שוב ושוב זה קורה לה. זה מספר שנים שמנצ'סטר יונייטד לא חלק ממאבק האליפות באנגליה, כאשר הפעם האחרונה שהשדים האדומים הניפה את התואר הייתה לפני יותר מעשר שנים, בסיום עונת 2012/13. מעבר לכך, מלבד גביע הליגה בעונה שעברה, היא לא זכתה בתואר משמעותי מאז עונת 2016/17, וגם אז זה היה הליגה האירופית - לא מפעל שקבוצה בסדר גודל כזה (לפחות לפי היומרות של המועדון) הייתה רוצה להתהדר בו.
כאן המקום להזכיר, מדובר בשיאנית האליפויות באנגליה, עם 20 כאלה. רבים ודאי זוכרים את הקבוצה הגדולה של אלכס פרגוסון, שהניפה פעמיים את גביע ליגת האלופות, תוך כדי שהיא זוכה ב-11 אליפויות הפרמייר-ליג מתוך 17 בין השנים 1996 ל-2013.
3 צפייה בגלריה
הפתיחה הגרועה בתולדותיה של מנצ'סטר יונייטד בפרמייר-ליג. ברונו פרננדש
(Josep LAGO / AFP)
כעת, יונייטד הפכה למושא ללא מעט לעג ונחשבת לאחת הקבוצות החבוטות באי הבריטי, ואתמול (שבת), רשמה לראשונה בתולדותיה שלושה הפסדים מתוך חמשת מחזורי הפתיחה בליגה, כשנוצחה בביתה 3:1 בידי ברייטון. אז מה קרה למועדון, שפעם נחשב לגדול בעולם?
היעדר סמכות על הקווים
כשהגיע אלכס פרגוסון למנצ'סטר יונייטד ב-1986, המועדון היה רחוק משיאו. היו אלה השנים שליברפול שלטה בכדורגל האנגלי, בעוד השדים האדומים לא הצליחו לשים את ידיהם על התואר משנת 1967.
לקח ל'פרגי' שבע שנים מאז הגעתו למועדון ועד שהפך אותו להיות מספר 1 באנגליה, אך החל מהרגע שזה קרה (1993), יונייטד זכתה בלא פחות מ-13 אליפויות ב-20 שנה תוך כדי שהיא זוכה פעמיים בליגת האלופות, פעמיים בדאבל באנגליה ופעם אחת בטרבל (אליפות, גביע וליגת האלופות).
וזה לא שהסקוטי האגדי לא נאלץ להתמודד עם כוכבים בעלי אגו גדול ואופי בעייתי. אריק קנטונה, רוי קין, וויין רוני וכריסטיאנו רונאלדו הם רק חלק מהשמות שעלו לא אחת לכותרות בעקבות סערה כזו או אחרת, אך את פרגוסון כולם כיבדו, והוא שלט בקבוצה ביד רמה.
מאז שפרש החתימו במנצ'סטר יונייטד מאמנים בעלי שם וניסיון בכדורגל העולמי (ז'וזה מוריניו ולואי ואן חאל), כאלה שרשמו הצלחות במועדונים קטנים יותר ועתידם נראה מובטח (דייויד מויס ואריק טן האח) וגם שחקן עבר ששיחק תחת פרגוסון והיה אמור להביא מהקסם של אחת הקבוצות הגדולות בתולדות המועדון (אולה גונאר סולשיאר). כולם כשלו בסופו של דבר.
חוסר מחוייבות מצד השחקנים
כאמור, פרגוסון ידע להחזיק את השחקנים בעלי האגו הנפוח מספיק קצר, אך גם ידע לתת להם את החופש להיות יצירתיים (רונאלדו וקנטונה) או לחילופין, לפרק את כוכבי היריבה (רוי קין). עם זאת, הדבר הכי חשוב שפרגוסון עשה, היה לפתח דור שלם של שחקנים, שהיוו במשך שנים רבות את השלד של מועדון והובילו אותו להצלחות. דייויד בקהאם, ראיין גיגס, פול סקולס, גארי ופיל נוויל, ניקי באט שיחקו במחלקת הנוער של המועדון והובילו אותו להצלחות במשך שנים רבות.
גם שחקנים שבאו מבחוץ, כמו אנדי קול, דווייט יורק, טדי שרינגהאם, אולה גונאר סולשיאר, התאימו היטב לשיטה של פרגוסון, וכך גם שמות גדולים כמו חואן ורון, רובין ואן פרסי, רונאלדו, קנטונה ורוני.
לעומת זאת, מאז עזיבתו של פרגוסון קשה לעקוב אחר כמות הפעמים בה נשמעו ביקורות מצד שחקנים כלפי המאמן התורן, או סכסוך כזה או אחר, או לחילופין תלונות על השכר ויחסים עכורים בחדר ההלבשה. רק לאחרונה הודח ג'ייסון סאנצ'ו מהסגל לאחר שהעביר ביקורת על טן האח ברשת החברתית וסירב להתנצל. נכון לעכשיו, שחקן הכנף מתאמן בנפרד משאר השחקנים, ולא נראה כי יש פתרון לסאגה הזו באופק.
הרתעה
פעם רגליהן של היריבות של מנצ'סטר יונייטד היו משקשקות לפני שהשחקנים היו עולים במנהרה לכר הדשא באולד טראפורד. גם במשחקי החוץ השדים האדומים היו מרגישים בנוח ויוצאים ממגרשים שנחשבו מבצרים עם ניצחונות גדולים. כיום המצב הפוך. יונייטד רשמה מספר תבוסות משפילות, כולל 5:0 ביתי מליברפול לפני שנתיים וחצי ו-7:0 מאותה ליברפול במרץ האחרון.
קבוצות כמו ברייטון, שפעם היו מקוות לצאת מאולד טראפורד עם תבוסה לא גדולה מדי, חוגגת עם 1:3 על השחקנים של אריק טן האח, שהיה ניצחון הליגה הרביעי ברציפות של השחפים על יונייטד, ואחרי זה עוד הוסיפה פוסט לעגני בטוויטר.
מבחינת משאבים ותקציב, מנצ'סטר יונייטד היא בהחלט מועדון ספורט מהגדולים בעולם, אך בכל הקשור למוניטין - המותג שלה נמצא בירידה מתמדת, ונראה שגם העונה הזו הקבוצה לא תהיה בטופ של היבשת, או אפילו של זירה המקומית.
