העונה הקודמת של רפאל לאאו, שחקן הכנף הפורטוגלי בן ה-23 של מילאן, הייתה היסטורית. מספריו (11 שערים ו-10 בישולים במסגרת הליגה) אמנם אינם מהווים נתון יוצא מגדר הרגיל, אך על העובדה כי יכולותיו הן שהובילו את מילאן לאליפות ראשונה מאז עונת 2010/11, אין שום עוררין. ראייה מרכזית לכך היא בחירתו לשחקן המצטיין של הסרייה א'.
ההצלחה של לאאו לא הגיעה כהפתעה, משום שעל הכישרון הטהור שלו מעולם לא היה ויכוח. תיאגו פרננדס, שאימן אותו בקבוצת הנוער של ספורטינג ליסבון, אפילו טען כי מדובר בשחקן הטוב בהיסטוריה של אקדמיית הקבוצה. תואר מרשים בפני עצמו, אך כזה שממדיו מקבלים נופח עצום כשמתחשבים בכך שמחלקת הנוער של ספורטינג הצמיחה שחקנים כמו נאני, פאולו פוטרה, לואיס פיגו ועוד איזה אחד, כריסטיאנו רונאלדו.
לאאו ניחן במהירות שרק מעטים משחקני הכדורגל בעולם יכולים להתפאר בה, בכדרור מצוין שגורם לאוהדים לתפוס את הראש, והוא מגיע לשיאו במצבי האחד על אחד במרחב, שם כמעט ובלתי אפשרי לעצור אותו. לא פעם קורה מצב ששני שחקנים נאלצים לשמור ביחד על לאאו כשהוא עם הכדור.
אם אכן כך הדבר, התהייה המתבקשת היא כיצד פריצתו של לאאו הגיעה רק בעונה שעברה. את התשובה לכך ניתן למצוא אצל אותו פרננדס, שהסביר באותו ראיון שכמו אצל רבים וטובים אחרים, הבעיה של לאאו נמצאת בעיקר מחוץ למגרש. כבר בקבוצת הנוער הוא קיבל שם של אחד שחושב שהכישרון הטבעי יספיק לו, ושאין צורך להתאמץ יותר מדי. מוזר בהתחשב בכך שאלילו הגדול הוא כריסטיאנו רונאלדו, ששמו יכול במידה רבה להופיע תחת ההגדרה המילונית של "עבודה קשה". "כריסטיאנו הוא השחקן הטוב בעולם", קבע לאאו בראיון ב-2018, "הוא עשה קריירה מצליחה בזכות הרבה עבודה קשה. הוא מודל לחיקוי עבורי". אך דיבורים לחוד ומעשים לחוד. לאאו הפך למפורסם כבר בגיל צעיר, גם בזכות היכולות שלו, אבל בעיקר בגלל שנחשב לכישרון מבוזבז, שחוסר מוטיבציה מונע ממנו להתקדם.
ההחלטה של לאאו לעזוב את ספורטינג בצורה חד צדדית בחלון העברות של 2018/19, אחרי שאוהדי הקבוצה תקפו את מתקן האימונים והכו שחקנים, לא הוסיפה לתדמית שיצר לעצמו. אפשר כמובן להבין אותו, אך העובדה כי רוב שחקני הקבוצה שנכחו באותו מקרה בחרו דווקא להישאר – ביניהם ברונו פרנדדש שאחר כך סיפק עונה היסטורית - ציירה את החלטתו לעזוב בחינם כאנוכית.
לאאו חתם בליל, וגם שם הוא סיפק עוד מאותו הדבר. כישרון גולמי אדיר, אבל עם הרגשה של פספוס. הוא ביצע מהלכים שהזכירו את הגדולים ביותר ואפילו קיבל קיבל את הכינוי "אמבאפה הפורטוגלי" מג'ראד לופס, נשיא הקבוצה דאז, ולצד זה גם שוב ושוב קיבל את ההחלטה הלא נכונה על המגרש, בעט במקום למסור ומסר במקום לבעוט. הוא סיים את העונה עם שמונה שערים ושני בישולים, מספרים יפים, אך לא כאלה של שחקן התקפה גדול. "הוא יכול לגרום לך לתלוש שיערות, אבל כמה דקות אחר כך גם לגרום לך לחייך ולהיות מלא בתקווה", סיפר עליו מאמנו דאז, כריסטוף גאלטייה, ותיאר באופן מדויק את השחקן.
הביצועים במדי ליל, שסיימה את אותה עונה במקום הרביעי, הספיקו עבור מילאן כדי לרכוש אותו ב-29.5 מיליון אירו. בעונת הבכורה שלו בסרייה א' הוא כבש שישה שערים והראה לא מעט ניצוצות, אבל ההרגשה כי לאאו מסוגל ליותר המשיכה לעורר תסכול אצל האוהדים, המאמנים, והחברים לקבוצה.
נקודת המפנה הגיעה באמצע עונת 2020/21, השנייה שלו במילאן, כשזלאטן איברהימוביץ' חזר לקבוצה בינואר. הענק השוודי לקח את לאאו תחת חסותו, והפורטוגלי הצעיר אפילו כינה אותו בכמה ראיונות "אחי הגדול". "אני רוצה ללמוד ממנו כמה שיותר כל עוד הוא לצידי", סיפר לאאו על הקשר שנרקם עם איברהימוביץ', ובהחלט היה לו הרבה ללמוד, הרי מדובר בשחקן שהוא דוגמה ומופת למקצוענות, ומשחק ברמות הגבוהות ביותר גם בגיל 40.
השינוי לא הגיע ברגע. את אותה עונה הוא סיים עם שישה שערים, שישה בישולים ועם שיפור קל בלבד ביכולת. למרות זאת, כבר בקיץ הקודם, הצהיר איברהימוביץ' בראיון לטלווזיה השבדית: "לאאו השתנה לגמרי. הוא הבין מה לעשות", כמה שהוא צדק. לא בטוח אם עצות המפתח הגיעו מזלאטן, מהמאמן סטפנו פיולי שתמיד האמין בו והשווה אותו לתיירי הנרי, או בכלל מההורים שלו, אבל לאאו הפך בעונה הקודמת משחקן שמופיע למחצית אחת בכל משחק, לאחד השחקנים הטובים בעולם.
בעיצומו של מאבק האליפות מול אינטר, כשברהים דיאז, אנטה רביץ' וג'וניור מסיאס התקשו ליצור מצבים בהתקפה או לכבוש בעצמם, הלחץ עבר בעיקר ללאאו והוא עמד בו מעבר לכל הציפיות. ברצף הניצחונות של מילאן בחמשת המשחקים האחרונים של העונה, הוא היה מעורב בלא פחות משמונה שערים, כשהשיא הגיע במשחק האליפות מול ססואולו במחזור הסיום, בו לאאו בישל את כל שלושת השערים בניצחון 0:3.
התוקף של חוזהו הנוכחי של לאאו מגיע לתומו בקיץ 2024, וכעת מילאן רוצה לחתום איתו על עסקה ארוכת טווח ולהפוך אותו באופן רשמי לפנים של הקבוצה. כמובן שההצלחה של העונה הקודמת הביאה להתעניינות מצד לא מעט מקבוצות גדולות, אך כרגע נראה כי רק אם יקרה משהו מאוד בלתי צפוי, לאאו – שהתאהב לגמרי בקהל שלו ("אני מאושר כשהאוהדים קוראים בשמי") - יעזוב. מילאן יודעת טוב מאוד כי כל התרחישים לאליפות נוספת עוברים דרכו, והיא תעשה כל שצריך על מנת להשאירו.
היכולת של לאאו לשנות את המשחק לבדו, לנצח אותו, ולהתעלות ברגעי ההכרעה החשובים, הובילה גם לזימון לנבחרת הלאומית - אבל הוא עוד טרם הצליח לשבות בקסמיו את המאמן פרננדו סנטוס, ששיתף אותו רק בתשעה משחקים בהם זכה לדקות מעטות. בעוד פחות מארבעה חודשים המונדיאל בקטאר יוצא לדרך, ואם לאאו יפתח את העונה הקרובה כפי שסיים את זו הקודמת, קשה לראות מצב שבו הוא לא ייקח חלק מרכזי יותר בנבחרת.
עוד לפני המונדיאל, ישנה הליגה שמתחילה, והיריבות של מילאן עבדו קשה הקיץ. אינטר צירפה את רומלו לוקאקו שהעניק לה את האליפות בעונת 2020/21, רומא החתימה את פאולו דיבאלה ונכנסת לעונתו השנייה של זוז'ה מוריניו, הידועה גם כטובה ביותר שלו, ויובנטוס עושה קולות של חזרה לגדולה כשהחתימה את פול פוגבה, אנחל די מאריה ופיליפ קוסטיץ'. מילאן התחזקה בדיבוק אוריגי ובצ'רלס דה קטלארה, שאמורים לסייע ללאו בחלק ההתקפי, אבל ההישג המשמעותי ביותר מבחינתה הוא שהצליחה לשמור את רוב הסגל. הערב מול אודינזה, המסע הקשה של מילאן וללאו להגנה על התואר יוצא לדרך.
מחזור בלבד לתוך עונת הפרמייר-ליג החדשה, וכבר נראה כי מנצ'סטר יונייטד עמוק בתוך משבר. דווקא אחרי מספר משחקי הכנה מבטיחים – כולל 0:4 על ליברפול בתאילנד – יונייטד נראתה רע מאוד בהפסד לברייטון, וכעת היא תפגוש את ברנפורד בחוץ לעוד משחק עם פוטנציאל גדול לחורבן עבורה.
הסיפור המעניין של המשחק הוא ללא ספק כריסטיאן אריקסן, שיפגוש את הקבוצה בה חזר לשחק כדורגל כנגד כל הסיכויים. יונייטד נראתה טוב יותר במחצית השנייה מול ברייטון כשאריקסן ירד לקישור (פתח את המשחק כחלוץ מדומה) ובשבת הוא צפוי לתפוס את מקומו של סקוט מקטומניי ולשחק ממש כקשר אחורי ליד פרד, מה שיתן לקבוצה אופציה של הנעת כדור דרך האמצע, שלא הייתה קיימת במחזור הראשון. מעניין יהיה להסתכל גם על כריסטיאנו רונאלדו, שלא פתח במשחק הקודם אחרי שלא לקח חלק ברוב ההכנה של יונייטד לעונה, וצפוי להיות בהרכב.
חלון העברות המנומנם שעבר על ויאריאל הוא חדשות טובות עבורה, שכן כרגע היא מצליחה לשמור על הכוכבים שסחפו אותה לחצי גמר ליגת האלופות בעונה שעברה, ביניהם ארנאוט דנג'ומה (הפצוע) וירמי פינו, שהיו מבוקשים בכמה מהקבוצות הגדולות ביבשת. למרות ואולי בגלל ההישג האירופי, בליגה הקבוצה השיגה פחות מהמצופה וסיימה במקום השביעי בלבד, בפעם השנייה ברציפות. העונה תשתתף ויאריאל בקונפרנס-ליג שלא צפויה לקחת את מירב תשומת לבה, וכעת אין לה תרוץ לסיים במקום השביעי פעם נוספת.
עם סגל עמוס בכישרונות ועם מאמן מנוסה כמו אונאי אמרי, הצוללת הצהובה שואפת לפחות למקום הרביעי (שיוביל אותה בחזרה לליגת האלופות) ואולי אפילו לתחרות עם אתלטיקו מדריד על המקום השלישי. משחק הפתיחה מול ריאל ויאדוליד – שחסרה את שון ויסמן הפצוע - יכול לספר הרבה על הכיוון שאליו הולכת העונה של הקרובה ויאריאל.
בעונת 2011/12, שהייתה הראשונה של פ.ס.ז' תחת בעלות קאטרית, הקבוצה סיימה במקום השני. מי שזכתה אז באליפות הייתה מונפלייה הקטנה, שבהובלתו של אולבייה ז'ירו שסיים כמלך שערי הליגה עם 21 כאלה, הצליחה להפתיע את צרפת כולה. מאז, רק בשתי עונות נוספות הפסידה פריז במרוץ לאליפות - בעונת 2016/17 למונאקו של קיליאן אמבפה, ובעונת 2019/20 לליל שמי שעמד אצלה אז על הקווים הוא כריסטוף גלטייה, מאמנה החדש של פריז.
אמנם אליפות צרפת זה יפה ונחמד, אך לא לשם כך התכנסו הקטארים בפריז. מאז ומתמיד המטרה הגדולה הייתה זכייה בליגת האלופות, וזה עוד טרם קרה. לשמחתם של העומדים בראשה של פריז, על פי פתיחת העונה, יש להם הרבה מקום לאופטימיות. טווח הדגימה הוא קטן, אבל בשני משחקייה עד כה (0:4 על נאנט בבלומפילד ו-0:5 על קלרמון במחזור הפתיחה), פריז משחקת כדורגל מופתי, בדיוק מהסוג שדמיינו הקטארים כשרכשו את הקבוצה לפני יותר מעשור. מסי מזכיר את היכולת מברצלונה, כבש כבר שלושה שערים (כולל שער ראשון בקריירה במספרת) ובישל אחד נוסף לניימאר, שבעצמו נראה מדהים ומעורב ישירות כבר בשישה שערים. עוד לפני שאמבפה דרך על הדשא, כבר ניתן לקבוע כי פריז הגיעה מוכנה לעונה החדשה. מסכנות קבוצות הליגה הצרפתית – שהתקציב של רובן שווה לעשירית מתקציבה של פריז – שהן צריכות להתמודד מולה.
- השערים, החגיגות, הדרמות - כל תקצירי הליגה האיטלקית פה אצלנו ב-ynet.
