הגרלת שמינית גמר הצ'מפיונס כוללת ברובה מפגשים שלא נראים מאוזנים. כל העולות ראויות, אבל ניכר שיחסי הכוחות ברורים מאוד כשעוברים על הרשימה. אבל גם בתוך המציאות הזו יש דירוג פנימי. הפער בין ריאל מדריד ללייפציג, למשל, אינו האוקיינוס הספורטיבי שמשתרע בין קופנהגן למנצ'סטר סיטי. זה היה נכון גם בזמן ההגרלה, אבל לקראת המשחק הערב (22.00) בדנמרק, סיטי הנוכחית כל כך מאיימת, שנראה שהמארחת מתחרטת שהלך לה טוב בשלב הבתים.
בשיא המשבר שלה, אלופת אירופה הפסידה 1:0 בחוץ לאסטון וילה וראתה את המקום הראשון במרחק מעורפל של תשע נקודות. זו הייתה תקופה שבה איבדה את הראש עם 4:4 מול צ'לסי ו־3:3 נגד טוטנהאם, ושיחקה כאילו שכחה כל מה שפפ גווארדיולה הסביר (או שהוא הסביר כאילו שכח מה הקבוצה מסוגלת לעשות). אבל המשחק ההוא בברמינגהאם, ב־6 בדצמבר, היה גם האחרון שבו סיטי הפסידה.
אחרי ה־0:2 על אברטון בשבת היא סגרה עשרה ניצחונות רצופים בכל המסגרות – ו־12 ב־13 המשחקים האחרונים – והפסגה האנגלית שוב במרחק נגיעה, רק שתי נקודות מליברפול. אבל העניין הוא לא רק הכדורגל המעולה שהטרבליסטית שוב משחקת, אלא שעושה רושם שזו רק ההתחלה. הסיבה: את כל זה היא השיגה בלי שני השחקנים הטובים ביותר שלה, שרק עכשיו מתחממים מחדש.
היה טירוף מיוחד בחגיגות של ארלינג הולאנד אחרי צמד השערים מול אברטון. הם היו סטנדרטיים – פצצה מתוך הרחבה ועוד פיניש קר רוח באחד על אחד שסיים מתפרצת – אבל ההתפרצות שלו לא הייתה כזו. עד לשער הראשון בדקה ה־71, וקשה להאמין לזה, הולאנד לא הבקיע במשך חודשיים וחצי. את רוב הזמן הזה הוא החמיץ בגלל פציעה בכף הרגל, אבל גם כשחזר בסוף ינואר לא היה חד כהרגלו והגיע ל־392 דקות רצופות של כדורגל בלי למצוא את הרשת. הוא לא רגיל להפסקות ארוכות כאלה. לא שהנתונים נפגעו במיוחד, הרי זה השחקן היחיד שיכול לא להבקיע במשך חודשיים וחצי ועדיין להגיע ל־21 שערים בפברואר, אבל הוא כבר התחיל לאבד את הסבלנות.
ובדיוק בנקודה הזו, הבצורת הנדירה, סיטי הפגינה גיוון. בין הכיבוש האחרון של הולאנד לפני ההפוגה ועד שבת, הקבוצה הבקיעה 39 שערים. פיל פודן, חוליאן אלבארס וברנרדו סילבה סיפקו מספרים מדהימים, והייתה לפפ שהות להמתין עד שהולאנד יחלים לחלוטין. עכשיו הכביש פתוח: השחקן שרשם 73 שערים ב־78 הופעות במדי המועדון פותח את החלק המכריע של העונה בדיוק כפי שכל מאמן של קבוצה מצליחה חולם – לא שבע וזחוח, אלא עצבני וטרי. זו נקודה שיכולה להיות הרסנית עבור כל מי שיעמוד בדרכה של סיטי.
הלוקסוס של פפ
את השער השני מול אברטון בישל קווין דה בריינה בכדור עומק אופייני. אם מדברים על הפסקות ארוכות, הבלגי הוציא בזה תואר: הוא החזיק רק 36 דקות לפני שהוחלף בגמר ליגת האלופות ביוני, כמעט ולא ראה דשא בתקופת ההכנה ואז נפצע אחרי 23 דקות במחזור הפתיחה בפרמייר־ליג באוגוסט. עבר זמן רב עד שהקשר הרגיש נוח עם שריר הירך האחורי שלו, חמישה חודשים שהיו פחות או יותר שבעה בחיבור הפציעה מערב הזכייה באליפות אירופה.
ואז הוא חזר לפני חודש, ב־0:5 על האדרספילד בגביע, ותרם בישול בדקות שקיבל. כשהוא שב לליגה, זה היה מחשמל: דה בריינה הוקפץ בדקה ה־69 מהספסל בפיגור 2:1 בניוקאסל, השווה בשער מבריק תוך חמש דקות ובישל את שער הניצחון בתוספת הזמן. הוא הפתרון והמפתח לכל בעיה. אין בונקר או הגנה מסודרת שהמוסר הטוב בעולם לא יכול לפרק. הוא עדיין לא משחק באופן סדיר, פפ מודע להיסטוריה הבעייתית וזהיר מאוד לגביו.
פפ, שמתייחס להרווארד וייל יותר כסמלים אקדמיים נחשבים ופחות כזירות אנטישמיות מבחילות, סיכם את הקאמבק הכפול בהנאה גדולה: "אתה לא צריך ללמוד באוניברסיטאות האלה כדי להבין שהם שחקנים שמביאים ניצחונות לבד. אתה מנצח כשיש לך שחקן שמבקיע 60 שערים, אתה מנצח כשיש לך שחקן עם אלף מיליון בישולים". אבל העניין הוא שלמרות תקופה קשה בדרך, פפ מנצח גם בלעדיהם. איתם? בונוס, לוקסוס, ששטוס.
נגמרו הניסויים
משהו היה חייב להשתנות כדי לאפשר זאת. פפ התחכם הרבה יותר מדי בחודשים הראשונים של העונה, עם שתי שיטות הגנתיות לסירוגין, ורוטציה בין שבעה שחקנים בחלק האחורי שהובילה לבעיות רבות. יותר מאשר צרכים נקודתיים, נראה היה שהמנג'ר הספרדי פשוט עושה ניסויים מיותרים. רצף הניצחונות הכניס הרבה יציבות. הימור על השמות הספציפיים שיפתחו בהגנה של סיטי הוא סיוט עבור כל שחקן פנטזי בעולם, אבל המחשבה קוהרנטית יותר, עם קו של ארבעה שחקנים שמתבסס על רובן דיאש וניית'ן אקה במרכז. סיטי עדיין סופגת לא מעט ביחס למה שהיא שווה, אבל זו כבר לא בעיה שעולה בנקודות אלא היבט שצריך לשייף לקראת רגעי ההכרעה.
אחרי החזרה מקופנהגן, לוח המשחקים של סיטי נראה נוח מאוד, בלשון המעטה, כשעד המשחק מול ליברפול בעוד חודש היריבות הבולטות שיעמדו בדרכה יהיו צ'לסי ומנצ'סטר יונייטד – שתי קבוצות שכבר לא מאיימות כמו פעם, מה גם ששתיהן יגיעו להתארח. יש פה פוטנציאל לריצה מופרעת, שאולי תוביל לכך שסיטי תגיע למשחק העונה מהמקום הראשון.
טוב, זה לא שהיה צריך לרחם על סיטי, כן? הסגל היה מספיק עבור השגת טרבל נוסף גם בלי הולאנד ודה בריינה. אבל מה שקורה עכשיו חשוב בשביל הכדורגל האירופי כולו בגלל הצבת הרף. בלי סיטי בשיאה, לא קיים הדרקון שצריך להכניע. זו הייתה מכונה חורקת ומהולה במים, שיריבות אפשרית שלה על התואר האירופי מול ריאל מדריד שעוד בונה את הריגוש או פ.ס.ז' המוחלשת לא הייתה מעניינת מספיק. הדרקון חזר, ואתה לא צריך לענות על שלוש חידות כדי לעבור אותו – אלא לפתור, בנוסח פפ, "אלף מיליון" בעיות.
פורסם לראשונה: 01:30, 13.02.24
