הצליחה לרכוש אותו בקיץ, ותנסה שוב בינואר; חלוץ לייפציג לואיס אופנדה הוא כישרון מבטיח; הכנפיים מתפתחות לגבהים מטורפים, עם ז'רמי דוקו ממנצ'סטר סיטי והאקזיט הגדול הבא של איינדהובן, יוהאן בקאיוקו בן ה-20. וזה עדיין נראה מעט מדי, מבולגן מדי וחסר מדי.
כנראה שבלגיה צריכה להשיל מעצמה את השאריות האחרונות, של הימים היפים, אולי פרט לדה בריינה ולוקאקו, ולהתחיל מחדש בלי מתיחויות. הבעיה היא שכרגע לא נראה שה"מחדש" הזה איכותי מספיק כדי להשאיר את בלגיה במקומות שהתרגלה אליהם, כמו ארבע השנים הרצופות בהן הייתה ראשונה בעולם בדירוג פיפ"א.
פורסם לראשונה: 06:00, 13.10.23
