איך מורידים את הרכבת מהמסלול תוך עשרה ימים: מדריך למתקדמים. מאת: מיקל ארטטה. תודות מיוחדות: כל שחקן שרץ במגרש במדי ארסנל במשך הזמן הזה. הוצאה: מהמרוץ לתארים.
ביום ראשון שעבר, עם שריקת הסיום באולד טראפורד שקבעה כי ארסנל תתפוס רשמית את המקום הראשון באנגליה בזכות ה־2:2 בין מנצ'סטר יונייטד לליברפול, התותחנים היו המומים משמחה. ואז, כהרף עין, הכל השתבש: במקום לבוא עם כל הביטחון לרבע גמר ליגת האלופות בבית מול באיירן מינכן השבורה, ארסנל נתנה ליתרון מוקדם להפוך ל־2:2 מאכזב, לקראת הגומלין הערב (22.00) בגרמניה; ושלשום, האוהדים המיואשים תפסו את הראש בשערים של אסטון וילה בדקות ה־84 וה־87, הפסד 2:0 שהוריד את התותחנים מהפסגה אחרי שבוע בלבד.
4 צפייה בגלריה
יש באוויר תחושה שהם חטפו פחד במה. שחקני ארסנל אחרי ההפסד לאסטון וילה
(צילום: Reuters/Paul Childs)
זה מפגן לוזריות מדהים. לא רק שארסנל הייתה יכולה לפתוח פער קטן על ליברפול שעוברת משבר משלה, אלא שהמשחק של ליברפול הסתיים לפני כן והשחקנים ידעו מה הם יכולים להשיג. הם נחנקו, שוב במגרש הביתי, בדיוק כפי שקרה להם נגד באיירן. מצד שני, מבין שלוש הקבוצות במרוץ האליפות האנגלי – שעכשיו נמצא בשליטת מנצ'סטר סיטי – היה די ברור שמשהו כזה יקרה לה. אחרי הפספוס בשנה שעברה, ההמתנה הדרוכה הייתה לראות מתי ארסנל תתחיל להרוס לעצמה. היא רק שתי נקודות מהמקום הראשון, וכלום לא נגמר באירופה, אבל באוויר יש תחושה שגם הפעם השחקנים קיבלו פחד במה.
פוחדים מעצמם
הבעיות שצפו בשני המשחקים האחרונים היו דומות מאוד, בקנה מידה גדול או קטן יותר. קודם כל מדובר בהגנה: לפני באיירן, ארסנל לא ספגה במשך ארבעה משחקים ברציפות, כולל נגד מנצ'סטר סיטי, אבל אז הגיעו הגרמנים והוציאו מאיפוס את הבלמים וויליאם סאליבה וגבריאל. ההסבר הטוב ביותר הוא שהתותחנים לא ידעו לאכול את התיוג שלהם כפייבוריטים ונבהלו מהארי קיין. גם שני השערים של וילה הגיעו כתוצאה מבעיות בהגנה. הבלמים אפילו לא הצליחו לחזור לאחור בגול השני, ואולי ווטקינס נשאר לבדו מול הקשר ההתקפי אמיל סמית'־רואו שרדף אחריו, ועשה ממנו צחוק לפני שהקפיץ פנימה. פתאום, החוליה החזקה נראית כמו נקודת תורפה לקראת עוד מפגש עם באיירן.
צפו בדרמה בין ויאריאל לבילבאו
(באדיבות ONE)
ישנו כמובן בוקאיו סאקה, השחקן מספר 1 בקבוצה, שרק בתחילת אפריל שבר בצורת של חודשיים. הוא נעלם בישורת האחרונה, ולמרות השער מול באיירן בשבוע שעבר, הוא לא שיחק מספיק טוב ונגד וילה כבר לא השפיע בכלל על המשחק. הדבר בולט יותר על רקע הבעיה המתמשכת, זו שהכאיבה לארסנל כבר בשנה שעברה ופתרון לא נמצא לה: החלוץ המרכזי.
גבריאל ז'סוס הוא היחיד בסגל שיכול לענות להגדרה, אבל הוא לא פוגע בכלום כבר זמן רב והבקיע רק שער אחד ב־2024. הוא לא תמיד כשיר, נע בין ההרכב לספסל ולא משאיר חותם. לאורך תקופה ממושכת קאי האברץ הצליח למלא את החסר כשהוסט לתפקיד, רק שבסופו של דבר הוא לא מספר 9 קלאסי והסתמכות על הפלסטר הזה היא סיכון ידוע מראש. עכשיו הוא בדעיכה, סאקה כאמור לא תורם מספיק, גבריאל מרטינלי הפך לשחקן ספסל אפור אחרי נסיגה מדהימה ביכולתו, ואם משהו לא יזוז בקרוב, גורלה של ארסנל יהיה ברגליו של הסופר־מחליף לאנדרו טרוסאר, שלא יכול לספק ניסים לנצח. לא סתם השבוע האחרון כלל, מעבר למעידה הכפולה, גם סיפור רקע הסובב את הרצון של המועדון לרכוש בקיץ את אייבן טוני מברנטפורד, סקורר שנחשב כמישהו שיכול לסגור את הפינה.
4 צפייה בגלריה
למרות השער מול באיירן, נעלם בישורת האחרונה. סאקה מול נוייר
(Shaun Botterill/Getty Images)
ומעל הכל, זו המנטליות החלשה. כפי שתיאר הפרשן ג'ו פרינס־רייט מ־NBC, היא אופפת את המועדון כולו. האוהדים עצמם, ברגע שהם מרגישים שהדברים שוב מתחילים להשתבש, משדרים כעס, פאניקה וייאוש לעבר השחקנים, שממילא לא יודעים איך לקחת תארים והולכים לאיבוד כשהם מתקרבים לזה.
בעונה שעברה, ארסנל התחילה באפריל בקריסה. מבין חמשת משחקי הליגה באותו חודש, התותחנים ניצחו רק באחד, איבדו נקודות באופן במשחקים מטורפים וראו איך העונה הולכת לפח. הכל יכול להשתנות עם ניצחון הערב – אבל יותר הגיוני להמר שאפריל שוב ישבור את ארסנל.
פורסם לראשונה: 01:30, 17.04.24
