אפשר כבר להביט על מונדיאל הנשים שנערך הקיץ ממרחק גדול מספיק כדי לקבוע שגביע העולם 2023 הרוס מבחינה היסטורית. ספרד ניצחה את אנגליה 0:1 בגמר – הדבר החשוב ביותר, והתוצאה הזו הפכה להערת שוליים.
יכול להיות שהנשיקה שהדביק לואיס רוביאלס לג'ני הרמוסו על השפתיים בניגוד לרצונה בחגיגות הניצחון תיזכר כרגע ששינה את פני כדורגל הנשים לנצח. הוא בוודאי מוטט את הניהול הגרוע והשוביניסטי של האחראים לכך בהתאחדות הספרדית. אין ספק שהזכייה בתואר העולמי הגיעה יותר בזכות המקצוענות של קבוצות הנשים שמפעילות ברצלונה וריאל מדריד, מאשר תוכנית מוסדרת מצד האנשים שהנחיתו בתפקיד המאמן את המקורב לנשיא ההתאחדות המושמץ, שכל השחקניות שנאו.
אבל צריך לדייק בדבר חשוב מאוד: פרשת הנשיקה לא הובילה לפתרון כלשהו, נכון לעכשיו לפחות, שישנה את היחס לכדורגלניות. החשיבות שלה היא בכך שעוצמת האירוע ניפצה חומות גבוהות מאוד ועודדה ספורטאיות לחשוף יותר ממה שהן עוברות, צעד קריטי בדרך לתיקון.
אפקט 1: שבירת קשר השתיקה
כאשר אדם חזק כמו רוביאלס, הבוס של הכדורגל הספרדי, מבצע מעשה מביש באירוע לעיני כל העולם, ברגע השיא של כל התחרות לפני הנפת הגביע או כשהמאמן חורחה וילדה משליט דיקטטורה בנבחרת ועוקב אחרי החיים האישיים של השחקניות שלו – היחידות שיכולות להילחם בכך על ידי חשיפה או מרד הן השחקניות עצמן, וזה מפחיד בטירוף. הרי חלק מהספרדיות איבדו את מקומן במונדיאל לאחר שחתמו על דרישה להדיח את וילדה, בעוד הרמוסו קיבלה מסרים מההתאחדות שלפיהם עליה להצניע את הפרשה ושהיא בסכנת תביעה, ולאחר מכן נשארה מחוץ לסגל הראשון שזומן אחרי גביע העולם, לכאורה "כדי לגונן עליה". היא גם שקלה לפרוש בגלל איומים שספגה. לפי אלן גורמלי מהאתר "מדיום", לחלק מהשחקניות בספרד משתלם יותר להיות מלצריות בגלל השכר הנמוך, ומי שלהוטה להצליח ידעה עד לא מזמן שהיא תסתכן אם תחשוף את מה שעובר עליה.
כאן הגיע שינוי גדול, שמצטרף לאירועים משמעותיים אחרים בשנתיים האחרונות: שבירת קשר השתיקה בנוגע לתרבות ההטרדות המיניות בליגה האמריקאית, והמאבק של נבחרת הנשים הנורווגית בכדוריד חופים נגד התקנון שחייב אותן לעלות לשחק בביקיני. ישעו אותן? ינזפו בהן? יענישו אותן? את הספורטאיות הסובלות מיחס מפלה זה כבר ממש לא מעניין. הן הבינו שהכוח אצלן, ולא אצל העסקנים ואנשי המקצוע המיושנים, רובם גברים, שכל האיומים והצעדים המשמעתיים שינקטו כבר לא מחזיקים מים. זה מזכיר את המקרה של אותה שחקנית שלא קיבלה תשלום בזמן שהייתה בהיריון וניפצה לרסיסים את הנוהג הזה עם קרב משפטי מוצלח, ששינה את הדרך שבה אישה יכולה לתכנן את הקריירה הספורטיבית שלה.
אפקט 2: שבירת הסטיגמות
יש שני צדדים חשובים למה שקרה בספרד: הספורטאיות למדו שיש להן קול, העסקנים התחילו ללמוד את מגבלות הכוח שלהם. זו דרך ארוכה: המאמן וילדה היה המחליף של אדם שערורייתי עוד יותר, איגנסיו קרדה, שהתעמר בשחקניות בשנים הארוכות שבהן אימן את נבחרת ספרד. בין השאר, העדויות חשפו שהיה לועג למשקל שלהן ואומר להם שהן "זקוקות לגבר". יש קו ישיר בינו לבין וילדה ומשם לרוביאלס, שכזכור גם חגג את הזכייה באחיזה במפשעה לעיני מלכת ספרד ובתה שישבו לידו ביציע הכבוד (וזה עוד לפני שנישק את הרמוסו). בסוף השבוע האחרון נחשף שזה לא נגמר שם: בטיסה חזרה לספרד בכיר בממשלה כינה את המלכה לטיציה "בת ז..." בהודעה מוקלטת שבה נשמע גם קולו של רוביאלס.
4 צפייה בגלריה
הכדורגלניות הבינו שיש להן קול. שחקניות אתלטיקו מדריד למען ג'ני הרמוסו
(צילום: @Focus.films.on/Handout via REUTERS)
איכשהו, הספרדים הפכו את כדורגל הנשים למועדון גברים די מבחיל בהתנהגותו, ואחד אחרי השני משלמים על כך. רוביאלס הושעה על ידי פיפ"א לשלוש שנים והתפטר בבושת פנים. החקירה בחשד לתקיפה מינית נמשכת, הוא הופיע בפני שופט ביום שישי, וההערכה היא כי מכר את דירת הפאר שלו במדריד, בשווי 1.5 מיליון אירו, כדי לממן את ההוצאות המשפטיות; וילדה פוטר, ובאופן מדהים לא זוכה לשום קרדיט מקצועי בעולם על כך שהוביל נבחרת לזכייה במונדיאל הנשים – הריחוק מהשחקניות ניכר לאורך כל הטורניר; האיש שקילל את המלכה, מזכיר הספורט הספרדי ויקטור פרנקוס, התפטר אחרי החשיפה, אם כי טען שאין קשר בין הדברים.
במקביל, את נבחרת הנשים של ספרד מאמנת אישה לראשונה אי פעם, הרמוסו חזרה לסגל חזקה מתמיד, ושברה סטיגמה נוספת כאשר סיפרה בפתיחות על כך שנעזרה בפסיכולוגית כדי להתגבר על הפרשה, והנשים והסטודנטים שיצאו לרחובות כדי להפגין נגד רוביאלס כבר לא יחזרו אחורה.
אפקט 3: העלאת המודעות
החודשים מאז גמר המונדיאל מלאים במודעות גוברת לעניין ורגישות למה שכדורגלניות סובלות על בסיס קבוע. השבוע פיפ"א פירסמה דוח בנוגע לבריונות רשת, שבו התברר כי אחת מבין חמש שחקניות במונדיאל הנשים הייתה קורבן להודעות מטרידות או מאיימות, חציין סקסיסטיות והומופוביות, וכי הסיכוי של שחקנית בגביע העולם לסבול מהטרדה ברשתות החברתיות היה גדול ב־29 אחוזים מזה של שחקן במונדיאל.
ארגון השחקנים והשחקניות בדרום אמריקה ערך סקר מקיף ראשון מסוגו ביבשת, שבדק את מצב הכדורגלניות בליגות הבכירות, ונתון מבהיל הראה כי 73 אחוזים מהן חוו הטרדה מינית בשלב כלשהו בקריירה. 85 אחוזים טענו כי סבלו מאפליה על רקע מגדרי. המודעות הזו היא צעד חשוב, להבין את עומק הבעיה בדרך לתיקון.
אחת הנשים הבולטות שדיברו אחרי השערורייה בגמר המונדיאל הייתה אירן מונטרו, שרת השוויון של ספרד, שאמרה בצורה ברורה: "מיליוני נשים בספרד ובכל העולם סובלות ממקרים כאלה. זו תקיפה מינית בעצימות נמוכה, כמו נשיקות בלתי רצויות או נגיעות בתחבורה הציבורית, שהן כמעט שקופות ועברו נורמליזציה. הגיע הזמן שהחברה, לא רק פמיניסטיות ונשים אלא גם גברים, תגיד – זה נגמר".
זה רחוק מלהיגמר. רבים עדיין לא מבינים מה הבעיה בהתנהגות הזו, והסיבה שאולי יחדלו או ישימו לב למה שהם עושים תהיה קשורה יותר לרצון להימנע משיימינג או מצרות מיותרות, ולא מתוך הבנה שהם פוגעים בנשים.
אבל הגברים האלה הם עולם הולך ונעלם, ובינתיים הרמוסו, שנבחרה לאשת השנה של המגזין GQ בגרסתו הספרדית, פירטה את החזון שלה: "אני רוצה שיזכרו אותי גם כמישהי שהרימה את ספרד לגבהים חדשים וגם כמישהי ששינתה את הגישה של אנשים. ככדורגלניות, חווינו מקרוב את המאבק לשוויון. אנחנו בסך הכל מבקשות לקבל כמה תנאים בסיסיים, כמו שכר מינימום למשל. ואם אני צריכה להמשיך להילחם כדי להשיג את זה, אז זה מה שאעשה".
