המשחק שלשום בערב בצפון מקדוניה לא היה אחד מהרגעים היפים בתולדות נבחרת אנגליה. את העלייה ליורו 2024 היא כבר הבטיחה לפני חודש, גארת' סאות'גייט פתח בכל זאת עם הרכב קרוב למלא, ושריקת הסיום בישרה על 1:1 די מאכזב עבור נבחרת שרואה עצמה מועמדת לזכייה באליפות אירופה.
מה זה אומר "קרוב למלא"? שבפעם הראשונה אחרי יותר משנתיים, הארי קיין קיבל מנוחה ולא פתח במשחק רשמי של הנבחרת. בדקה ה־58, בפיגור 1:0, סאות'גייט שלח אותו למגרש, וקיין השווה בנגיעה הראשונה שלו בכדור בעזרת יאני אטנסוב המארח. הוא עד כדי כך בוער כרגע.
בגיל 30, קיין אוכל את הדשא כמו שלא ראינו מעולם. זה מאוד מוזר לדבר במונחים כאלה על שחקן שכובש בקביעות כל כך הרבה שערים – מאז עונת 2014/15 המינימום שלו היה 24 לעונה, וממוצע של 30.5 בכל שנה – אבל אחרי תקופה ארוכה שבה ייחל לעזוב את טוטנהאם ולהילחם יותר ברצינות על תארים, הוא הגיע לבאיירן מינכן, קבוצה שעבור חלוץ כמוהו היא לונה פארק מלא אפשרויות, ועכשיו האנגלי לא סתם מפחיד, אלא טורף־על.
אפילו רוברט לבנדובסקי לא פתח כך את הקריירה שלו בבאיירן: קיין יחזור מחרתיים לליגה, למשחק בקלן, כשהוא עומד על 21 שערים ב־16 המשחקים הראשונים שלו במדי הקבוצה, שיא מועדון לא נורמלי, לצד שיא בונדסליגה של 17 כיבושים ב־11 מחזורים. הוא כבר אחראי לשלושה שלושערים, אבל זו לא רק הכמות, אלא גם האיכות: השער מול דארמשטאדט ממרחק של יותר מחצי מגרש היה פשוט עוצר נשימה. הייתה לו תקופה נפלאה בטוטנהאם, השנים ששיאן היה בהגעה לגמר ליגת האלופות ב־2019, שבה שיתוף הפעולה עם סון יונג־מין הבליט את היכולת של קיין כמוסר מבריק. את עונת 2020/21, למשל, הוא סיים עם 33 שערים ו־17 בישולים, והעונה הוא מוביל את באיירן עם שבעה כאלה יחד עם לירוי סאנה. זה נחמד בתור היבט בשיחה על מגוון היכולות שלו – אבל בסופו של דבר, יש מעט מאוד אנשים שיודעים להבקיע כמו הארי קיין.
הולאנד של בוואריה
ארלינג הולאנד, לדוגמה. קיין היה המטרה הקודמת של פפ גווארדיולה לחוד של מנצ'סטר סיטי, ואפשר רק לדמיין אם היה מצליח באותה מידה כמו הנורווגי שעזר למועדון לשבור את נאחס הצ'מפיונס. זה אמור היה לקרות בקיץ 2021, אחרי היורו הדחוי: קיין הבהיר שהוא רוצה לעזוב כשהבין שטוטנהאם תקועה במקום ולא תביא לו תארים, ואז רתח ואפילו החרים את האימונים אחרי שלטענתו הבעלים דניאל לוי עמד בדרכו והפר בכך הבטחה. לוי היתמם – הוא דרש מסיטי 150 מיליון יורו, מחיר לא מופרך ביחס לרמה של קיין, אבל הרבה מעל למה שהיריבה בצמרת הייתה מוכנה לשלם. הולאנד, שהגיע מאוחר יותר, היה זול יותר, צעיר יותר, ואיש לא חושב שסיטי פיספסה משהו – פרט לקיין עצמו, שהחמיץ את ההזדמנות להיות חלק מהמכונה החזקה בעולם.
אבל כאן עולה שאלה מעניינת – האם קיין יכול לתת לבאיירן את הדחיפה שתהפוך אותה בדיוק למכונה מהסוג הזה, קבוצה שהולכת לטרבל עם כדורגל התקפי בצורה מטורפת? האם קיין יכול בגיל 30 להיות הולאנד של בוואריה, ולהחזיר את הצבע לפנים של מועדון שקצת איבד מכוחו בטופ האירופי?
על פניו, התשובה היא "כן" מוחלט. מנצ'סטר יונייטד הייתה חזק בתמונה לאורך כל הדרך, אבל היססה לשלם את הסכום המבוקש, וייתכן שזה פעל לטובת קיין. מבחינת עומק הסגל והאפשרויות, באיירן היא הקבוצה הקרובה ביותר לסיטי. יש לה סקורר חסר מעצורים, והוא עטוף בשחקנים ברמה הגבוהה ביותר – על משקל קווין דה בריינה, אילקאי גונדואן, ברנרדו סילבה ופיל פודן של סיטי בזמן הזכייה בצ'מפיונס, לבאיירן יש את לירוי סאנה, קינגסלי קומאן, תומאס מולר, ג'מאל מוסיאלה וגם ילד הפלא הצרפתי מאתיס טל. קיין גם נטמע לגמרי במינכן – הוא מאוהב בתרבות האהדה הצבעונית והשונה, ויצר קשר חם עם מולר שעזר לו להשתלב.
החיים הטובים בגרמניה
ההרגשה היא שהוא יצא מחממה מוגנת וקרירה לאתגר שחידד לו את כל החושים. התיאור ב"דיילי מייל" על הגעתו לגרמניה היה נפלא בהקשר הזה: "ייתכן שכדורגלני הפרמייר־ליג הם המוגנים ביותר מחשיפה בעולם. אבל ב־19 באוגוסט קיין נותר לדאוג לעצמו – הוא עבר את האבטחה בנמל התעופה כמו אחד האדם, ואז החלה ההתנפלות. הוא נענה לכל בקשה לתמונה של הנוסעים ואנשי הצוות במקום".
החיים שלו טובים. הוא לא סבל בלונדון, ברור, אבל בבונדסליגה הוא יצא מהצל של שחקנים ממועדונים מצליחים יותר, שזכו ליותר חשיפה ואהבה למרות שלא הגיעו למספרים שלו, ועכשיו הוא "קינג קיין". ביום שבו חתם בקבוצה, באיירן שברה את שיא המועדון כשמכרה 20 אלף חולצות שלו, וההערכה היא שעד חג המולד המספר יגיע ל־100 אלף. הוא משחק גולף בזמנו הפנוי, אשתו וארבעת הילדים בדרך אחרי שמצאו בית שהמשפחה אוהבת, ואפילו ההצלחה של לברקוזן לא מפריעה – היא מכניסה עניין לריצה של באיירן לעוד אליפות.
בקיץ, נראה שלמרות המהפכה הצעירה בסגל, אנגליה שוב תהיה תלויה לחלוטין במה שקיין יעשה. אבל זה יהיה קיין אחר לגמרי מכל מה שהכירה, ייתכן שכזה שיהפוך מהשחקן נטול התארים לזה שזלל את כולם.
