לפני שעונת 2024/25 החלה, נראה היה שהפערים בין ריאל מדריד לברצלונה לא יכולים להיות גדולים יותר. זאת לאחר שהבלאנקוס, אלופי אירופה וספרד הטריים, קיבלו הקיץ את זריקת החיזוק הטובה ביותר, זו שהם איחלו לעצמם שוב ושוב בשנים האחרונות, בדמות קיליאן אמבאפה.
מי שנחשב בעיני רבים לשחקן הטוב בעולם הצטרף לחוליית התקפה שכבר כללה שני כוכבי על מהטופ העולמי (ויניסיוס וג'וד בלינגהאם), אחד שנמצא בחצי הדרך לשם (רודריגו), ועוד מספר שחקנים מבטיחים מאוד (ברהים דיאס, ארדה גולר ואנדריק). בתקשורת הספורט הכריזו מיד על הגלאקטיקוס החדשים, ותהו בצדק כיצד אפשר בכלל להתחרות בדבר כזה. הקטלאנים, מנגד, אחרי עונה קשה למדי ועם מאמן חדש על הקווים, האנזי פליק שהגיע לאחר סאגת הפיטורים המביכה למדי של צ'אבי, פתחו את העונה עם שלושה נערים בני 17 בהרכב, ללא ההחתמה המשמעותית היחידה שלהם מהקיץ, דני אולמו, אותו לא הצליחו לרשום לליגה בגלל בעיות כלכליות, ועם ארבעה שחקנים משמעותיים מאוד שנעדרים בגלל פציעות (גאבי, פרנקי דה יונג, רונלד אראוחו ואנדראס כריסטנסן).
4 צפייה בגלריה
בתחילת העונה, ברצלונה בכלל לא הצליחה לרשום אותו לליגה. אולמו
(צילום: AP Photo/Joan Monfort)
7 בום: בארסה רוקדת על המגרש מול ויאדוליד
(באדיבות one)
עברו רק קצת יותר משבועיים מאז שהמחזור הראשון בספרד יצא לדרך, אך המצב הזה כבר נראה כמו היסטוריה רחוקה. ריאל המפחידה איבדה ארבע נקודות בארבעת משחקיה הראשונים, בעוד ברצלונה אספה 12 נקודות מ־12 אפשריות לראשונה מאז עונת 2018/19, אז הקבוצה אומנה על ידי ארנסטו ואלוורדה, וכוכבים כמו לאו מסי, לואיס סוארס, עוסמאן דמבלה, ג'ורדי אלבה, סרחיו בוסקטס וג'רארד פיקה היו בשיאם. העונה ההיא, אגב, הסתיימה עם האליפות האחרונה של מסי בקבוצה. למעשה, הבלאוגרנה המשיכה לזכייה באליפות בתשע מ־11 הפעמים האחרונות שבהן ניצחה בארבעת משחקי הליגה הראשונים שלה, וזו ממש לא הסיבה היחידה של האוהדים להיות אופטימיים.
ניפגש בשביעיות
אחרי שניצחה 1:2 בכל אחד משלושת המחזורים הראשונים - את ולנסיה, אתלטיק בילבאו וראיו וייקאנו, כולל מהפכים על הראשונה והאחרונה - ברצלונה סיפקה בשבת את אחד ממשחקיה הטובים ביותר בשנים האחרונות, אולי אפילו הטוב ביותר, עם 0:7 ביתי על ויאדוליד. זה היה קונצרט כדורגל של ממש, שבו כמעט כל שחקן הבריק ומילא את תפקידו בצורה מושלמת. ניתן אף להגיד שזה היה "רק" 0:7, משום ששחקני ברצלונה נעצרו על ידי מסגרת השער לא פחות משלוש פעמים, ועוד שער שלה נפסל בגלל נבדל קטן.
זה היה ניצחון הליגה בהפרש הכי גבוה של ברצלונה מאז ה־0:8 על לה קורוניה באפריל 2016, והוא הגיע יממה בלבד לאחר סגירת חלון ההעברות שהיה קשה מאוד מבחינתה, כשבמהלכו כמעט כל יום שחלף הביא איתו תסכול ואכזבות. אפילו החתמת אולמו, שנרכש ב־55 מיליון יורו מלייפציג אחרי שהיה אחד מגיבורי הזכייה של ספרד ביורו, יצרה יותר כותרות שליליות מחיוביות, מאחר שברצלונה הצליחה לרשום אותו לליגה רק לפני המחזור השלישי ואחרי ששיחררה בחינם את אילקאי גונדואן. הגרמני הוותיק, ממצטייני הקבוצה בעונה שעברה, עזב שנה אחת בלבד אחרי שחתם כדי לפנות מקום בתקרת השכר.
4 צפייה בגלריה
המטרה המרכזית לא הגיעה. וויליאמס חוגג במדי ספרד ביורו
(צילום: Angelos Tzortzinis / AFP)
ברצלונה גם לא הצליחה להחתים את ניקו וויליאמס מבילבאו, שהיה המטרה המרכזית שלה במשך כל הקיץ, ואז הפסידה לליברפול במאבק על פדריקו קייזה. לקראת סוף החלון צץ גם צורך להתחזק בקשר אחורי, מאחר שמארק ברנאל בן ה־17 שפתח את העונה בצורה נפלאה קרע את הרצועה הצולבת מול ראיו, אבל סטפן בייצ'טיץ' שהיה מבוקש העדיף לעבור בהשאלה מליברפול לזלצבורג.
אך למרות כל הצרות, פליק הצליח לשנות את הכיוון של הספינה במהירות מופלאה. בערב הגדול הראשון שלו בברצלונה, האצטדיון כולו קרא בשמו, ולא חגג רק את הניצחון, אלא את האופן שבו הקבוצה שיחקה. זה סימן רגע משמעותי, שהראה שהפילוסופיה של פליק מאומצת על ידי השחקנים והאוהדים כאחד. "הקריאות בשמי? רק הקבוצה קיימת", הצטנע המאמן הגרמני. "האוהדים ראו את הרעב להמשיך לכבוש, זה מסב להם גאווה". ואכן, הרעב לכבוש הוא מאפיין ידוע של הקבוצות של פליק, שהיה עוזר המאמן של נבחרת גרמניה ב־1:7 על ברזיל בחצי גמר מונדיאל 2014 ועמד על הקווים של באיירן מינכן ב־2:8 על ברצלונה ברבע גמר ליגת האלופות ב־2020.
מי צריך רכש?
מי שנראה רעב יותר מכולם בפתיחת העונה הוא ללא ספק ראפיניה, שהרשים בכל המשחקים ואז התפוצץ מול ויאדוליד עם שלושער ראשון בקריירה, לו הוסיף בישול. שחקן הכנף הברזילאי (27), שעליו נאמר לא פעם שהוא לא מספיק טוב בשביל ברצלונה מאז שהגיע מלידס לפני שנתיים, מציג יכולת פשוט אדירה, והשיטה של פליק, שמעניקה לו תפקיד חופשי, מוציאה ממנו מניירות של פליימיקר. "המשחק הזה הראה שאנחנו לא צריכים שחקנים חדשים", הצהיר אחרי השלושער ראפיניה, ששמע הקיץ שוב ושוב על הניסיונות להביא את וויליאמס ואז את קייזה לשחק על האגף שלו. השפעתו של הברזילאי, על הדשא וגם מחוץ למגרש, קיבלה הכרה גם מחבריו, שבחרו בו כאחד מחמשת הקפטנים של הקבוצה.
וזה כמובן ממש לא רק הוא. רוברט לבנדובסקי, שכבר היה מי שקבע כי הוא נמצא אחרי שיאו, כבש שער אחד בכל אחד מהמשחקים ומזכיר נשכחות משיתוף הפעולה שלו עם פליק בבאיירן מינכן; דני אולמו, שחזר הקיץ לקבוצה עשור אחרי שעזב אותה באופן לא שגרתי לקרואטיה, מצא את הרשת בשני משחקים במדי ברצלונה והוכיח את הדיוק שברכישתו; לאמין ימאל המופלא כבר אחראי על שער וארבעה בישולים העונה, והוא ניצח בכל 16 המשחקים האחרונים שלו בקבוצה או בנבחרת (ותרם במהלכם שלושה שערים ו־11 בישולים); ואפילו מרכז ההגנה, שמורכב מפאו קובארסי בן ה־17 ואיניגו מרטינס הוותיק, מצטיין.
כמובן שעוד מוקדם מדי להצהרות, אבל האווירה סביב המועדון השתנתה באופן דרמטי. במקום כותרות על קשיים כלכליים, בברצלונה מתעסקים בביצועים על המגרש. החגיגה על ויאדוליד אמנם הוציאה אותה לפגרת הנבחרות, שעלולה לפגוע במומנטום של הקבוצה, אבל האוהדים כבר לא יכולים לחכות לראות עוד מהחבורה הזו. במשחקה הבא תתארח ברצלונה אצל ג'ירונה, הפתעת העונה הקודמת שניצחה במהלכה פעמיים את החבורה של צ'אבי, לדרבי קטאלני. זה לא יהיה קל, וגם אחרי ניצחון נוסף יהיה קשה לקבוע מה הסיכויים של הקבוצה של פליק לאליפות מפתיעה, אבל הוא בהחלט יקפיץ פעם נוספת את רמת האופטימיות.
פורסם לראשונה: 01:30, 03.09.24
