סטיבן ג'רארד עדיין בונה את עצמו כמנג'ר, אולי כיורש העתידי של יורגן קלופ בליברפול. אחרי ההצלחה בריינג'רס הוא עבר עונה סבירה באסטון וילה, שהסתיימה בצורה לא מרשימה, ועכשיו מוכן לזנק על השנייה בניסיון להתברג בעשירייה הראשונה ואולי להתקרב לאירופה. לשם כך, הוא דורש סדר ומשמעת מופתיים בחדר ההלבשה, כפי שמופיע במסמך שהודלף לתקשורת הבריטית.
הרשימה די סטנדרטית: 500 ליש"ט לאיחור לאימון, 100 אם שחקן שכח את הג'י-פי-אס שלו, 100 לכל פריט אם השארת כלים על השולחן אחרי ארוחת הצהריים, 50 לכל יום בו שכחת להביא עוגה ליום הולדת של שחקן אחר, ועוד קנסות מוכרים כמו צהוב על עימות עם השופט או הפרה של קוד הלבוש. אבל דבר אחד נראה קצת מוזר עבור אוהדים מהעולם – "200 ליש"ט אם משאירים סנוז זרוק בכל מקום".
"200 ליש"ט אם משאירים סנוז זרוק בכל מקום": המסמך שהודלף לתקשורת הבריטית
Snus? מה זה לעזאזל? זו מגפה שמשתוללת בכדורגל האנגלי, ואנשי הפרמייר-ליג לא ממש יודעים איך לאכול אותה בשנים האחרונות. מדובר בסוג של טבק הארוז בתוך שקיק, אותו האדם מכניס מתחת לשפה העליונה. הוא נאסר למכירה ברוב אירופה כבר ב-1992 אחרי שמחקרים העלו קשר בינו לבין מחלת הסרטן, אבל הפך לנוהג מקובל בליגה האנגלית. בלתי מזיק? כל שקיק מכיל 27.3 מיליגרם של ניקוטין, לעומת 10 מ"ג בסיגריה. מומחי הרפואה התחלחלו מהתופעה ואמרו שזה "כמו לשים רעל בפה", וטענו כי הסנוז עלול לגרום לסרטן הלבלב וסרטן הוושט (למרות שגם מחקר סותר הוצג). ב"סאן" טענו כי אחד השחקנים שהתמכר לחומר סבל מסרטן החניכיים. אבל האזהרות נופלות על אוזניים ערלות.
מעבר לסכנות הידועות מבחינה בריאותית, הדומות במידה רבה לעישון, הדאגה באנגליה היא גם מהידרדרות פיזית – הניקוטין ממריץ את הגוף ומעורר את השחקן, אבל לאחר מכן מוביל למחסור בשינה ובמנוחה, מה שמעלה את הסיכון לפציעות
במקרה הזה חשוב לשאול מדוע השחקנים מתלהבים כל כך מסנוז, והתשובה טמונה בהרגשה. על פי מומחים, החומר מעניק לשחקן גל מיידי של ניקוטין שנותן לו אנרגיה, כך שהוא מרגיש שיפור מנטלי ופיזי מהיר. המשתמשים הקבועים טוענים שהם חדים ומרוכזים יותר בזכות השימוש בחומר, ונער הפוסטר של התופעה, חלוץ לסטר ג'יימי וארדי, סיפר בעבר על האהבה שלו לסנוז: "זה עוזר לי להירגע. השימוש בהם יותר נרחב ממה שחושבים, ויש אפילו שחקנים שעולים עם זה למגרש". בין השאר, פייר-אמריק אובמיאנג נהג לעקוב אחרי חשבון המוכר סנוז בזמן ששיחק בארסנל, בעוד ויקטור לינדלוף השבדי הצטלם עם החומר בידו וגם שמותיהם של ראחים סטרלינג ודלה עלי הוזכרו בהקשר הסנוז.
לינדלוף הוא שם משמעותי. כתבנו ש"רוב אירופה" אסרה על מכירת סנוז, אך בשבדיה, שם פותח, הוא עדיין חוקי. באנגליה, שם מותר להשתמש בחומר אך לא למכור אותו, מייחסים את ייבוא הטרנד לשחקנים מסקנדינביה שחתמו בפרמייר-ליג, וכיום השחקנים פשוט מזמינים אותו משבדיה. קופסה של 18 שקיקים עולה באינטרנט בערך 9 אירו, בדיחה עבור הכוכבים.
המנג'ר לי ג'ונסון, שהדריך בעונה שעברה את סנדרלנד (פוטר בינואר, ועם אלכס ניל עלתה לליגה השנייה), דיבר בדאגה על התופעה בראיון ל"מירור": "זה השטן של הכדורגל. אני מעריך שכשליש מכל חדר הלבשה משתמש בזה. היו לי שחקנים שהתמכרו עד כדי כך שהגיעו לבית חולים כדי לטפל במשהו אחר והתחננו לרופאים ולאחיות שייתנו להם סנוז, ואם לא הם יקומו מהמיטה וירוצו להשיג בעצמם, גם אם בדיוק עברו ניתוח בברך. יש כאלו שמשתמשים ב-3-2 בבת אחת. אני חושב שהשחקנים לא קיבלו מספיק מידע על הסכנות שבחומר, וכבר הגענו למצב שזה פק"ל של כדורגלן מתחיל: תיק רחצה, להסתפר שלוש פעמים בשבוע ושקיקים של סנוז. אתה מתעסק עם האיזון של הגוף והנפש".
כאמור, השימוש בסנוז אינו אסור, וארדי אפילו קיבל אישור להשתמש בו בהכנות ליורו 2016, ולמרות שמדובר בתופעה שככל הנראה רווחת יותר בליגות הנמוכות באנגליה, שם הצוותים הרפואיים פחות פעילים והכדורגל מעט חובבני יותר, היא קיימת גם בפרמייר-ליג. מעבר לסכנות הידועות מבחינה בריאותית, הדומות במידה רבה לעישון, הדאגה באנגליה היא גם מהידרדרות פיזית – הניקוטין ממריץ את הגוף ומעורר את השחקן, אבל לאחר מכן מוביל למחסור בשינה ובמנוחה, מה שמעלה את הסיכון לפציעות. מעבר לכך, הסנוז מדכא תיאבון, ושחקנים עלולים לסבול מפגיעות בשרירים בגלל תזונה בלתי מספקת.
כלומר, לא רק שמדובר בהתמכרות מסוכנת שהשחקנים מתעלמים ממנה, אלא שלקבוצות עצמן יש אינטרס להוביל לכך שהמנהג ייפסק כדי לשמור על בריאות הסגל. מעטות עושות זאת. אפילו ברשימת הקנסות של ג'רארד לא מופיע איסור על שימוש בסנוז, אלא רק על הלכלוך שיוצרים המארזים הריקים במתחם המועדון.
מי שכן דאג לכך מבעוד מועד, באופן לא מפתיע, הוא פפ גווארדיולה. כשהתבהר לו עד כמה השימוש בסנוז נפוץ באנגליה, הוא כינס לפני ארבע שנים את שחקני מנצ'סטר סיטי ודאג שהצוות הרפואי ירצה להם על העניין. מבלי שייחשפו שמות, הטענה היא כי מועדונים נוספים איימו בקנסות על שחקנים שנעזרים בסנוז, בסכומים שבין שכר של שבועיים ל-10,000 ליש"ט.
מעבר לכך, ולאיום על השחקנים במקרה שהסנוז נתפס כבעיה ע"י רפואי הקבוצה, למועדונים אין מה לעשות. בפרמייר-ליג לא קיימת מניעה משימוש בסנוז, והניקוטין בכללו אינו מופיע ברשימת החומרים האסורים. למרות הנזקים הבריאותיים, גם WADA, הארגון העולמי למניעת סימום בספורט, לא אוסר על עישון סיגריות מאחר שהוא לא נתפס כנוהג שמעניק יתרון בלתי ספורטיבי בתחרויות – למרות שבמחקר ממושך שבחן שימוש בניקוטין בקרב ספורטאים, גילה הארגון כי מי שנוטל סנוז בקביעות חווה ירידה של 13.1 אחוזים בביצועים באימונים אחרי שהוא מפסיק לקחת את החומר, מאחר שגופו כבר התרגל, כך שהשפעת הניקוטין כן נותנת לספורטאי דחיפה כלשהי.
4 צפייה בגלריה
כינס לפני ארבע שנים את שחקני מנצ'סטר סיטי ודאג שהצוות הרפואי ירצה להם על העניין. גווארדיולה
(צילום: גטי אימג'ס)
זה לא סם, זה רק ממכר. זה לא פוגע כביכול בבריאות, אבל קיים חשש אמיתי שהוא פוגע מאוד בבריאות. ולמרות כל האזהרות, השחקנים אומרים לעצמם כך: זה גורם לי להרגיש טוב יותר, חזק יותר. בקבוצה שלי אין קנסות על זה, אז אף אחד לא מונע ממני להזמין בשבדיה ולהשתמש בקביעות. כל כך הרבה חברים התחילו, אז מה מונע ממני לעשות זאת גם?
כרגע, שום דבר לא מונע ממנו. אולי רק אם המועדונים יעשו יד אחת ויאסרו זאת קולקטיבית יזוז משהו, או שמחקר נוסף שבוחן את התופעה למשך שנים רבות ומתייחס לכדורגלן גם אחרי הפרישה יגלה שהשחקן מסכן את בריאותו. בינתיים האופק של הסנוז פתוח – ולא יהיה מפתיע לגלות בקרוב, אחרי שגם בליגה הצרפתית החלו לדבר על כך, שמדובר במכה של כל הליגות הבכירות.
