כריסטיאן פוליסיק, כוכב נבחרת ארה"ב ומילאן, אוהב לרקוד, ובחגיגות השערים שלו, שהפכו תכופות יותר ויותר בתקופה האחרונה, הוא לא מהסס להראות את זה. כמובן שהוא לא רקדן מקצועי ושעבודת הרגליים שלו נבחנת בהקשר של דריבל ובעיטה ולא של פלייה ורלווה, אבל נראה שהוא נהנה מאוד לרקוד, וכמו רבים אחרים אוהב להשתתף בטרנדים הבלתי נגמרים שמספקת טיקטוק. כעת, זה עלול לסבך אותו.
במשחק האחרון של ארה"ב, בלילה שבין שני לשלישי, היא ניצחה 2:4 את ג'מייקה בסנט־לואיס בגומלין רבע גמר ליגת האומות של צפון ומרכז אמריקה (2:5 בסיכום שני המשחקים), ושחקן הכנף בן ה־26 כבש את השער הראשון, גרם לשער עצמי שקבע 0:2 - ונבחר למצטיין. אבל לא יכולתו של פוליסיק על כר הדשא יצרה כותרות, אלא העובדה שאת השער שלו הוא חגג באמצעות ביצוע של "טראמפ דאנס", ריקוד ויראלי של נשיא ארה"ב הנבחר והשנוי במחלוקת דונלד טראמפ.
3 צפייה בגלריה
פוליסיק (במרכז) חוגג עם החברים
(צילום: Dylan Buell / GETTY IMAGES NORTH AMERICA / AFP)
ברשתות החברתיות מיהרו לפרש את הריקוד כמסר פוליטי, הן דמויות מתקשורת הספורט התומכות בטראמפ כמו אלכסי לאלאס ("אנחנו זוכים במונדיאל... ובגדול") וקליי טראוויס ("כל כך חזרנו"), והן רבים ממתנגדיו של הנשיא הנבחר. גם רוב התגובות בפוסט שבישר על בחירתו של הכוכב לאיש המשחק עסקו בזה. אולי פוליסיק עצמו לא חשב על ההשלכות? "ברור שזה הריקוד של טראמפ. זה רק ריקוד שכולם עושים. הוא זה שיצר אותו. חשבתי שזה מצחיק", הוא הודה, אבל מיהר גם להבהיר ש"זה לא ריקוד פוליטי, זה היה רק בשביל הכיף. ראיתי הרבה אנשים עושים את זה וחשבתי שזה מצחיק, אז נהניתי מזה. אני מקווה שגם אחרים נהנו".
למה לי פוליטיקה
כיאה לכינוי שלו, "קפטן אמריקה", פוליסיק - שנהנה כעת מהתקופה הטובה בקריירה שלו, הן בנבחרת והן במילאן - הוא הקפטן והפנים של נבחרת ארה"ב, במדיה כבש 33 שערים ב־76 הופעות. הנבחרת גם הייתה מקום מפלט עבורו במהלך התקופה הקשה שחווה בצ'לסי, למשל במונדיאל 2022, אז הוא כבש את שער הניצחון על איראן שהעלה את הכוכבים והפסים לשמינית הגמר. בגלל הפרופיל הזה, ואפילו אם זה באמת היה בצחוק, בארה"ב חוששים מהפוטנציאל של ה"טראמפ דאנס" להסיט את תשומת הלב לכיוון הנבחרת מהסיבות הלא־נכונות לקראת קיץ 2026, שבמהלכו היא תארח את המונדיאל, לצד קנדה ומקסיקו כמארחות משניות.
איאן ניקולס קווילן מ"פורבס" טען שהריקוד בהשראת טראמפ עשוי להוביל לשאלות לגבי מי זכאי לשחק בנבחרת, לאור עמדותיו של הנשיא הנבחר בנוגע להגירה. כמה שחקנים בנבחרת, כמו טים וואה ויונוס מוסא, זכאים לשחק בזכות אזרחות מלידה (הם נולדו בתוך שטח ארה"ב), דבר שממשל טראמפ הביע בעבר רצון להגביל. אחרים, כמו אנטוני רובינסון וסרג'יניו דסט, נולדו בחו"ל אך זכאים לשחק בנבחרת בזכות קשרי משפחה.
ספורטאים – כמו כל אזרח – זכאים להביע דעה פוליטית, והדרישה "לשתוק ולכדרר" היא לא לגיטימית. אך אי־אפשר לדעת כיצד דינמיקות תקשורתיות ישפיעו על הנבחרת. "סביר להניח שארה"ב הייתה נאלצת להתמודד עם שאלות פוליטיות במהלך ההכנות למונדיאל 2026, אך פעולתו של פוליסיק מקשה מאוד לדחות את השאלות הללו, ובמובנים מסוימים הופכת אותן ללגיטימיות לחלוטין", טוען קווילן. "בהתחשב בכהונתו הראשונה של טראמפ, ייתכן שהוא יהיה לא פופולרי בארצו ובלתי אהוד במיוחד בחו"ל, בעיקר במערב אירופה. מדינות מערב אירופה הן גם אלה שצפויות לשלוח את מרבית כלי התקשורת הזרים לסקר את הטורניר".
פוליסיק הוא לא הספורטאי הראשון שהשתמש בריקוד כחגיגה. "גם כוכב ה־UFC ג'ון ג'ונס וגם שחקן הפוטבול ברוק באוורס הקדימו את פוליסיק בביצוע 'טראמפ דאנס', אבל אף אחד מהם הוא לא הפנים של נבחרת המייצגת מדינה שלמה", כתב על כך קווילן, וסיכם בטענה כי "בהנחה שפוליסיק וחבריו לנבחרת כנראה היו מעדיפים שהפוקוס יישאר על כדורגל, הקפטן שלהם הקשה על כך".
בדרך לסערה הבאה
ג'ף רויטר מ"האתלטיק" היה אפילו חריף יותר, וכתב כי פוליסיק צריך היה ללמוד ממנהיגים אחרים ולשקול כיצד פעולותיו ייתפסו על ידי חבריו לנבחרת ואחרים. "ייתכן שהוא לא מבין כיצד עמדותיו של טראמפ בנוגע להגירה עשויות להשפיע על חבריו לנבחרת שהם בעלי אזרחות כפולה ועל משפחותיהם", הוא כתב. "מדובר במקרה שבו ריקוד נושא משמעות החורגת בהרבה מתנועה פשוטה. המחווה לטראמפ טומנת בתוכה סאבטקסט רחב, בין שהייתה כוונה לכך ובין שלא. לא משנה אם פוליסיק רוצה באחריות הזו או לא – היא מגיעה עם תפקיד הקפטן. הוא יכול לטעון שהוא מוכן לקחת על עצמו את האחריות הזו, אך לאור הריקוד, כדאי לו לשקול מה באמת נדרש מהתפקיד הזה".
לא רק עיתונאים תקפו את פוליסיק, אלא גם שוער העבר טים האוורד, שלו 121 הופעות במדי הנבחרת ומעמד של אגדה. "לבצע ריקוד שמחקה את דונלד טראמפ זה מעשה טיפשי", כתב האוורד בטור ל'דיילי מייל'. "למה? כי בין שמדובר בנשיא ארה"ב ובין שזה השכן שלי ברחוב, אני לא אתמוך במישהו שאני מאמין שהוא גזען. אני לא אפאר את זה. לא אעשה את זה בשום מצב. אם מישהו מרגיש אחרת – אין בעיה. אבל אם אתה מתכוון להעביר הצהרה פוליטית, תהיה מספיק אמיץ ונועז לעמוד מאחוריה. אל תשתוק ואל תתחמק כמו כריסטיאן פוליסיק".
אין ספק שלאופי של הכדורגל בארה"ב, שמזוהה יותר עם השמאל - גם בקרב התקשורת וגם בקרב האוהדים - יש תפקיד גדול בתגובות לפוליסיק. נבחרת הנשים, למשל, מובילה את המאבק לשוויון בשכר וזכויות להט"ב בכדורגל, ושחקנית העבר מייגן ראפינו יצאה למלחמה של ממש בטראמפ. ייתכן שפוליסיק עוד עלול להצטער על הריקוד, וגם יכול להיות שמדובר בסערה בכוס תה שתישכח בקרוב - מה שלא מופרך בכלל בהתחשב בקצב שבו נוצרות סערות בעולם. בכל מקרה, התשובות הסופיות יגיעו בקיץ 2026.
