הניצחון של ספרד על אנגליה בגמר היורו היה סמל. לה ליגה, ששלטה בשליחת נציגות לשלבים המתקדמים של המפעלים האירופיים, במידת הריגוש שעורר הקלאסיקו, במספר החולצות של ריאל מדריד וברצלונה שילדים בכל העולם השתוקקו ללבוש – נאבקת כבר שנים בהידרדרות במעמד בזמן שהפרמייר-ליג העשירה שותה לה את הכוכבים והפופולריות. אבל עם ההשתלטות המחודשת על כדורגל הנבחרות, ספרד גם מעוררת עניין שלא היה אצלה מזמן לקראת פתיחת הליגה.
הזכייה הכפולה ביורו ובאולימפיאדה, אם כי השנייה לא תפסה מן הסתם את אותה תשומת הלב הציבורית, הזכירה נשכחות. מעבר לדומיננטיות של פעם מבחינת התוצאות והשליטה בקצב ובכיוון המשחק, נבחרות ספרד שוב הציגו לראווה את פירות הפיתוח המקומי המוקפד, ילדים חסרי פחד שמשחקים בגיל צעיר מאוד עם אחריות ורמת ביצוע שקשה להתחרות בהן. הכדורגל הספרדי מאגד בתוכו את כל מה שאוהד אוהב לראות: טכניקה, ניצוצות של גאונות, משחק שוטף, ווינריות, ועכשיו נוסף הבונוס של היעילות בכיבוש השערים. אולי זה מה שיחזיר חלק מהקהל שנטש עבור אנגליה הזוהרת. מחר זה מתחיל.
7 צפייה בגלריה
ימיאל ו-וויליאמס רוקדים בגמר היורו.ספרד הציגה דור חדש
(צילום: Richard Pelham/Getty Images)
מגה גלקטיקוס
בעצם, עוד לפני הקיץ של הנבחרות, היה האביב של ריאל מדריד. הדבר המופלא באמת במה שהיא עשתה בדרך לדאבל – אליפות ספרד ואליפות אירופה – היה שזה קרה מוקדם מהצפוי, כמו ילדים מחוננים שהוחלט להקפיץ שתי כיתות בבת אחת. פלורנטינו פרס ניסה להניח את היסודות לשליטה מחודשת בעולם עד שיצליח להביא את קיליאן אמבאפה, ובטעות הצליח יותר מדי. החיבור שנוצר מבהיל: ג'וד בלינגהאם והסופרסטארים שלצידו מרכיבים סגל מאיים, ועכשיו החלוץ המפחיד מצרפת בא עם רצון לזכייה ראשונה בצ'מפיונס ועצבים מהיורו המפוספס.
בזמן שהליגה תיפתח רשמית, אמבאפה יערוך היום בכורה בבלאנקוס במשחק הסופרקאפ האירופי מול אטאלנטה בוורשה. זו תהיה ההזדמנות הראשונה לראות איך הוא ישתלב במערך. למעשה, השאלה אחרת: הוא לא צריך להשתלב, אז מי יהיה זה שיאכל אותה? קרלו אנצ'לוטי הבטיח שהתפקיד של ג'וד בלינגהאם מאחורי שני החלוצים לא ישתנה, בוויניסיוס אף אחד לא ייגע, וכך מגיעים אל רודריגו.
הברזילאי הוא שחקן נפלא, חשוב, יודע לכבוש שערים במשחקים המכריעים, אבל לא באותו המעמד. הוא לא ירצה להמתין על הספסל להזדמנויות, כפי שיקרה לאנדריק בן ה-18, ולכן נראה שימצא את עצמו במקום חדש, כמו ליברפול שסימנה אותו. סעיף השחרור עומד על מיליארד יורו, ריאל תסתפק בהרבה פחות. אפשרות נוספת עלולה שלא להתאים לבלינגהאם, שלא הסתדר ביורו כשזז מהעמדה שלו – מעבר של האנגלי לשלישיית הקישור לצד אורליאן צ'ואמני ואדוארדו קמאבינגה, מה שיפנה מקום בהתקפה. זה איזון שיהיה מעניין לראות את אנצ'לוטי מנסה להשיג. אמבאפה, מצידו, כבר השתלב מצוין חברתית וזוכה להמון אהבה.
בסך הכל, השווי של סגל ריאל עומד על 1.36 מיליארד יורו. היא לא מפחדת ממנצ'סטר סיטי ומהאנגליות אחרי מה שהראתה בשנה שעברה בצ'מפיונס, ותהליך חילופי הדורות עובר חלק. יש רק קוץ אחד שמציק לה, קבוצה אחת שחשוב לה יותר מכולן לפגוע בה. הקריפטונייט שלה, זו שתמיד תעוף לצידה. ברצלונה.
מאז תחילת ההידרדרות הכלכלית ברצלונה לא פתחה עונה עם כל כך הרבה רעש חיובי סביבה. היא עדיין תחת מגבלות קשות, והפסידה את קשר נבחרת בלגיה אמאדו אוננה, אותו רצתה מאוד, לאסטון וילה שעמדה בתג המחיר שאברטון הציבה עליו (60 מיליון יורו), אבל איך אפשר שלא להתלהב כשלאמין ימאל אצלך? הוא היה חשוב עבור בארסה כבר בשנה שעברה, אבל ביורו הוא הראה שבגיל 17 הוא יכול להשפיע על קבוצה בסגנון לאו מסי ולהיות שובר שוויון ברמה הגבוהה ביותר. את הכסף שכן חסכה בארסה הוציאה על דני אולמו (55 מיליון), שבפעם הראשונה יקבל הזדמנות במרכז הבמה בליגה הספרדית, ולא רחוק מהעין בגרמניה. הציפיות ממנו ענקיות בזכות מה שהוא עושה במדי הנבחרת.
זה הזמן לפרוח
ברצלונה עוברת מהפכה צעירה משלה, אבל מאוד שונה מזו של ריאל, מה שרק מוסיף לכוח של היריבות ולמתח שסביבה. ריאל קנתה בסבלנות ובמחשבה קדימה את הגיבורים שלה. בארסה מגדלת אותם. ימאל ופאו קובארסי הם שחקני הרכב קריטיים בגיל 17, פדרי יחזור להנהיג כשיחלים מהפציעה, ופרמין לופס חזר שונה מהאולימפיאדה.
הקשר המבריק היה חלק מהזכייה ביורו כשחקן שולי (הופעה אחת, 28 דקות), ואז יצא גם לפריז והביא זהב כמעט בעצמו. הוא סיים את הטורניר האולימפי עם שישה שערים ושני בישולים, כולל צמד בגמר מול צרפת, ועכשיו מאתגר את הקבוצה לתת לו תפקיד גדול יותר מאשר מושיע בזמן מכת פציעות. הוא כבר עשה זאת בחצי העונה שלפני פריז. כל השחקנים הללו לא זקוקים להתאקלמות וחיבור, כי הם צמחו מתוך אותה פילוסופיה של כדורגל. זה לא דבר של מה בכך כשמחפשים יתרונות יחסיים במאבק מול ריאל. אפילו הרכש החדש אולמו גדל במועדון.
יכול להיות שגם ניקו וויליאמס יגיע וירכיב מחדש את החלק המסחרר ביותר בנבחרת ספרד – האגפים בהתקפה – אבל בכל זאת יש סימן שאלה אחד גדול. האנזי פליק עשה המון ולא עשה מספיק בקריירה שלו. הוא לקח לפני ארבע שנים את כל ששת התארים עם באיירן מינכן (כשבדרך הוא משפיל את ברצלונה עם שמינייה), עזב יחסית מהר, נכשל עם נבחרת גרמניה, ועכשיו מקבל גלגל הצלה לקריירה מוזרה שבה כמעט לא היה מאמן ראשי, בטח שלא במועדון כזה.
עקרונית הוא מתאים לדרך של ברצלונה, והוא יקבל מה שההנהלה תחליט בלי להיכנס לעימותים כפי שנהג צ'אבי, אבל יש לו בידיים משימה לא פחות קשה משישה גביעים בשנה – להפוך את ברצלונה שוב לאימפריה. זו משימה שכל מאמן יתקשה בה. הוא יואשם בכל דבר שלא יצליח במהלך העונה, ולא יקבל קרדיט כמו השחקנים במקרה שהכל ילך חלק. אין במינוי שלו הרגשה קלאסית של "האיש הנכון במקום הנכון".
משחקי הרעב
הגרמני הוא בטח לא אנצ'לוטי, או דייגו סימאונה שהפך מזמן לפנים של אתלטיקו מדריד. והיופי בסימאונה הוא שאף פעם לא יוריד את רמת הדריכות. אתלטיקו עברה עונה לא טובה, משדרת תחושה של אפרוריות ממושכת, אז סימאונה וההנהלה עשו חושבים וחזרו עם קיץ מטורף. הם לא מסתפקים בעוד מקום רביעי – זה רכש של קבוצה עצבנית ורעבה. 75 מיליון יורו, בונוסים בהמשך – באמצע השבוע נסגרה אחת העסקאות הגדולות של הקיץ באירופה, כשאתלטיקו הלכה בכל הכוח על חוליאן אלבארס.
אלוף העולם מארגנטינה הבין מצוין שבין כל השיטות, חילופי התפקידים והעמדות וההתחכמויות הטקטיות של פפ גווארדיולה, הוא תמיד יהיה בעדיפות שנייה אחרי ארלינג הולאנד במנצ'סטר סיטי. בגיל 24 הוא מגיע למקום שתפור עליו מבחינת האופי ומה שהוא יכול לקבל, ועם מאמן ארגנטינאי שהוא מעריץ, אלבארס יכול להפוך לאגדה באתלטיקו, ולא סתם סימאונה עבד באופן אישי במשך זמן רב כדי לשכנע אותו להגיע.
הדבר המדהים הוא שאלבארס לא לבד. אתלטיקו השקיעה בשיפוץ הסגל עם החלוץ הנורווגי הענק אלכסנדר סרלות מוויאריאל (אלבארס כנראה לעולם לא ייפטר מהשותפים הנורווגים), בלם נבחרת ספרד המעולה רובין לה נורמנד מסוסיאדד ואולי גם אנגולו קאנטה וקונור גלאגר. אם אנטואן גריזמן יהיה במצב רוח טוב, יש את כל הכלים שסימאונה אוהב בשביל ללכת רחוק.
עשתה אקזיט
ג'ירונה הייתה הג'וקר של הליגה, אחרי שהמוחות המקצועיים של מנצ'סטר סיטי עזרו לה להרכיב סגל ששווה מקום שלישי. היא שילמה על ההצלחה בכך שכל אירופה התנפלה על הכוכבים שלה, ובראשם מלך שערי הליגה ארטם דובביק שנמכר לרומא. מי שהגיעו לא נראים כמו שחקנים שיכולים לתחזק את המאמץ השבועי בליגה ובצ'מפיונס. וממילא, סיפור הסינדרלה שלה היה נחוץ רק בשביל להוסיף צבע לעונה שקטה יחסית בספרד. בזו שמגיעה, לא יהיה שום דבר רגוע.
פורסם לראשונה: 01:30, 14.08.24
