על הדשא באצטדיון ג'ילט שבפוקסבורו, המקום שבו הפך טום בריידי לשחקן הפוטבול הגדול בכל הזמנים בימיו כקוורטרבק של ניו־אינגלנד פטריוטס, התהלך ביום שלישי עילי פיינגולד, תוך שהוא מצלם וידיאו בסלפי. "שלום אוהדים, אני ממש מתרגש ולא יכול לחכות לפגוש אתכם", אמר המגן הימני. הוא לא עשה הסבת מקצוע מפתיעה לגארד שמאלי, אלא עבר ממכבי חיפה לניו־אינגלנד רבולושן תמורת 2.6 מיליון אירו, ובכך הפך לנציג הרביעי שלנו ב־MLS. לפי דיווחים בארה"ב מהשבוע החולף, גם מוחמד אבו־פאני עשוי להצטרף לחבורה, כשהוא נמצא חזק על הכוונת של יוסטון דינמו. חתיכת מושבת לגיונרים שמתפתחת ותהיה הגדולה בעולם באופן בלעדי אם קשר פרנצווארוש אכן יעשה את המעבר (כרגע בתיקו עם קפריסין).
כל החמישה - אותה משלימים תאי בריבו מפילדלפיה יוניון, וליאל עבדה ועידן טוקלומטי שמשתפים פעולה בשארלוט - הם מהשחקנים הטובים או המוכשרים שיש לנו, שלבשו את מדי הנבחרת עוד לפני המעבר לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. הם גם בעלי פוטנציאל התפתחות גדול - חלקם יותר, כמו פיינגולד וטוקלומטי בני ה־20, וחלקם פחות, כמו בריבו בן ה־27 - ותקווה ששיא הקריירה עוד לפניהם. לכן הרבה אוהדים בארץ, שתופסים את ה־MLS בעיקר כליגה שאליה מגיעים חלק מהכוכבים הגדולים בעולם כדי לצאת לפנסיה, תוהים מה יש להם לחפש שם. התשובה: הרבה יותר מהחלפת חולצות עם לאו מסי, כפי שעשה עבדה בעונה שעברה.
ה־MLS הרוויחה ביושר את תדמית "ליגת הפרישה" שנדבקה אליה. מאז שנקבע ב־2007 כי כל קבוצה יכולה להחריג שלושה שחקנים מתקרת השכר שלה - "חוק השחקנים המיוחדים" או בשמו הלא־רשמי "חוק בקהאם", שנחקק על מנת להחתים את הכוכב האנגלי בלוס־אנג'לס גלקסי - אף חלון העברות חורפי ב־MLS (החלון המרכזי משום שהעונה היא קלנדרית, מפברואר עד הגמר בדצמבר) לא שלם בלי שפע של שמועות על כוכבים בני 30 ומעלה שמקושרים לקבוצות הליגה.
מגנט גם לצעירים
זה עדיין קורה. חלק מהשמועות נשמעות מופרכות, כמו אלו שקשרו את ניימאר לשיקגו פייר, שלבסוף צפויה להחתים את אקס מכבי ת"א מילסון לעמדה שלו, וחלקן מגיעות לכדי מימוש, כמו במקרה של חברם החדש של עבדה וטוקלומטי לקבוצה, אגדת קריסטל פאלאס ווילפריד זאהה, ואריק מקסים שופו־מוטינג שעבר מבאיירן מינכן לניו־יורק רד בולס. אבל ה־MLS החדשה, שעברה שינויים רבים בעשור האחרון, היא כבר לא רק הליגה של החבר'ה האלה, אלא מאוזנת הרבה יותר. מעידה על כך היטב רכישתו של קווין דנקי (24), חלוץ טוגולזי שהיה מלך שערי הליגה הבלגית בעונת 2023/24, ובמקום לקפוץ מסרקל ברוז' לליגה אירופית בכירה יותר, עבר לסינסינטי תמורת סכום שיא בליגה של 15.3 מיליון אירו.
לא רק חלון ההעברות מעיד על האיזון, אלא גם התוצאות בעונה שעברה. אינטר מיאמי למשל שברה את שיא הנקודות בעונה הסדירה, ועשתה זאת כמובן קודם כל בזכות מסי ולואיס סוארס בני ה־37, כמו גם הודות לסרחיו בוסקטס (36) וג'ורדי אלבה (35), אבל גם בזכות השחקן הצעיר של העונה, הקשר דייגו גומס (21) שכבר נמכר לברייטון תמורת 14 מיליון אירו. לאינטר מיאמי, שמשקיעה לא רק באקסים מזדקנים של ברצלונה אלא גם בכישרונות מדרום אמריקה, היו עוד ארבעה נציגים ברשימת 22 השחקנים הצעירים של העונה, כולל שלושה בטופ־12.
אקס ליברפול כריסטיאן בנטקה (34) סיים כמלך השערים, אך מי שזכתה באליפות היא לוס־אנג'לס גלקסי, ששלושת "השחקנים המיוחדים" שלה הם ריקי פוץ' (הצטרף מברצלונה באוגוסט 2022, רגע לפני יום הולדתו ה־23), גבריאל פק (23) וג'וזף פנטסיל (26). השלושה תרמו יחדיו יותר שערים (44) ובישולים (26) מ"השחקנים המיוחדים" של כל קבוצה אחרת, בעוד שלמרקו רויס (35), שהצטרף לגלקסי באוגוסט אחרי 12 שנים בדורטמונד, היה תפקיד די שולי במסע לתואר. וזה לא משהו שהתחיל בעונה שעברה: גיבור האליפות של קולומבוס קרו ב-2023 היה קוצ'ו הרננדס, אחד השחקנים הטובים בליגה שיחגוג 26 רק באפריל.
ה־MLS עשתה הרבה כדי להתמודד טוב יותר בשוק ההעברות העולמי ולמשוך שחקנים צעירים שמבוקשים בליגות אחרות, דוגמת פוץ' וקוצ'ו. היא לא ביטלה את תקרת השכר - שחיונית כדי לשמור על הליגה תחרותית, כמו שרק בספורט האמריקאי יודעים - אך מגמישה אותה עוד ועוד. יש למשל את יוזמת ה־U22, שמאפשרת לקבוצות להחתים עד שלושה שחקנים בני 22 ומטה על "חוזים משתלמים", שהחישוב שלהם בתקרת השכר מופחת. אך כנראה שהדבר החשוב ביותר שעשו ב־MLS לשם קיימות ארוכת טווח היה יישום אחיד של מערכות אקדמיה, כך שכל מועדון יוכל לטפח כישרונות מקומיים. אחת המצטיינות בתחום היא פילדלפיה של בריבו, במדיה משחק קבאן סאליבן בן ה־15, שיעבור למנצ'סטר סיטי אחרי שיחגוג 18.
מרעננה לניו־אינגלנד
לא רק ליגה תחרותית ומאוזנת שיכולה להקפיץ אותם לאחת בכירה יותר מחכה לישראלים ב־MLS, אלא גם אמריקה הגדולה, ואי־אפשר לזלזל בשיקול הזה. פיינגולד למשל כבר הספיק לפרסם סטורי באינסטגרם ממשחק של אלופת ה־NBA בוסטון סלטיקס. האמריקאים אוהבים ספורט, ואוהבים שואו, וזה מושך. הודעת הוולקאם שפירסמה ניו־אינגלנד לפיינגולד לא נפלה ברמתה מזו שפירסמה מנצ'סטר סיטי עבור עומאר מרמוש. היא כללה לא רק ציטוטים מפרגנים של המאמן והמנהל הספורטיבי, אלא גם פרטי מידע שמעידים על רצינות כמו ההיסטוריה המוצלחת שלו בנבחרות הצעירות, העובדה שהגיע למכבי חיפה ממחלקת הנוער של הפועל רעננה, ואפילו כיצד יש לבטא את שמו (EE-lie FINE-gold).
בנוסף, בעוד שהאנטישמיות בעולם רק הולכת וגואה, ארה"ב היא אחד המקומות הטובים ביותר ללגיונר הישראלי. סלטיק אפילו לא פירסמה הודעת פרידה מעבדה, שאחרי 7 באוקטובר החליט לעזוב אותה לאחר כמעט ארבע שנים בגלל השנאה הגדולה של רבים מאוהדיה לישראל. בשארלוט האוהדים קיבלו אותו כמלך, כראוי לשחקן היקר בתולדות המועדון (8 מיליון אירו), ובכל פעם שהוא מזומן לנבחרת, ברשתות החברתיות של המועדון מאחלים לו הצלחה ומפרסמים תמונה שלו עטוף בדגל ישראל.
אז נכון, בארה"ב הם אומרים "סוקר", אבל ה־MLS מציעה לא רק כוכבים מזדקנים, אלא גם כישרונות צעירים, קהל (23 אלף בממוצע למשחק, שארלוט עם 36 אלף), פלייאוף, לא פחות מ־30 קבוצות החל מהעונה הבאה (עם כניסתה של סן־דייגו, שמתכננת פרויקט שאפתני), חיים טובים - וכמובן מסי אחד. אז לכל מי שמזלזל, כדאי לפתוח את הראש ולגלות את "העולם החדש".
פורסם לראשונה: 01:30, 30.01.25
