כל הצופים הרגילים יגיעו למשחק המרכזי הערב (שבת, 19:30) בבונדסליגה, הקלאסיקר בדורטמונד בין הקבוצה המקומית לבאיירן מינכן. כולם, ועוד 14 צופים מיוחדים שטסו במיוחד למשחק ביום חמישי מהארץ: בני נוער ועוד כמה מלווים מבוגרים, כולם מיישובי עוטף עזה.
"לכל משחק אנחנו מקבלים כמות של בערך 15 כרטיסים מהמועדון", אומר אדם להב, יושב ראש עמותת האוהדים הרשמית בישראל. "ב-2019 התחלנו ביוזמה של הבאת ילדים ממשפחות קשות יום למשחק. הבאנו ארבעה ילדים, אבל אז התחילה הקורונה וזה נפסק לשלוש שנים.
"עכשיו היו לנו כרטיסים ביד, אבל מהרגע שקרה הטבח והתחילה המלחמה היה לנו ברור שאף אחד לא יגיע מהארץ, וחשבנו שאולי זה יהיה רעיון טוב לחזור להביא לפה ילדים, בעיקר ילדים שפונו מהבתים שלהם בעוטף עזה".
להב נולד בגרמניה, גדל בערד וחזר ביחד עם אשתו לדיסלדורף ב-2015. הוא ינק מאמו הגרמנייה את האהדה לבורוסיה דורטמונד, ומאביו את האהדה להפועל חיפה. הוא היה במסע דחוף של סידורים ואיסוף כספים למען הבאת ילדי העוטף. "זה המעט, המינימום, שיכולתי לעשות עבור הילדים והאנשים שניצלו מהטבח", הוא אומר.
אל על תרמה שני כרטיסים, מממן שביקש להישאר אנונימי הוסיף 6,000 אירו, בורוסיה דורטמונד עוד 1,500 אירו וחברת הרכבות הגרמנית 1,500 אירו. מועדון האוהדים אסף עוד כ-17 אלף שקל. הכל היה מכוסה: הטיסות, ההגעה לדורטמונד, הלינה, אפילו נשאר עוד קופה קטנה כדי לקנות מזכרות בחנות המועדון.
בראש המשלחת מכפר עזה עומד אביב ליבשטיין בן ה־22, בנו של אופיר ליבשטיין, מי שהיה ראש מועצת שער הנגב ונרצח בקרב הרואי מול מחבלי החמאס. אביב איבד גם את אחיו ניצן, ובני משפחה נוספים במתקפת הטרור הנוראית.
עוד לפני המשחק הקבוצה ביקרה באצטדיון ובמוזיאון הקבוצה ופגשה חברי הנהלה של בורוסיה, לפני שהוזמנו לקבלת שבת וארוחה אצל הקהילה היהודית בעיר.
המחווה הזו היא עוד צעד שמעמיד את הכדורגל הגרמני, ובמיוחד את בורוסיה דורטמונד שהקדישה דקת דומייה והודעה מיוחדת מאת הכרוז לפני המשחק הביתי אחרי הטבח לזכר הקורבנות, על מדרגת מוסר אחרת משאר הכדורגל העולמי. בעוד ליגות אחרות היססו להביע דעה נחרצת ואפשרו תמיכה בפלסטינים לעומת איסור על מחוות לטובת ישראל, קבוצות הליגה הגרמנית ואוהדיהן הבהירו, במחווה אחרי מחווה, את דעתן החד משמעית לגבי הטבח והמלחמה.
"יש כמה סיבות שהקבוצות בליגה הגרמנית התנהגו בצורה הרבה יותר ברורה ומוסרית לגבי הטבח והמלחמה", אומר להב. "קודם כל יש את עקרון ה-50 פלוס 1 (השפעת האוהדים על הקבוצות), מה שנותן למועדון הרבה יותר גמישות לאמירות משמעותיות בלי להתחשב במה שיגיד הספונסר. העקרון הזה גם גורם לקרבה מאוד גדולה בין רוח האוהדים להנהלה. והדבר השלישי הוא כמובן הסיבה ההיסטורית.
"לבורוסיה יש התחייבות הרבה יותר גדולה לנושא. לבורוסיה היו פעם הרבה בעיות עם קהל אולטראס של ימין קיצוני. אנשים שנמצאים עכשיו בהנהלה והגיעו מהיציע הבינו שחייבים לנקות את זה, ולנקות זה אומר גם להיפטר מהאנטישמיות ביציעים. בורוסיה תרמה מיליון אירו ליד ושם, הם מבקרים שם, הם שולחים בכל קיץ שתי קבוצות, של 50 בני אדם, למחנות באושוויץ ולובלין, ועושים סדנאות כדי שילמדו מה קרה בגרמניה. המלחמה באנטישמיות וזיכרון השואה הם חלק מה-DNA של המועדון הזה. הם מודעים לכוח ולאחריות שלהם ללמד את האוהדים מה קרה בגרמניה בגלל הימין הקיצוני ובגלל אנטישמיות".
להב הקים את מועדון האוהדים הרשמי ב-2011, וכיום חברים בו כ-80 איש. "הרעיון להביא את הילדים מהעוטף היה שלי", אומר להב. "ומהרגע שהעליתי אותו כל מי שבהנהלה התלהב והסכים שזה רעיון מעולה, וכולם התחילו לעבוד כמו משוגעים מסביב לשעון כדי להרים את זה. אני לא מרגיש שזו מצווה, אלא משהו אפילו יותר גדול מזה. אולי חלק מהמאמץ הלאומי. לתת לילדים האלו רגע של אסקפיזם, להעלות להם חיוך קטן על השפתיים, כמה שעות או ימים של שכחה.
"יותם אמיתי, בן למשפחה של ארבעה דורות אוהדי דורטמונד, ומתנדב עם ילדי כפר עזה בשפיים, אסף לנו את בני הנוער. אנחנו רצינו מאוד שיבואו אנשים מבארי, אבל הייתה פחות היענות. הגיעו גם אב ובן שחוגג בר מצווה מברור חיל, שאיבדו אמא וסבתא בטבח. אני יודע שכולם הגיבו בתדהמה. הם ברקיע השביעי. הם אסירי תודה על כל עזרה שהם מקבלים, מאוד מעריכים. זה לא זמר שבא לשעתיים והולך. זו נסיעה לכמה ימים, בורוסיה נגד באיירן, ביקורים, פגישות, חולצות חתומות, זו בריחה אמיתית מהמציאות וזה מאוד מרגש. לפחות לכמה דקות תהיה להם משפחה שנייה של עשרות אלפי צופים שתיתן להם חיבוק".
