אחד האירועים הזכורים ממונדיאל 1998 הוא חימצון השיער הקבוצתי והשחצני של נבחרת רומניה אחרי הניצחונות על קולומביה ואנגליה והעלייה לשמינית הגמר. אותו משחק בשלב 16 האחרונות, ההפסד 1:0 לקרואטיה, היה האחרון של הרומנים בגביע העולם. מאז הם לא הצליחו לחזור לטורניר. אליפות אירופה? פעם כן, פעם לא. ב-2016 הם עברו שם. בוגדן סטנקו הבקיע מהנקודה הלבנה את שני השערים של הנבחרת, שסיימה את ההופעה החלשה בהפסד לאלבניה.
ממש כמו בולגריה, זו נבחרת שפעם הייתה מלהיבה והביאה תוצאות, ובשנות האלפיים לא הצליחה להצמיח שום דבר טוב. צריך לחזור ליורו 2000 כדי למצוא את הפעם האחרונה שבה ניצחה משחק בטורניר גדול (שוב על אנגליה). עכשיו היא זקוקה רק לנקודה הערב (שבת, 21:45) מול ישראל כדי לשחק בקיץ ביורו בגרמניה, אבל זה לא אומר שהיא הלכה בכיוון חיובי. אם רומניה תשחק באליפות אירופה, זה רק בזכות ההגרלה שסידרה לה בית חלש להפליא עם יריבה פראיירית בכחול-לבן.
7 צפייה בגלריה
פעם הם היו מפורסמים בזכות השיער - והכדורגל. נבחרת רומניה במונדיאל 1998
(צילום: רויטרס)
אין פה כוונה לזלזל. רומניה היא נבחרת ברמה של ישראל, עם עליות וירידות. הנקודה היא שזו לא נבחרת שאמורה להצית את הדמיון ביורו. העלייה שלה, אם תושלם, תגיע דרך כדורגל אפור והמון שחקנים בעלי פוטנציאל לא ממומש. היא ספגה רק ארבעה שערים בשמונה משחקים, נשק מנצח, והעובדה שהשחקן המדובר ביותר ובכושר הטוב ביותר לקראת המשחק הוא אנדריי ראציו, המגן הימני של ראיו וייקאנו, אומרת הכל. המרחק בין רומניה של אנגל יורדנסקו לרומניה של בנו אדי יורדנסקו גדול יותר מ-25 שנים – גם הזהות של הכדורגל הרומני אבדה.
ההיסטוריון רזבאן ווינאה, שניתח את התשוקה של האוהד הרומני בקטעי וידאו ופודקאסטים שעוסקים בעבר הגדול של הנבחרת, כתב בגעגועים: "כל ילד ששיחק בחצר בית הספר בין 1990 ל-2000 חלם להגיע לנבחרת רומניה. הם חיקו את השערים של גאורגה חאג'י ואיליה דומיטרסקו. אבל ככל ששחקני דור הזהב נעלמו, אותם ילדים התאכזבו מהתוצאות בשנות האלפיים. מי שמגיע כיום לעודד את הנבחרת מונע מנוסטלגיה לכדורגל של העבר, אז הקהל התרגל לכך שרומניה ניצחה בקלות, ואין לו רגשות כלפי השחקנים של היום".
7 צפייה בגלריה
יורדנסקו הבן. מאמן פחות אגדי, אבל אולי יצליח להחזיר את רומניה ליורו
(צילום: EPA/ROBERT GHEMENT)
זה היה עולם אחר: הגאווה הלאומית הטריפה את השחקנים, המאמן הקרין להם קטעי וידאו מהחגיגות בבית, ורומניה הרגישה שהיא יוצאת מימי החושך של הקומוניזם ומתבלטת בעולם. אבל זה נגמר מהר: הליגה המקומית הלכה ונחלשה, גם האוהדים מתחילים לאבד בה עניין, והשחקנים המוכשרים שהצליחו לעבור לליגות הגדולות בעיקר נכשלו. רומניה כמעט לא הצמיחה כוכבים, נשארה מאחור מבחינת עסקנות ספורט וניהול מקצועי, והנסיגה הייתה מהירה וכואבת.
איפה הקשיחות הבלקנית המפורסמת?
יש פער עצום בין הרקע והמציאות של הנבחרת הנוכחית לבין העובדה שהיא במרחק נקודה מהיורו. סתם לדוגמה: אין לרומניה גלגל הצלה דרך ליגת האומות, מאחר שסיימה אחרונה בבית שלה, אחרי בוסניה, פינלנד ומונטנגרו, וירדה לדרג השלישי.
הסיפור של ראציו, שתופס כותרות כאחד הרומנים הבודדים בליגות הבכירות, מתחזק בגלל שלנבחרת אין פנים. אפילו בשנים הגרועות של העשור שעבר לפחות היה סופרסטאר בדמות אדריאן מוטו. כעת אלו שחקנים מפוספסים כמו ג'ורג' פושקאש ויאניס חאג'י. הקפטן והשחקן הבולט, ניקולאי סטנצ'ו, מעולם לא הגיע לליגה בכירה וכיום עושה קופה בסעודיה.
7 צפייה בגלריה
אנדריי ראציו. אחד הרומנים הבודדים בליגות הבכירות
(צילום: Alexander Hassenstein/Getty Images)
7 צפייה בגלריה
הקפטן ניקולאי סטנצ'ו. מעולם לא הגיע לליגה בכירה וכיום עושה קופה בסעודיה
(צילום: רויטרס)
ברומניה הריחו התקדמות בזכות הקשר המצוין דניאל בולוקה שערך הופעה אחת בנבחרת במשחק ידידות, אבל שחקן ססואולו שנולד באיטליה להורים רומנים הצהיר כי אינו מרגיש קשר למדינה ולא מעוניין לייצג אותה יותר, והוא מחכה כעת לזימון לנבחרת איטליה.
כוכב העבר ויורל מולדובן התלונן: "תראה איפה שחקני הנבחרת משחקים: מעט מהם בחמש הליגות הגדולות, כמו באיטליה, אבל לא בקבוצות בכירות. אי אפשר להרכיב נבחרת טובה בלי שהשחקנים ייצאו למועדונים גדולים".
מולדובן הוסיף הסבר על הבעיה המנטלית של השחקן הרומני, שעשוי להישמע מוכר מאוד לקורא הישראלי: "ברומניה, כולם כותבים עליך דברים יפים אחרי שני משחקים טובים והנשיא מנסה למכור אותך ולעשות עליך כסף. אבל כשיוצאים החוצה מגלים שצריך להילחם על המקום, וכשהמצב נהיה קשה, הכדורגלנים מרומניה מציגים פחות קשיחות מאשר שחקנים ממדינות אחרות בבלקן. יש אצלנו כישרון, הבעיה היא בראש".
"נעלה ליורו, אין עלינו לחץ"
אבל, כאמור, אפשר לכתוב עד מחר על קריסת המעמד של הכדורגל הרומני, ולהישאר במקום השלישי בבית. באופן מעשי המצב של רומניה מצוין, בעיקר כי לקחה ארבע נקודות מקוסובו (ישראל רק אחת) והוציאה תיקו מכובד בשווייץ. היא לא הפסידה אף משחק במוקדמות (ארבעה ניצחונות, ארבע תוצאות תיקו), וספגה הכי מעט שערים (4) בבית 9.
המגן ראציו נשמע בטוח לקראת המשחק מול ישראל: "אנחנו נעלה ליורו, אין עלינו לחץ". והוא לא לבד: בתקשורת המקומית כבר עוסקים בסכום שיתחלק בין השחקנים במקרה של עלייה לטורניר (4 מיליון אירו), לצד הערכות על הבית הקשה ביותר והקל ביותר שיוכלו לקבל ביורו 2024.
בסופו של דבר, גם נבחרת אפורה יכולה להצליח עם הגנה מסודרת, ועל זה רוכבים הרומנים. יש ליורדנסקו כמה אופציות, אבל נראה שהסיכוי הטוב ביותר הוא שיבחר במערך זהיר של שלושה בלמים שמובילים שני באנקרים - אנדריי בורקה וראדו דראגושין, שחקן מבטיח בן 21 מגנואה, ששינה את ההגנה הרומנית מהרגע שדחק החוצה את ולאד קיריקש הוותיק. אוסקר גלוך, כאמור, היה מהבודדים שהצליח להכניע את רומניה בקמפיין, ועם מרכז הגנה חזק ומעובה לא יהיה קל להכניס כדורים פנימה. גם במערך שני בלמים היה קשה מאוד ליריבות להסתדר עם רומניה, ותוספת כוח במרכז תחייב את ישראל ליצירתיות.
ברומניה יש גם מי שבונה על הצרות בישראל. ג'יקה קראיובאנו היה אחד מאותם מחמצני שיער ב-1998, וסיפר בהרחבה על העבודה הגרועה שעשו עליו, הצריבה בקרקפת והקרחות שנוצרו. כיום, מעמדת הפרשן, הוא כתב ב'ספורט.רו': "הישראלים הם עם גאה וחדור מטרה, אבל בטוח שהאירועים במדינה השפיעו עליהם".
לעומתו, חלוץ העבר מריאן סאבו הזהיר את הנבחרת שלו לא לשחק על תיקו בגלל המצב של ישראל: "אסור לעלות למגרש במחשבה על נקודה. לא מחכה לנו משחק קל. ישראל שיחקה טוב בקוסובו, ומי יודע מה הייתה התוצאה על דשא נורמלי. זו נבחרת בלתי צפויה, שמגיעה עוד יותר נחושה בגלל המלחמה. הם רוצים להוכיח לעולם שגם בכדורגל הם עומדים איתנים ואי-אפשר לשבור אותם. במשחקים חשובים, השחקנים הרומנים נוטים לאבד את הראש".
מה השורה התחתונה? שאיש אינו יודע לאן דברים יתפתחו בספורט, ואיך ישפיעו אלמנטים כמו דשא עלוב או מלחמה ששולחת נבחרת לארח את היריבות במדינה אחרת. ושוב חשוב לומר: אין מה להפחית ביכולת של רומניה, שניצלה היטב את הכלים שלה. אבל חשוב גם לומר דבר כזה: בניגוד לקמפיינים קודמים שבהם ישראל נשארה מאחור, יהיה ממש מבאס להיכשל דווקא מול נבחרת שבהחלט אפשר לעבור.
