בעבר, פילדלפיה יוניון מה-MLS השיגה יותר ממה שציפו ממנה. היא אמנם לא ענייה, אבל יחסית לשאר הליגה התקציב שלה הוא קטן והסגל שלה מתבסס על לא מעט שחקנים שגדלו באקדמיה של המועדון. היא מעולם לא הביאה כוכב כדורגל מזדקן תמורת סכומי עתק כפי שהיה נהוג בליגה, ושחקן הרכש היקר בתולדות הקבוצה הצטרף בחלון ההעברות האחרון, כשהחלוץ הדני מיקאל אוהרה, נקנה מברונדבי בתמורה ל-2.55 מיליון אירו בלבד.
למרות כל זה, פילדלפיה העפילה לפלייאוף ה-MLS בכל אחת מארבע העונות האחרונות, כשב-2021 אף הרחיקה עד לגמר החטיבה שם הפסידה לאלופה שבדרך, ניו יורק סיטי, אחרי שנאלצה להסתדר ללא שישה שחקני הרכב שחלו בקורונה. העונה, פילדלפיה מספקת בדיוק את מה שכבר הרגילה את אוהדיה לקבל, ואחרי שהביסה 0:6 את יוסטון דינמו במחזור האחרון, היא ניצבת במקום הראשון במזרח. כך, אחרי שבמשך מספיק זמן השיגה את שמעבר לציפיות, הפכה פילדלפיה באופן מתבקש לזאת שפשוט מצפים ממנה.
מאמן דומיננטי וכוכבים "אפורים"
למרות ההצלחה שהפכה קבועה, כמעט ולא שומעים על פילדלפיה, וזה לא סתם. בעוד קבוצות MLS אחרות מובלות על ידי שחקנים בעלי שם ענק או דרום אמריקאים צעירים ומסקרנים שעשויים לפרוץ ולעבור לליגה בכירה, הכוכבים של פילדלפיה הם קצת יותר "אפורים". ככה זה כשהגדול ביותר הוא בכלל המאמן, ועוד אמריקאי - הרי על פי הבדיחה הישנה, "הפוטבול" היחיד שהם מבינים בו הוא האחד עם הכדור האליפטי והקסדות. אומרים גם שבכל צחוק יש קצת אמת, כך שבכל הצלחה של ג'ים קורטין - הקוסם שעומד על הקווים של פילדלפיה כבר מאז 2014 - חלק ממרכיבי האמת של בדיחת "האמריקאים לא מבינים בכדורגל" נלקחים ממנה, וההלצה מאבדת את תוקפה.
"הוא הראה למה הוא הטוב מכולם" נכתב בכותרת הכתבה של "פאנסייד" על קורטין, שמוביל את הקבוצה לכדורגל התקפי, מהיר ומהנה לצפייה. קורטין הוא מאמן "נשמה", אחד שבריצותו ליד הספסל גומע מספר קילומטרים שמתקרב לזה של שחקניו, מדבר הרבה עם השופטים, ובעיקר יודע איך לגרום לקבוצה לתת את המקסימום בכל משחק. הוא כבר מזמן קיבל מעמד של גיבור ספורטיבי בעיר, כזה שעד לא מזמן היה שייך באופן בלעדי לשחקני כדורסל, בייסבול ופוטבול. ובכן, אם רוצים להקביל את דמותו של קורטין למונחים ישראלים, מדובר בבני לם האמריקאי.
על הדשא, קשה מאוד להגיד מי בדיוק הם הכוכבים של הקבוצה, מפני שיש כל כך הרבה. אנדרה בלייק, שוער נבחרת ג'מייקה, והבלמים ג'ייקוב גלסנס וג'ק אליוט מובילים את ההגנה שספגה 15 שערים בלבד ב-23 משחקים, הכי מעט בליגה בפער. קאי ואגנר, הגרמני שעד שהגיע לפילדלפיה שיחק בליגה השלישית במדינתו, שורף את הקו מעמדת המגן השמאלי וכבר סיפק העונה חמישה בישולים. הקפטן הוא אלחנדרו בדויה, שהגיע לקבוצה ב-2016 כשאף אחד אחר לא רצה לעשות את זה, והפך לסמל של השינוי שעבר על המועדון שהיה נחשב לקטן טרם הגעתו. באופן אירוני, את אחד משחקניה הטובים העונה, ג'וליאן סראנסה, קיבלה פילדלפיה בהשאלה מאינטר מיאמי – קבוצה הרבה פחות טובה ממנה – וביחד עם מיקאל אוהרה הם משלימים חוד התקפה אימתני, כשכל אחד מהם כבר כבש העונה שמונה שערים.
אך מעל כל אלה נמצא השחקן המפתיע מכולם. דניאל גזדאג ההונגרי הגיע לקבוצה לפני עונה וחצי אחרי שנרכש מבודפשט הובנד תמורת 1.64 מיליון אירו, ובהתחלה לא היה נראה שהקשר שעזב את הונגריה רק בגיל 24 שווה יותר מזה. שחקן טוב, קשר וורסטילי שיודע לעשות גם הגנה וגם התקפה, לעיתים מספק מספרים, אבל לא אחד שיכול לשנות את מאזן הכוחות בליגה.
רק שהעונה משהו השתנה. גזדאג קיבל מקורטין בלעדיות על עמדת ה-"10" של הקבוצה, ומאז מדובר בשחקן אחר. הוא כבש כבר 11 שערים, בישל עוד 3, והפך לאחד המועמדים המובילים לזכייה בתואר ה-MVP של הליגה. "הוא המנהיג שלנו והשחקן המרכזי בהתקפה", אמר עליו קורטין לפני המשחק מול יוסטון, "עכשיו זה זמן עבור אחרים לקחת צעד קדימה ואולי לקחת ממנו קצת מהלחץ, כי מעכשיו הולכים לשמור עליו חזק". כמובן שגזדאג היה הראשון לכבוש גם במשחק ההוא.
סיבה נוספת להצלחתה של פילדלפיה, היא שהקבוצה מחזיקה את אחת האקדמיות הטובות במדינה. בכל עונה משולבים בסגל הקבוצה מספר לא קטן של שחקני אקדמיה שמצליחים להיות משמעותיים - דבר נדיר מאוד ב-MLS – כשהעונה השמות המרכזיים הם של הקשרים ג'ק מקגליין בן ה-19 ופקסטון אהרונסון בן ה-18. אחיו הגדול של פקסטון, ברנדן, גדל גם הוא באקדמיה של המועדון והקיץ הוא חתם בלידס יונייטד מהליגה הטובה בעולם אחרי שעבר בדרך ברד בול זלצבורג.
מלכת התיקו מחפשת פריצת דרך
אחד עשר משחקים לסיום העונה הסדירה, פילדלפיה היא הקבוצה היחידה שטרם הפסידה בביתה. גם בחוץ היא לא נכנעת בקלות, שם הפסידה רק פעמיים, דווקא לטורונטו ושיקגו, שתי קבוצות שנמצאות כרגע מחוץ לפלייאוף המזרח. לצערה זה לא אומר שהיא תמיד מנצחת, היא סיימה כבר תשעה משחקים בתיקו – הכי הרבה בחטיבה ביחד עם קולומבוס קרו - כשהנתון הביזארי הוא ששבעה מהם הגיעו בטווח של שמונה משחקים, שנערכו בין ה-23 לאפריל ל-19 ביוני. אחרי הרצף מהאכזב, קורטין בחר להסתכל על חצי הכוס המלאה ("קשה לנצח אותנו, זה סימן שאנחנו קבוצה טובה") והוא צדק. פילדלפיה ניצחה את כל חמשת משחקיה האחרונים, כולל 0:7 ענק על די.סי. יונייטד, שהשווה את השיא לתבוסה הגדולה בתולדות ה-MLS.
כעת פילדלפיה מקווה שהיכולת הנהדרת תספיק כדי לגבור על ניו יורק סיטי FC המלהיבה (שנמצאת 3 נקודות בלבד מתחתיה ועם משחק אחד פחות) בתחרות על המקום הראשון בחטיבה, המקנה את הזכות לארח את כל משחקי הפלייאוף עד הגמר הגדול מול נציגת המערב, בו האירוח ניתן לקבוצה שהשיגה מספר רב יותר של נקודות. עם זאת, גם הם יודעים שבשיטת הפלייאוף של ה-MLS (הפסד אחד והביתה), המקום הראשון לא מביא אליפות ואינו מבטיח דבר. רק לפני שתי עונות היא חוותה את זה על בשרה, כשסיימה את העונה הסדירה במקום הראשון במזרח, אך הודחה כבר בסיבוב הראשון של הפלייאוף אחרי שספגה 0:2 מפתיע מניו אינגלנד רבולושן מהמקום השמיני.
אמנם שיטת הפלייאוף של הליגה עברה שינוי קל לטובת הקבוצות שמסיימות את העונה הסדירה במקומות הראשונים, כשבכל חטיבה המקום הראשון מעפיל אוטומטית לחצי הגמר והקבוצות שסיימו במקומות 3-7 נאבקות על שלושת הכרטיסים האחרים, אך עדיין מדובר בשיטה שאין דומה לאכזרית שלה בכדורגל האירופי.
ככה הספורט האמריקאי עובד, אבל זה ממש לא הולך להרוס את האופטימיות של אוהדי פילדלפיה. גם הם יודעים שבקבוצה הנוכחית יש ניצוץ מיוחד שמבדיל אותם משאר קבוצות הליגה, ושיש להם סיבה טובה להאמין שבסיומו של המשחק האחרון של עונת 2022 – הגמר הגדול, שייערך כמה שבועות לפני בעיטת הפתיחה של המונדיאל בקטאר – הם יחגגו את האליפות הראשונה שלהם.