לפעמים החיים מקבלים תפנית לא צפויה. דני וורד בכלל לא אמור היה להיות השוער הראשון של קבוצת פרמייר-ליג העונה. או בכלל. את שש העונות הקודמות בילה וורד על הספסל של לסטר, גיבה את קספר שמייכל - אגדת מועדון שלקח חלק מרכזי באליפות ההיסטורית ב-2016 - וחיכה בסבלנות למשחקים חסרי חשיבות בגביע הליגה.
הקיץ האחרון היה נקודת מפנה בחייו של וורד. העסקים של קינג פאוור התאילנדית – שמחזיקה בלסטר - נפגעו מאוד בתקופת הקורונה והמשפחה לא יכולה הייתה לגלות נדיבות כמו בעבר, כך שהקבוצה סיימה את חלון העברות עם שחקן רכש אחד בלבד (ואוט פאס, הבלם הבלגי הצעיר שנרכש מריימס) ובלי מחליף לשמייכל שעזב לניס.
העזיבה של הדני האגדי השאירה את הפרשנים חסרי הסברים, והוא מצידו טען שרצה לצאת להרפתקה חדשה כי חש מיצוי. אולי זאת הסיבה, ואולי שמייכל פשוט הבין שהמועדון בדרך לתקופה קשה והחליט לנטוש את הספינה לפני שהיא שוקעת. העונה החלה עם וורד בשער, ולאחר שבעה משחקים, הסתמן שהעזיבה של שמייכל היא שיצרה את המשבר ממנו אולי ברח. הקבוצה השיגה נקודה אחת בלבד ושקעה במקום האחרון, ומרבית האש הופנתה כלפי המאמן ברנדן רוג'רס והשוער בו בחר, שספג 22 שערים (הכי הרבה בהיסטוריה של הפרמייר-ליג לאחר שבעה משחקים) והפך לאחת הבדיחות הגדולות של הממלכה.
להגנתו של וורד, הוא נזרק לתוך סיטואציה בלתי אפשרית עבורו. שום שלב בקריירה שלו לא אמור היה לרמוז ללסטר שהוא יכול להיות מחליף ראוי לשמייכל. מדובר בשוער עם ניסיון ספסל עשיר בפרמייר-ליג, שוודאי מומחה ברזי הישיבה ויודע בדיוק היכן להתמקם כדי לקבל את זווית הצפייה האידאלית, אך לא כזה שמורגל בלעצור את הכדורים בשעת אמת. שתי העונות היחידות שלו בהרכב היו בהשאלות באברדין הסקוטית ובהאדרספילד איתה עלה לפרמייר-ליג. בין אם הייתה לה ברירה ובין אם לא, לסטר לקחה הימור כשזרקה את וורד למים העמוקים ללא גיבוי רציני.
7 צפייה בגלריה
וורד נדרש להיכנס לנעליים גדולות. שמייכל וקלאודיו ראניירי בחגיגות האליפות ב-2016
(צילום: גטי אימג'ס)
ההחלטה של רוג'רס להמשיך להציב את וורד בהרכב משחק אחרי משחק - שוב, בין אם זה כי הייתה לו ברירה ובין אם לא, שכן האלטרנטיבה היא להעמיד בין הקורות את דניאל אייברסן שאף פעם לא פתח במשחק פרמייר-ליג - כרכה בתוכה מחיר. בסיום כל הפסד המאמן היה צריך להתמודד עם שאלות העיתונאים, שחלקן הנכבד עסק בשוער. יש לציין שרוג'רס עמד בכך גבורה. "אני רואה אותו בכל יום, הוא שוער נפלא", הגן המאמן על וורד אחרי התבוסה 6:2 לטוטנהאם במחזור השביעי. "הוא צריך את ההזדמנות להראות שהוא יכול להיות יציב. יש בי ביטחון מלא בו".
כנראה שיש מן האמת בקלישאה לפיה באימונים ניתן לראות מעבר למה שמה שקורה ב-90 דקות של משחק פעם בשבוע, כי עבר רק קצת יותר מחודש מאז אותה תבוסה לטוטנהאם, וכבר הבחירה של רוג'רס לדבוק בהחלטתו מסתמנת כמבריקה. לסטר שינתה לגמרי את עורה, ומקבוצת ההגנה הגרועה בליגה, הפכה לאחת שספגה רק באחד מחמשת משחקיה האחרונים (2:1 לבורנמות'). כעת, רק שני שוערים בליגה שמרו על רשת נקייה יותר פעמים מאשר וורד (ניק פופ מניוקאסל ואדרסון ממנצ'סטר סיטי עם חמש כל אחד). ההופעה הטובה ביותר של השוער הגיעה במחזור הקודם, אז הביסה לסטר 0:4 את וולבס, הרבה בזכות מספר הצלות גדולות שלו.
שוערה הבכיר של נבחרת ווילס הוא ויין הנסי שלא רואה דקות בנוטינגהאם פורסט, כך שסביר מאוד להניח שאם וורד ימשיך להציג יכולת טובה ולשמור על שער נקי גם במשחקים הבאים, הוא גם ימצא את עצמו עומד בין הקורות במונדיאל הקרוב. אם זה יקרה, הוא יפגוש את נבחרת אנגליה במחזור השלישי של שלב הבתים, מולה ינסה להשיג סוג של נקמה בכל האוהדים שזלזלו בו. לפני זה, הוא יעמוד מחר למבחן הכי קשה של שוער פרמייר-ליג - מפגש עם האלופה מנצ'סטר סיטי שמחזיקה בהתקפה הטובה בליגה (כובשת 3.2 שערים למשחק). גם אם לסטר תובס, ספק אם זה יוריד את החיוך מהפנים של וורד. לפני שלושה חודשים הוא היה שוער משנה, לפני קצת יותר מחודש הבדיחה של הליגה, והיום הוא על גג העולם. לפעמים החיים מקבלים תפנית לא צפויה.
אחרי שהשיגה במחזור הקודם ניצחון שני ברציפות בליגה לראשונה מאז המחזור השלישי, באיירן מינכן יצאה באופן רשמי מהמשבר הקטן שחוותה בתחילת העונה, ועכשיו זה כנראה רק עניין של זמן עד שהיא תכבוש שוב את פסגת הבונדסליגה. החזרה לשגרה של אלופת גרמניה בעשר העונות האחרונות הייתה צפויה, אמנם טומנת בתוכה הפתעה גדולה בדמות השחקן שמוביל אותה – אריק צ'ופו-מוטינג.
החלוץ הקמרוני בן ה-33 – שחקן ששיא הקריירה שלו הייתה תקופה סבירה בסטוק סיטי, ושמאז קיץ 2018 חימם את הספסל בפריז סן ז'רמן ובבאיירן - מעורב באופן ישיר בחצי מ-14 השערים של קבוצתו בארבעת משחקיה האחרונים (חמישה שערים ושני בישולים). צ'ופו-מוטינג הוא לא המחליף של רוברט לבנדובסקי, וכנראה שהוא גם לא יזכה בכדור הזהב או יוביל את קמרון לזכייה במונדיאל, אבל שווה לעקוב אחר ההתפתחות בגזרתו.
אתלטיקו מדריד רחוקה מלהרשים, הליגה הספרדית מלאה בקבוצות חזקות דוגמת אתלטיק בילבאו, בטיס, ויאריאל וריאל סוסיאדד – ולמרות זאת, הקבוצה של דייגו סימאונה נמצאת במקום השלישי, אותו היא מכירה כל כך טוב. האחראי הישיר לכך הוא אנטואן גריזמן, שאחרי שלוש עונות שהיו הקשות בקריירה שלו, סוף-סוף חוזר לעצמו.
החלוץ הצרפתי כבר עם שישה שערים וארבעה בישולים בכל המסגרות, וזה למרות שעד שנרכש רשמית מברצלונה לפני כשלושה שבועות הוא כלל לא פתח ברוב המשחקים. הצמד בניצחון 1:2 על בטיס במחזור הקודם העלה את מאזן השערים שלו באתלטיקו ל-147, והפך אותו לכובש השלישי בטיבו בתולדות הקבוצה. כעת הוא רחוק רק 25 שערים מלואיס אראגונס, מוביל הרשימה ומי שנחשב לשחקן הגדול ביותר בהיסטוריה של אתלטיקו.
בתחילת החודש אינטר הייתה על סף התרסקות, ואחרי ההפסד 2:1 לרומא, התחושה באיטליה הייתה שהפיטורים של המאמן סימונה אינזאגי הם רק עניין של זמן. מאז אותו הפסד, משהו השתנה. אינטר ניצחה את ברצלונה, ססואולו, סלרניטנה, פיורנטינה ו-ויקטוריה פלזן, וסיימה בתיקו מול ברצלונה בחוץ. חמישה ניצחונות ותיקו - שהוא כולו ניצחון - בששת המשחקים האחרונים, וגם היכולת לא רעה בכלל.
את הקרדיט על השינוי יש לזקוף לזכות אינזאגי, שאחרי ההפסד לרומא ביצע מספר מהלכים נועזים ששינו את פני הקבוצה. הבולט שבהם היה להוריד לספסל את השוער וקפטן הקבוצה סמיר הנדנוביץ' – שסיפק מספר הופעות רעות מאז תחילת העונה והיה אשם בשער השוויון של פאולו דיבאלה – והחלפתו באנדרה אוננה, שהגיע הקיץ מאיאקס, ומאז שקיבל את האמון מציג יכולת נפלאה. עבור השוער מקמרון - שלא שיחק באופן רצוף מאז ינואר 2021 - מדובר בטיימינג מושלם לפריחה מחודשת, בדיוק לפני המונדיאל.
