ועכשיו, בעיקר אם אתה אוהד מנצ'סטר יונייטד או מבין כמה המועדון הזה חשוב לתחרות הספורטיבית העולמית, לחדשות הטובות באמת: שינויים במועדון!!! לאחר הרבה דיונים, המיליארדר ג'ים ראטקליף קנה רבע ממניות יונייטד עבור 1.4 מיליארד אירו (וישקיע עוד 270 מיליון אירו באולד טראפורד).
אוהדי המועדון, שיאן הזכיות באליפות אנגליה, שחווים כעת את אחת מתקופות השפל של השדים האדומים אחרי עוד הדחה מוקדמת מאירופה ומקום שמיני בלבד בליגה, לא יכלו לבקש מתנת חג מולד טובה מזו. הרכישה שהשלים ראטקליף, כשנה לאחר שמניות המועדון הוצעו למכירה, היא אופציה הרבה יותר שפויה מאשר המועמד האחר שהיה על השולחן: הנסיך הקטארי ג'סים בן חאמד א־ת'אני. הכדורגל העולמי שקוע עד צוואר בכסף קטארי.
עבור ההשקעה שלו, ראטקליף יקבל את כל האחריות להחלטות הספורטיביות, מה שמשאיר אותנו עם החדשות הרעות: מרבית המניות עדיין בידי משפחת גלייזר האמריקאית, שנואת האוהדים.
ממדבר סהרה לקוטב
"כנער מקומי, וכמי שאהד את המועדון מאז שהיה ילד", הגיב ראטקליף, "אני שמח שהגענו להסכם עם הוועד המנהל של יונייטד להעברת כל האחריות על ניהול הכדורגל במועדון לידיי".
סר ג'ים ראטקליף, 71, הוא המייסד, היו"ר והמנכ"ל של חברת הפטרו־כימיקלים "אינאוס", אותה הקים ב־1998 והפך לאחת מהגדולות בעולם בתחומה. הונו מוערך ביותר מ־29.7 מיליארד ליש"ט, מה שמציב אותו במקום השני ברשימת האנשים העשירים בממלכה.
ראטקליף נולד בפיילסוורת', שבעה ק"מ צפון־מזרחית לאולד טראפורד. כיאה לאופיו ההרפתקני שמשתלב עם אהבה גדולה לספורט, הוא בעל זיכיון לקבוצת רכיבת אופניים מובילה, מעורב בענף שיט היאכטות ובעל אחוזים בקבוצת הפורמולה־1 של מרצדס. ג'וק הכדורגל שנכנס לראש של כל מי שגדל במנצ'סטר הוביל אותו לרכישת ניס הצרפתית ולוזאן השווייצרית, ואחרי פרשת רומן אברמוביץ', הוא גם ניסה לרכוש את צ'לסי. אבל מנצ'סטר יונייטד, הן בתחום הכלכלי־ספורטיבי והן בתחום הרגשי, היא אולימפוס עסקי־אישי עבור ראטקליף.
בהסתמך על חייו האישיים, אוהדי יונייטד עומדים בכניסה לרכבת הרים מוטרפת. ראטקליף התחיל מכלום והפך את החברה שלו לאחת הגדולות בעולם, עם מחזורי ענק של מאות מיליוני דולרים והעסקה של עשרות אלפי עובדים ברחבי הגלובוס. על תרומתו לעסקים בבריטניה ועל נדבנותו הוא אף זכה בתואר אצולה.
לא מדובר בבן אדם שיסתפק בתפוקה הנוכחית של יונייטד. הוא לא יסתפק בכך שהמועדון הוא עדיין מכונת מזומנים. הוא ידרוש הישגים. אם יש עוד אינדיקציה שאפשר לקחת מחייו האישיים לגבי המועדון, הרי זה שראטקליף הוא משוגע אמיתי, חסר פחד: הוא השתתף במרתון החולות בסהרה, חקר את הקוטב הדרומי והצפוני וגילה את דרום־אמריקה על אופנוע. האוהדים של יונייטד, שמאז העזיבה של אלכס פרגוסון עדיין מחפשים את הקברניט שיחזיר את המועדון למסלול, אולי ימצאו אותו בראטקליף. לא בטוח. בטוח שתהיה הרפתקה.
"אנחנו מגיעים לכאן לתקופה ארוכה", צוטט ראטקליף לאחר הרכישה באתר הבית של הקבוצה, "אנחנו מודעים לאתגרים ולעבודה הקשה שמצפה לנו. אנחנו נטפל בבעיות במקצוענות ותשוקה. אנחנו מחויבים לעבוד עם ההנהלה, הצוות המקצועי, השחקנים והאוהדים, כדי לקחת את המועדון קדימה".
כדורגל מהספריה
מיד לאחר הרכישה מאתגר ראטקליף את עצמו, הצוות שלו ואת כל מי ששייך למועדון בקשר ליעדים שלו. "המטרה שלנו ברורה ובהירה", הוא אומר, "והיא לחזור ולהציב את מנצ'סטר יונייטד על פסגת הכדורגל האנגלי, האירופי והעולמי. זה המקום הטבעי שאליו שייכת מנצ'סטר יונייטד".
כאמור, ההחלטות העסקיות והשיווקיות יישארו אצל משפחת גלייזר. לעומת ההחלטות הניהוליות הגרועות של הבעלים בענייני כדורגל – במכירות ושיווק הגלייזרים מבינים. יונייטד שברה את שיא ההכנסות של הפרמייר־ליג בשנה שעברה, עם 760 מיליון דולר (למרות שהציניקנים יגידו שלמכור מוצרים של מנצ'סטר יונייטד זה כמו למכור שמש לתושבי אלסקה).
אבל דווקא ההצלחה המסחרית של יונייטד, והעובדה שהגלייזרים לא חסכו בעמדת המנג'ר ונתנו לאנשי המקצוע יד חופשית וצ'קים פתוחים להביא שחקנים כראות עיניהם וכמעט בכל מחיר (במחיר שבו הביאו את אנטוני הלא יעיל מאיאקס, 95 מיליון אירו, יכלו להביא את הארי קיין), מדגישה אפילו יותר את הכישלון המקצועי של יונייטד ואת חוסר היד המכוונת בנושא המקצועי.
הדברים הגיעו לידי ביטוי וייאוש במשחק הבית האחרון בשלב הבתים בצ'מפיונס. יונייטד אירחה את באיירן מינכן, שהגיעה למשחק כשהיא כבר יודעת שסיימה במקום הראשון ועלתה לשלב הבא. השדים האדומים היו חייבים ניצחון כדי שיהיה להם סיכוי לעלות לשמינית הגמר ותיקו כדי לתפוס את המקום השלישי המוליך לליגה האירופית. יונייטד הפסידה 1:0, וסיימה במקום האחרון בבית אחרי קופנהאגן וגלאטסראיי, קבוצות עם תקציב הרבה יותר נמוך ממנה.
אבל זה לא היה רק ההפסד. בדקה ה-85 של המשחק, ובפיגור של שער, האוהדים התחילו לעזוב, חסרי אמונה ביכולת של הקבוצה שלהם להשוות. מבחינה היסטורית (הקאמבק של יוניייטד נגד מינכן בגמר האלופות ב־1999) זו הייתה צביטה בלב. "הם לא היוו שום איום", אמר שוער באיירן מנואל נוייר על הניסיונות האימפוטנטיים של יונייטד להשוות. "זה מרגיש כמו בספרייה", שרו האוהדים ביציע האורחים.
זה היה משפיל. בשנות פרגוסון, אלו היו הדקות של יונייטד, הזמן שבו היא הפכה את הבלתי־ייאמן לייאמן. פרגוסון כבר לא יחזור, אבל המכירה של המניות לראטקליף ונתינת המושכות המקצועיות בידיו הן הצהרת כוונות של יונייטד לגבי הרצון שלה להחזיר את רוחו של פרגוסון למועדון.
עטרה ליושנה
לא ברור מה תהיה ההשפעה של המכירה על מעמדם של המנג'ר אריק טן האח ובעלי תפקידים מקצועיים במועדון, ולא ברור כמה יד חופשית יקבל ראטקליף מהגלייזרים שעדיין מחזיקים ברוב המניות. מה שברור הוא שראטקליף מגיע לזעזע דברים, שהוא לא יסתפק בסגנות ובטח שלא במקום שמיני והדחה בשלב הבתים. ברור שהוא יביא איתו אנשים משלו.
גם לא ממש ברור לאיפה הכסף של ראטקליף יילך. אם למדנו משהו מהגלייזרים בעבר, זה שהם יודעים להכניס את יונייטד לחובות, ולהכניס את ההכנסות עמוק לכיסיהם. חלק מההשקעה יופנה לשיפוץ האצטדיון והגדלת התכולה שלו ב־20 אחוז ל־90 אלף מקומות (לצד שיפוץ של מגרש האימונים). מה שברור הוא שהכניסה של ראקליף למשוואה היא שינוי בהיררכיה.
הצוות המקצועי ידווח לראטקליף. הוא לא שילם סכום כזה והוא לא מסוג האנשים שיגיעו לארגון כדי להיות יס־מן של מי שמחזיק ברוב המניות וזכות ההצבעה. ראטקליף מתכנן בסופו של דבר לקחת מהגלייזרים את רוב המניות. זהו החלום של מרבית האוהדים.
11 העונות מאז האליפות האחרונה מקועקעות בהחלטות מקצועיות איומות בתחום השחקנים והמאמנים. הסטנדרט הורד ל"מקום רביעי זה בסדר", כי משם מגיעים לצ'מפיונס. ראטקליף לא בא לשנות את התרבות של יונייטד, אלא להחזיר עטרה ליושנה.
