השוער ספ מאייר משחרר את הכדור ימינה. יש התנהלות קצרה עם הכדור ואז הוא נשלח לשטח מת בצד ימין, בעומק ההגנה ההולנדית. השעון עולה על המסך כולו ומראה על הדקה ה-43. צריך להתרכז כדי לראות את המהלך. ריינר בונהוף מטעה את המגן ההולנדי, פורץ לעבר קו האורך, ומשחרר את הכדור למרכז הרחבה. מבחינתם, הגרמנים עשו את העבודה. מפה, גרד יסדר.
הכדור גולש לכיוונו של מולר. הוא עוצר את הכדור בימין באפקטיביות וסוטר בו מטר לאחור. שלושת שחקני ההגנה הכתומים טועים בחוש הריח: שלושתם פונים לשלושה כיווני אוויר שונים, מולר מסובב את הגוף שלו קמעה, מנשק עם רגלו הימנית את הכדור, באפקטיביות, ושולח את הכדור מטר מיונגבלוד, בינו לבין הקורה השמאלית.
זה היה הגול ה-68 של מולר ב-62 משחקים בינלאומיים, השער האחרון שלו במדי הנבחרת, השער שהעניק לגרמניה ב-1974 את אליפות העולם השנייה שלה במינכן. אחרי השער, מולר רץ לכיוון מרכז המגרש, צוהל פעם אחת כשידו הימנית מונפת אל על, ושוב, ואז מסיים, כמו הקפיצה החותמת במשולשת, על שתי רגליו, שתי ידיו מונפות לשמיים. הוא מסתובב למצלמה ומחכה שחבריו יעטפו אותו בחיבוקים. גרד סידר, שוב.
הרבה אוהדי כדורגל זוכרים את מולר, שמת אתמול במינכן בגיל 75 לאחר התמודדות בת שש שנים עם אלצהיימר, ואת המשחק הזה, ואת הרגע הזה. אתה לא שוכח מי שבר את ליבך בפעם הראשונה.
כולם היו שעריו
הבומבר הגיע לבאיירן ב-1964. ביחד עם ספ מאייר ופרנץ בקנבאואר היה מאבני היסוד של עידן עצום בכדורגל הגרמני, עם שלוש אליפויות אירופה לקבוצות, אליפות אירופה לנבחרות ועוד אליפות עולם לנבחרות. הוא כבש 365 שערי ליגה ב-427 הופעות במדי הקבוצה, מספר דמיוני של כיבושים. הסקורר הנוכחי של המועדון, רוברט לבנדובסקי, יכול לחלום על קצב כזה, והפולני הוא מכונת שערים. מירוסלב קלוזה, ששבר את שיא השערים של מולר בנבחרת, היה זקוק למספר יותר מכפול של הופעות כדי לעשות זאת. אבל את מולר אסור לשפוט לפי שערים בלבד: הוא אחד האחראים העיקריים לבניית המותג שהוא באיירן מינכן היום.
הוא היה מלך, כליו דלים. רחבת ה-16 הייתה הממלכה, אמן שערי הקלינגר לפני שהיה קלינגר. אין חלק בגוף של מולר שלא מסומן בדחיקה או הנפה של הכדור מעבר לקו השער. מה שצריך, זה היה המוטו שלו. אין שער "מולרי" טיפוסי. כולם היו שעריו.
הוא היה מלך השערים בבונדסליגה שבע פעמים. ב-1972 הוא כבש 85 שערים בכל המסגרות, שיא שנשמר 40 שנה עד שנשבר על ידי לאו מסי. מסי היה מאסטרו, מולר היה רב-אמן בחוסר השראה. בנבחרת הוא שיחק במכנסיים שחורים וחולצה לבנה. התלבושת הייתה הדבר הכי צבעוני במשחק שלו.
בגלל הביישנות שלו לא הצטרף לקבוצה עד גיל 12. בשנה הראשונה שלו בקבוצת עיר הולדתו הוא כבש 180 שערים, לפי רישומי המועדון. כמו בקנבאואר (שגם הוא נולד ב-1945) הוא כמעט הגיע למינכן 1860, אז המועדון הדומיננטי בעיר. באיירן הגיעה ראשונה, הציעה לו חוזה על סך 4,400 מארקים ועבודה כמוביל בחנות רהיטים.
הוא נשאר נאמן לבאיירן במשך כל 15 שנותיו בגרמניה. בסופן הוא עבר לפורט לודרדייל שבארה"ב והמשיך לשחק כדורגל. הוא פתח מסעדה והכיר כדורגלן אירופי נוסף שעבר לעיר, ג'ורג' בסט. אין פקק אלכוהול שהשניים לא חולצים. מולר מתמכר לטיפה המרה, חייו דועכים.
חבריו לשעבר, אולי הנס ובקנבאואר, באים לעזרתו, מחלצים אותו מאמריקה ומציעים לו עבודה בבאיירן, במחלקת הנוער. מולר משתקם. הוא מנסה ללמד שחקנים צעירים את מה שאי אפשר ללמד: חוש ריח, אינסטינקט, חוש ניבוי למקום המדויק שממנו ייוולד גול. ובכל זאת, הוא פורח.
ב-2014 הוא מאובחן כחולה אלצהיימר, שנה אחר כך הוא דועך לחלוטין. מולר שוקע לתוך מצב צמח במשך חמש שנים. אשתו אושי לידו, אבל הוא כבר לא מזהה אותה. ב-15 הימים האחרונים לפני מותו לא אכל ולא שתה.
להשביע את הרעב
כשלבנדובסקי שבר לפני מספר חודשים את שיא 40 השערים בעונת בונדסליגה של מולר, הוא הסיר את חולצתו וחשף חולצה שנשאה ברכה לחלוץ האגדי. זה היה טקס הבקעה מעורר כבוד, ומצד שני טקס שהיה הכי רחוק מטקסי ההבקעה הלקוניים של מולר עצמו.
מולר לא היה מדור האינסטגרם - הוא היה ביישן, אמין, מסור, תמים. הוא תמיד הביט בחשדנות במיקרופון. הרגיש לא בנוח עם התקשורת באותה מידה שבה הרגיש בנוח ברחבת ה-16. אי אפשר היה ללמד את מה שמולר עשה בחיים, אבל דווקא המוות שלו יכול להוות שיעור לשחקני וענף הכדורגל בעתיד. הוא מקרה נוסף בשרשרת של שחקני כדורגל שמתו בשנה האחרונה מדמנציה. המוות שלהם יכול לעורר מודעות ומאבק בקשר בין משחק הכדורגל (בעיקר השימוש בראש) לבין פגיעות מוחיות מהן סובלים שחקני עבר.
גרד מולר מת אתמול, ואיתו מת חלק מעידן. מעולם לא היה שחקן עם אובססיה כזו לגולים. עם רעב לא אסתטי לשים את הכדור מעבר לקו השער, לחגוג בענייניות, ולחכות להזדמנות הבאה להשביע את הרעב.
