כנראה שהתקופה האחרונה גרמה לדייגו ארמנדו מראדונה להיות יצירתי, והוא בחר להעלות פוסט באינסטגרם לציון 35 שנים למשחק הרשמי הראשון שלו בנבחרת ארגנטינה אחרי היעדרות של שלוש שנים, מול ונצואלה: "שיחקתי שני משחקי ידידות קודם לכן, נגד פרגוואי וצ'ילה, אבל זה היה המשחק הרשמי הראשון שלי במדי הנבחרת מאז מונדיאל 82".
מראדונה התייחס לקשיים ולזמן שבו לא שיחק במדי הנבחרת - כשסבל מקרסול שבור, צהבת, וקושי שחוו שחקנים דרום אמריקאים בשיתוף במשחקי הנבחרות: "בזמנים ההם המועדונים החזיקו בדרכון שלך, זה היה עולם אחר", והוסיף: "אני רוצה להגיד לכם שלא מחקתי את עצמי. מעולם לא הורדתי את חולצת הנבחרת. אל תתנו לבידוד הזה להשפיע עליכם, למרות שבשלב מסוים לא הייתי מספר 10, החולצה הזו תמיד תהיה שלי".
1 צפייה בגלריה
דייגו מראדונה במדי נבחרת ארגנטינהדייגו מראדונה במדי נבחרת ארגנטינה
דייגו מראדונה במדי נבחרת ארגנטינה
(צילום: AFP)
ומה לגבי ההשוואות? כנראה שיהיו תמיד מי שישוו בין מראדונה ל-10 הנוכחי של נבחרת ארגנטינה, לאו מסי. ובכל זאת, השחקן הוותיק טוען שהזמנים שונים ואין מקום לדמיון: "כשהגענו לוונצואלה מישהו בעט בברכיים שלי בכניסה למלון. זה לא יכול לקרות היום. בגלל זה אני אומר לעיתונאים שעושים אלף השוואות וסטטיסטיקות וחושבים שגילו את הכדורגל – אין מה להשוות. הכל היה שונה אז. המגרשים, הכדור, הרפואה, המלונות. ה'פייר פליי' לא היה קיים, היו מכסחים אותך בבעיטות".
View this post on Instagram

Hoy se cumplen 35 años de este partido de eliminatorias contra Venezuela, en 1985. Yo ya había jugado dos amistosos antes, contra Paraguay y Chile, unos días antes. Pero este era mi primer partido oficial, después del Mundial 82. En esos casi tres años de ausencia, tuve hepatitis, una fractura de tobillo, y los problemas que teníamos los "extranjeros" para jugar en la selección. Antes no habían fechas FIFA, los clubes te retenían el pasaporte, y las federaciones no estaban obligadas a cedernos. Aquél era OTRO FÚTBOL. Era otro mundo. Al llegar a Venezuela, una persona me rompió la rodilla de una patada, entrando al hotel. Eso hoy no podría pasar. Por eso le digo a los periodistas, que hoy hacen mil comparaciones, mil estadísticas, a los que piensan que descubrieron el fútbol, que no se puede comparar. Antes no era como ahora. Era todo distinto. Las canchas, la pelota, los botines, el arbitraje, el entrenamiento, la alimentación, la medicina, el periodismo, los medios de comunicación, el transporte, los hoteles, el descanso. El Fair Play no existía, te cagaban a patadas. Y si no tenías la copa del mundo, no había paraíso. Por eso, Bilardo armó una selección con jugadores locales durante los primeros años. No hubo "europeos". Passarella, Burru y Valdano tampoco venían a jugar. A ellos tampoco los dejaban venir. Con todo esto quiero decirles que yo no me borré. Que yo NUNCA me saqué la camiseta de la selección. No le mientan a la gente. Que la cuarentena no les afecte, muchachos. Porque aunque en algún momento yo no haya estado, la 10 va a ser siempre mía.

A post shared by Diego Maradona (@maradona) on

הפוסט בחשבון האינסטגרם של מראדונה