לא רק שהאנזי פליק היה המנצח הגדול של הקלאסיקו בשבת בלילה, 0:4 מטורף של ברצלונה בברנבאו על ריאל מדריד ההמומה, אלא שהוא גם הצליח להצטייר כדמות הבוגרת אל מול השטויות של אנשי המקצוע סביבו. המצלמה אפילו קלטה את זה: מאמן ריאל קרלו אנצ'לוטי הגיע בעצבים לצד של בארסה כדי למחות על הצורה המוגזמת שבה חגג אחד מעוזרי המאמן של פליק מול ספסל היריבה, וטען כי הייתה "לא ג'נטלמנית", בעוד הגרמני הרגיע אותו בהבעת פנים סמכותית והסכים איתו.
ברצלונה כבר ניצחה בעבר את ריאל בחוץ בצורה כזו, רק במארס 2022 היה 0:4 זהה, אבל הטעם והריח של המשחק הזה היו שונים. משרשרת הנבדלים של קיליאן אמבאפה (הרשתות החברתיות התמלאו בממים לועגים לצרפתי), דרך היכולת המדהימה של התקפת ברצלונה במחצית השנייה בה נכבשו כל השערים, ועד להלם של אוהדי הבלאנקוס שלא חוו הפסד ב־42 משחקי הליגה הקודמים, הייתה הרגשה אמיתית שאחרי זמן רב, ממושך יותר בתחושה מאשר בשנים עצמן, ברצלונה תפסה את ריאל. הפער בטבלה: שש נקודות.
צפו בתקציר הקלאסיקו
(ONE)
אין ברירה אלא לתת במקרה הזה את מלוא הקרדיט למאמן: מבין 14 השחקנים ששותפו, 13 היו בקבוצה גם בשנה שעברה. החיזוק היחיד, דני אולמו, נכנס רק בדקה ה-65, במצב של 0:2. לפליק יש סגל קצר ועמוס פציעות, ממש כמו זה שהיה לצ'אבי, אבל הוא לא נלחם בהנהלה ומתמקד בבעיות (הנשיא ז'ואן לאפורטה ציין ספציפית שהגרמני לא מתלונן או מחפש תירוצים, ברמיזה ברורה לאקס), אלא ממקסם את מה שיש – ומסתבר שזה לא מעט. במידה רבה, פליק אפילו סובל יותר מהפציעות.
מארק-אנדרה טר-שטגן, אחד השוערים הטובים בעולם, גמר את העונה, המחליף המפתיע וויצ'ך שצ'סני עדיין מסופסל, ואיניאקי פניה האלמוני הוא זה שמשחק. אבל אפילו שוער המשנה עשה קפיצה תחת פליק, והיכולת שלו בקלאסיקו הייתה פנטסטית.
השתלשלות העניינים מזכירה במידה רבה את הקאמבק של נבחרת ספרד, אלופת אירופה הטרייה. שנים של התמקדות מופרזת בטיקי־טאקה ובהחזקת הכדור האינסופית ניוונו את השחקנים והקשו על צעירים מהדור החדש לבוא לידי ביטוי מבחינת התקפית. כמו שלואיס דה לה פואנטה הסיר את המגבלות מסגל הנבחרת וחגג עם שחקני כנפיים נפלאים וכדורגל תכליתי, פליק הצליח תוך זמן קצר מאוד – מהר מהצפוי, למי שבכלל ציפה שיצליח בכך – להחזיר את ברצלונה לברצלונה. את הניצחונות הגדולים, הטכניקה, הברק, השערים. היה אפשר לחשוב שדרוש מישהו כמו צ'אבי כדי לעשות זאת, אבל האיש הברסאי ביותר, איכשהו, נולד דווקא בהיידלברג.
מפלגת מרכז בראשות פדרי
בהתחשב בעובדה שהוביל את באיירן מינכן לזכייה בכל ששת התארים האפשריים בשנה קלנדרית אחת, יכול להיות שמגיע לפליק שנהיה פחות מופתעים מההשפעה שלו על המועדון. אבל העניין היה הסיטואציה: הוא ישב קצת בחוץ, נכשל בנבחרת גרמניה, נכנס לקבוצה זרה עם בעיות כלכליות שעוברת משבר מקצועי. זה נראה גדול על כל מאמן שהיה מגיע.
אבל הדברים הסתדרו. לאפורטה הנלהב סיפר באופן נרחב על המאמצים של הגרמני להכיר ולהשתלב בתרבות הקטלאנית במהירות, וגם הפילוסופיה התאימה: "הוא הבין מצוין איפה נמצא הערך שלנו, היהלום: במחלקת הנוער", אמר הנשיא, שרואה עוד מחזור של ילדים מעולים משתלב בקבוצה. ובסופו של דבר, הכדורגל שלו הוא בדיוק מה שהיה נחוץ לסגל הזה.
ברצלונה של פליק לוחצת הרבה יותר גבוה מאשר בעבר, דוחפת את כל הקווים קדימה, ואותם נבדלים של אמבאפה עליהם דיברנו הם תוצאה של הבלבול מצד ריאל שלא הצליחה למצוא לכך פתרון. הדבר מתאפשר בזכות התאמה קטנה שפליק עשה בקישור: אצל צ'אבי, שחקן אחד משלישיית הקישור היה נשלח קדימה בניסיון לנהל את ההתקפות, ולעיתים נותר מבודד. משהו באיזון במרכז השדה לא היה נכון. כעת, המחשבה היא התקפית יותר, עם יותר תנועה של שלושת הקשרים, גם בלחץ וגם בדחיפת המשחק קדימה.
על הפריחה של החלק הקדמי כבר דובר הרבה, ורוברט לבנדובסקי (צמד), לאמין ימאל (הכובש הצעיר בתולדות הקלאסיקו) וראפיניה הבקיעו גם מול ריאל, אבל צריך להתייחס גם ליכולת של הקישור, ובמיוחד לפדרי שחזר לעצמו במהירות אחרי הפציעה ביורו. השיטה מאפשרת לו להיות קשר מרכזי קלאסי כמו שהוא אוהב, בלי צורך להיות מנהל המשחק היחיד, ובספרד מתרשמים מכך שפליק לקח את הסופרסטאר מדרגה אחת למעלה מבחינת ההתפתחות שלו כשחקן.
שיטה כזו גם מחייבת אמון בקשר אחד עם אוריינטציה הגנתית ואגרסיבית יותר. זו הייתה אחת הבעיות הגדולות של צ'אבי, שלא מצא תחליף ראוי לסרחיו בוסקטס ואילתר עם בלמים בתפקיד. היה לו את מארק קסאדו בסגל, אבל בעונה שעברה הוא שיתף אותו רק ארבע פעמים. כיום, הקשר בן ה־21 נראה כמו תגלית העונה באירופה, והוא גם הוסיף בישול מבריק לשער הראשון בקלאסיקו.
גאבי חוזר לאט־לאט מפציעה ממושכת, פרנקי דה יונג החלים ושיחק חלק משמעותי בניצחון על ריאל עם כניסה מעולה מהספסל אחרי ההפסקה, אולמו עדיין לא קבוע בהרכב – תראו כמה אופציות יש לפליק במרכז המגרש. הוא בנה בחוכמה מערך בו שחקני ההתקפה מקבלים את הקרדיט וצוברים מספרים, אבל שחקני הקישור מחזיקים בשקט את כל קו המחשבה.
הסגל מתכווץ, התשישות מצטברת
השאלה כעת סובבת את דרגת התשישות המצטברת אליה תגיע ברצלונה. הפסד הליגה היחיד שלה העונה, 4:2 בחוץ לאוסאסונה בסוף ספטמבר, הגיע במשחק החמישי של הקבוצה ב־13 ימים. פליק נאלץ למתוח את הסגל עד הקצה, ומסתמך על יכולת מפתיעה של צעירים כמו פבלו טורה ופאו ויקטור בזמן שהוא מחכה להחלמה של שמות חשובים: פראן טורס, רונלד אראוחו, אנדראס כריסטנסן. בהנחה שתקציב הרכש בינואר לא יהיה גדול, זה יימשך לאורך כל העונה – משחק עדין בין מי שפצוע למי שיש לך ביד, אמונה שהשחקנים הקיימים ימשיכו להתעלות, תקווה שבמשחקים מסוימים באירופה ובליגה תיווצר סיטואציה שתאפשר עלייה בהרכב משני מאוד.
אלו דברים שמצליחים כאשר קבוצה נכנסת לשטף – המילה בה פליק השתמש כדי לתאר את הכושר הנוכחי של ברצלונה. כאשר כולם מתואמים, הזרימה בתוך השיטה היא מה שחשוב, ומאפשרת תחלופה בין השחקנים. אבל סימנים חיוביים באוקטובר לא מעידים על תארים במאי.
למרות שהשקיע בקטלאניות שלו, לפליק יש את הרקע שלו בסופו של דבר. אחרי הופעות גדולות, צ'אבי נהג לתת צ'ופרים לשחקני הקבוצה, שהתרגלו לכך ושרו למאמן בחדר ההלבשה שלשום: "עוד יום חופש! עוד יום חופש!" הוא אמר להם לא. אולי זה מה שהיה חסר: אווירה קטלאנית, כדורגל ספרדי, בוס גרמני.
