שני חלוצי עבר גדולים של נבחרת איטליה שוחחו לפני שלוש שנים בפודקאסט, ופרנצ'סקו טוטי סיפר בהתלהבות לכריסטיאן ויירי על שחקן דרום־אמריקאי שהגיע אליו: "אני בשיחות עם כישרון בלתי ייאמן מארגנטינה. הוא יכול לשחק כחלוץ מרכזי או מאחורי החלוץ, וזורע הרס. אני לא יכול לומר את שמו, מחשש שמישהו יגנוב אותו לסוכנות שלי".
אחרי תקופה ארוכה התברר כי טוטי דיבר על החלוץ הארגנטינאי מטאו רטגי. רומא, אהובתו של טוטי, לא התלהבה מהאפשרות להחתים אותו, גם לא סמפדוריה. הוא נשאר רשום בבוקה ג'וניורס, ששלחה אותו להשאלה אחרי השאלה ולא נתנה לו צ'אנס, גם אחרי שהתפוצץ במדי טיגרה, עוד קבוצה מארגנטינה. עכשיו, חודש בדיוק לפני שהוא חוגג 24, רטגי נראה כמו חלום רחוק עבור רומא וסמפדוריה ורכש חובה לקיץ עבור מועדוני ענק. תוך פחות משבוע, שחקן אלמוני לחלוטין שזכה לאזרחות בזכות שורשיו הפך לשם החם ביותר בכדורגל האיטלקי. זו לא טעות – האיטלקי, לא הארגנטינאי. ואיך לא, הוא חתום בסוכנות של טוטי.
4 צפייה בגלריה
מטאו רטגי. השם החם בכדורגל האיטלקי הוא בכלל מארגנטינה
(צילום: Claudio Villa \ GETTYIMAGES)
מצוקת סקוררים
שנתיים מאז הזכייה באליפות אירופה, מה שנשמע ממש הזוי כיום, איטליה שוב על הקרשים. היא לא העפילה למונדיאל האחרון – בפעם השנייה ברציפות – וכמה תוצאות טובות בליגת האומות לא הסתירו את הבעיה שבמדינה מזהירים ממנה כבר למעלה מעשור: מאגר הכישרונות המקומיים הולך ומידלדל, צעירים איטלקים לא מקבלים הזדמנות בקבוצות הגדולות ורמת הנבחרת נפגעת מכך (שוב, אם מתעלמים מהיורו הקודם, הכוכבית הנוצצת בהיסטוריה).
שורש הבעיה בהתקפה: צ'ירו אימובילה בן ה־33 איכזב בעקביות בנבחרת ויצא מהסגל, גם לורנצו אינסינייה כבר לא בתמונה, ושורה של סקוררים מבטיחים לא פוגעת בכלום במדים הלאומיים. אז רוברט מאנצ'יני נקט בשני צעדי חירום: הוא זימן לחלון המוקדמות את סימונה פאפונדי, חלוץ בן 17 מאודינזה שצבר רק שלוש הופעות בבוגרים, ודחף להשלמת צירופו של רטגי לנבחרת.
רטגי, שגדל בריבר פלייט לפני המעבר בגיל נוער לבוקה, לא יודע מילה באיטלקית. סבו מצד האם הגיע מסיציליה לארגנטינה, אז זה בדם, אבל הוא לבש את חולצת ארגנטינה בנבחרות הצעירות. המצוקה של מאנצ'יני הובילה לצירופו של הטאלנט, וכך נראתה הפתיחה: איטליה אמנם הפסידה בבכורה של רטגי, 2:1 ביתי לאנגליה במחזור הראשון של המוקדמות, אבל היבוא מארגנטינה היה אחראי לשער המצמק; הוא הוסיף כיבוש ב־0:2 במלטה ביום ראשון, והפך לשחקן הראשון מזה 55 שנה שמבקיע בשני משחקיו הראשונים בנבחרת איטליה.
האוהדים המקומיים המבואסים נדלקו תוך רגע. לפתע, רטגי נסק לעמדת "התקווה החדשה של האזורי" – וגם של הסרייה א'. אינטר ומילאן מובילות את המרוץ לרכישתו בקיץ (בוקה וטיגרה מחזיקות בו במשותף), כשהראשונה כבר ערכה שיחות עם משפחתו, ומספר מועדוני פרמייר־ליג הספיקו להביע עניין. מחירו מוערך כרגע בכ־20 מיליון יורו, אבל כפי שאמרו באיטליה, "להעריך עכשיו מה יהיה מחירו בקיץ זה כמו לנסות לעצור מכונית נוסעת".
רטגי צובר תאוצה מטורפת, ולמרות שכבר חזר לארגנטינה לקראת סיום העונה, ב־15 ביוני הוא שוב יציג עצמו לראווה מול כל המחזרות – בחצי גמר ליגת האומות מול ספרד – והופעה טובה תהפוך אותו לאחד השמות החמים בשוק ההעברות העולמי, אפילו יותר מאשר עכשיו.
המהפך של מאנצ'יני
מאנצ'יני לא משתגע על המגמה הזו, באופן מוצהר, אבל יודע שהיא הכרחית עבור נבחרת איטליה. הרי אחד הכוחות המרכזיים שהובילו אותו לזכייה ביורו היה המתאזרח הברזילאי ז'ורז'יניו, ושני "ברזילאים" פתחו לצד רטגי מול אנגליה, כשאחד נוסף חיכה על הספסל. בזכות ההצלחה המהירה של רטגי, בתקשורת האיטלקית מדווחים כי ההתאחדות נכנסה לטירוף ארגנטינה, וכעת תנסה לשכנע מספר כוכבים צעירים נוספים לייצג דווקא את איטליה – מולדת אבותיהם – ובראשם ג'אנלוקה פרסטיאני (17), קיצוני מלהיב במיוחד מוולס סרספילד.
מאנצ'יני אמר לאחרונה: "לפני שנים אמרתי שרק מי שנולד באיטליה צריך לייצג אותה, אבל העולם השתנה. בכל נבחרת בעולם יש שחקנים שהגיעו ממדינות אחרות. המצב שלנו גרוע, ואם יש אפשרות להתחזק, נשתמש בה".
אבל רגע, מדוע השחקנים הללו, ורטגי באופן ספציפי, ירצו בכלל לעשות קפיצה כמעט חסרת היגיון לאירופה, בזמן שמולדתם היא אלופת העולם והם יכולים אפילו להספיק לשחק לצד לאו מסי? ישנן מספר סיבות טובות: החיזור מחמיא להם; חלקם יכול לקבל הזדמנות להופעה בטורנירים ומשחקים גדולים בגיל צעיר יחסית; נוח יותר להרשים סקאוטים ומועדונים מובילים דרך משחקים באירופה, בדרך לחוזים אסטרונומיים; וכן, לפעמים בבית פשוט מפספסים אותם, לא מעריכים אותם מספיק.
מאמן נבחרת ארגנטינה, ליונל סקאלוני, התייחס בשבוע שעבר לסיפור רטגי והודה בכנות כי לא נלחם עליו: "אין שום טעם לחסום קריירה של שחקן אם אתה לא משוכנע לגמרי לגביו. יש לנו הרבה שחקנים טובים בעמדה הזו, והעתיד יגלה לנו אם החלטנו נכון".
רטגי עצמו נשמע מאושר לפני שחזר לטיגרה: "הרגשתי בבית באיטליה, זה היה כבוד ואושר ללבוש את חולצת הנבחרת". המשפחה, אגב, היא גאווה ארגנטינאית מכיוון אחר לגמרי: אביו קרלוס הוא אגדת הוקי שדה, קודם כשחקן ואז כמאמן נבחרות הנשים (מדליית כסף אולימפית) והגברים (זהב אולימפי); אחותו מיקאלה זכתה באותו ענף עם נבחרת ארגנטינה במדליית הכסף בטוקיו 2020. אז מטאו לא עזב את הדשא, רק התחיל להשתמש ברגליים. וממילא, כפי שמתברר במקרה שלו, הדשא האיטלקי ירוק יותר.
