טלטלה בעולם הכדורגל: כל מה שצריך לדעת על הסופר-ליג החדשה
(צילום: משי בן עמי)
הפורמט החדש של 15 קבוצות בסופר-ליג כולל לעת עתה רק תריסר קבוצות, ובולטות ממנו בהיעדרן שתי קבוצות מהפסגה האירופית: באיירן מינכן ופריז סן ז'רמן, שתי הפיינליסטיות של גמר האלופות אשתקד. מי שרוצה ללמוד משהו על הערכים ועל האתיקה והרוח הספורטיבית של הליגה החדשה יכול ללמוד אותם משתי הקבוצות הללו, שבחרו לא להצטרף (עדיין).
טלטלה בכדורגל האירופי:
מדובר בשתי קבוצות שהרסו את התחרות והוציאו את העניין מהליגות במדינות שלהן. אפילו בסטנדרט הנמוך שלהן, הליגה החדשה המוצעת היא קצת יותר מדי. כמובן שלהחלטות שלהן ולאתיקה אין שום דבר משותף: החלטה כזו לא תעבור אצל אוהדי באיירן, בעלי השליטה בקבוצה, ואילו הבעלים של פ.ס.ז', נאסר אל-חלאיפי הקטארי, לא רוצה לעצבן את אופ"א בשנה לפני המונדיאל בארצו).
4 צפייה בגלריה
הרסו את התחרות והוציאו את העניין מהליגות במדינות שלהן. פ.ס.ז' ובאיירן בינתיים בחוץ
(צילום: EPA)
אם חשבנו שמשבר הקורונה ירגיע את מרוץ החימוש ויכווץ את הפערים בין מי שיש לו למי שאין לו, הרי שלפחות בכדורגל מתברר שמדובר במאיץ חלקיקים. החזרה למגרשים בשנה שעברה הבהירה זאת בצורה ברורה: האוהדים חשובים, אבל חוזי הטלוויזיה חשובים הרבה יותר. משחקים ללא קהל הפכו לנורמה. הכדורגל שם על עצמו את החותמת הסופית להיותו עסק מסחרי קר ומתכתי, שמתנתק עקב בצל אגודל מהיחסים שלו עם קהל האוהדים המסור והחם. אולי האוהדים הבטיחו לליברפול שהיא "לעולם לא תצעד לבד", וכעת מתברר שההבטחה הזו לא הייתה הדדית.
לא פלא ששלושה מהמועדונים הגדולים שדחפו לליגה החדשה - מנצ'סטר יונייטד, ארסנל וליברפול - הם מועדונים בבעלות אמריקאית. המהלך הזה הוא מהלך שיושב בדיוק על המודל הקפיטליסטי שבו עשו את הונם. מדובר במודל של ליגה אמריקאית, מועדון סגור של מיליארדרים, בלי עולות ויורדות, אבל בלי כל הרעיונות המרקסיסטיים המאפיינים ליגות אמריקאיות: תקרת שכר וחזירות, דראפט שמבטיח חיזוק לחלש או חלוקות רווחים עם קשר זעום ליצרני ההכנסות.
המודל האמריקאי המשופר הזה לא רק שהולך להרוג את מעמד הביניים של הכדורגל האירופאי (אפשר לשכוח מאיאקס או פורטו), את התחרותיות, את הציפיות וההתרגשות מיובנטוס נגד ברצלונה (כמה פעמים אפשר יהיה להתרגש ממפגש לא חד פעמי ביניהן), אלא הוא הולך בעיקר להרוג את הרומנטיקה של הכדורגל. אם האימרה הידועה היא שתקווה מתה אחרונה, הרי שהליגה הזו הולכת להרוג את התקווה עוד לפני שהפציעה ראש.
מדובר בחזירות שקשה לחשוב על כמותה בספורט העולמי. לא רק שנלקח פה מימד ההזדמנות השווה והשוויון בכדורגל והתחרותיות, אלא שמדובר בניתוק מוחלט. הקבוצות שישתייכו לליגה החדשה כבר ישבו ממילא במחלקה הראשונה ולעיתים קרובות סבלו מהנחירות ממחלקת הנוסעים. עכשיו הן עוברות למטוס פרטי.
המעבר הזה הוא מעבר השורה התחתונה. אין דבר שנחשב או חשוב יותר. אין היסטוריה, אין אלכס פרגוסון (שאיש לא התייעץ איתו לגבי הליגה החדשה), אין רגשות, אין זיכרונות. הכל הם מים שמתנקזים בסופו של דבר למאזן השנתי. אם אתה אוהד אברטון, הדרבי נגד ליברפול הוא שניים מהימים הגדולים בחייך. ליברפול אמרה לאוהדים הללו: אנחנו עם המעמד הזה לא מתערבבים יותר. גרוע מכך: לכל הקבוצות הגדולות שיתחייבו לליגה החדשה מחכה מקום בטוח ובוחטה של כסף, עובדה שתגרום להם לאבד עניין בליגה המקומית.
הליגה החדשה היא ליגה שנועדה להתחרות באופ"א, להתגרות בה, אולי רק להגיע למשא ומתן איתה מעמדה טובה יותר. פיפ"א הוא מוסד רקוב, מושחת, שלא מחלק את הכסף שלו בצורה הוגנת לקבוצות, ולא נותן לקבוצות שעשו ממנו מה שהוא דריסת רגל בהחלטות. העובדה שהתמיכה האינסטינקטיבית היא דווקא בפיפ"א במאבק הזה, אומרת הרבה על המהות של הליגה החדשה.
