כל שופט בישראל יודע שישנה רשימה מאוד מצומצמת של משחקים שמהווה פסגת שאיפות מקצועית בכדורגל המקומי, תו תקן להכרה ביכולות שלך, אם זה הדרבי התל-אביבי או מפגש צמרת נוסף בין מכבי חיפה למכבי ת"א. באיראן מדובר בדרבי הגדול של טהראן בין אסתגלאל לפרספוליס.
השופטת מהסה גורבאני לא ידעה את נפשה מרוב שמחה, כששובצה לצוות ה-VAR במשחק הלוהט הזה, אף שהיא כבר בת 35 ומשמשת מאז 2017 שופטת בינלאומית. בריאיון לערוץ "איראן אינטרנשיונל" בסוף השבוע האחרון, היא חשפה כיצד הזימון הנוצץ הפך לסיוט, שגרם לה לעזוב את מולדתה למדינה ששמה אסור לפרסום מחשש לחייה.
הדרבי המדובר שוחק ב-13 במרץ 2024. יומיים לפני שהמשחק יצא לדרך, הוסרה גורבאני באורח פלא מרשימת השופטים. לדבריה, שירות הביטחון ניסה תחילה לשכנע אותה לוותר על התפקיד בדרכים שונות: מבקשה להגיש מכתב על חוסר כשירות נפשית ועד לדרישה להופיע מול מצלמה ולספר כי היא חולה.
כשסירבה לבקשות, החלו האיומים המפורשים. "הם אמרו לי 'נהרוג אותך. הרבה אחרים ישבו פה (בחדר החקירות) לפנייך, עברו את הדלת הזו, נקלעו פתאום לתאונת דרכים ומתו. אף אחד מעולם לא ידע מה קרה', הם גם איימו לפגוע בי באמצעות חומצה. אמרו לי 'את רק אישה. את כלום. מי את חושבת שאת?'. אני בעיקר נזהרתי לא להתפרץ עליהם".
(מהסא גורבאני בריאיון ל"איראן אינטרנשיונל")
לדבריה, שירותי הביטחון אף יצרו עליה לחץ באמצעות פנייה למשפחתה. "סוכני הביטחון אמרו לי שוב ושוב שהם יכולים להכין את כל המסמכים הדרושים, וכל מה שעליי לעשות הוא לאשר אותם, אבל סירבתי להיכנע. בסופו של דבר חבר בפיפ"א סיפר לי שנשלח מכתב שבו צוין כי לא יכולתי לשפוט בדרבי בגלל מחלה קשה".
ההחלטה למנוע את השיבוץ היא חלק ממסכת רדיפות שעברה גורבאני בשל "העבר הבעייתי" שלה. בגביע אסיה לנשים ב-2018 היא הפכה לשופטת המוסלמית הראשונה שסירבה ללבוש את המדים שפיפ"א עיצבה במיוחד עבור שופטות ממדינות מוסלמיות, ופשוט חבשה כובע לראשה. בהמשך קיבלה השופטת שיבוץ חלומי למונדיאל 2022 בקטאר, אבל המשטר דאג שהשיבוץ יבוטל. "החלום שלי היה להיות שופטת במשחקי כדורגל בינלאומיים, בלי הלבוש שדורשים משופטות ממדינות מוסלמיות. רציתי להיות מודל לחיקוי לנערות צעירות אבל תמיד הייתה בעיה עם הלבוש שלי".
לאחר שנים של לחץ והתנכלויות, החליטה גורבאני לעזוב את איראן. "רציתי תמיד להישאר ולהצליח תחת השם איראן", היא אומרת, "אך הגעתי לנקודה שבה איימו עליי במוות. הבנתי שאין לי יותר מרחב להתקדם. המערכת מושחתת ומשקרת. היא מפחדת מכוחן של נשים. אנחנו, הנשים והנערות האיראניות, לבד. הגברים צריכים לעמוד לצידנו, כדי שנוכל לבנות יחד את איראן".
