מושג "שש הגדולות" בכדורגל האנגלי אינו עובדה מדעית, אמת חקוקה באבן. הוא מרחף מעל הפרמייר-ליג כבר זמן רב, אבל אי-אפשר לכוון לפיו את השעון, לומר שהשישייה הראשונה תורכב ממנצ'סטר סיטי, מנצ'סטר יונייטד, ארסנל, ליברפול, טוטנהאם וצ'לסי. יש יותר מדי משתנים בלתי צפויים שמחריבים תחזיות.
בעונה החולפת רק ארבע קבוצות הבקיעו פחות מצ'לסי, שסיימה למבוכתה במקום ה-12 אחרי שרוקנה 600 מיליון יורו על שחקנים, וטוטנהאם התפרקה לגורמים בחודשים האחרונים. בתקופות זמן מסוימות גם מתרחשות עליות וירידות קיצוניות בתוך השישייה, כאלו שגורמות לתחושה שמדובר למעשה בשלישייה, צמד, או במקרה של סיטי, שמועדון אחד הצליח לברוח מכל השאר ולייצר קטגוריה משלו.
אבל יש כאן משהו שמתקבל כמוסכמה, ללא ויכוחים. אלו השש. כשקבוצה מתחתיהן רוצה לפרוץ למעלה, מדברים עליה במונחים של תחרות עם מועדון השש, כאילו מדובר בליגה נפרדת. באתר "גול" תיארו זאת כך: "אלו הקבוצות בעלות ההצלחה היציבה ביותר, עם האצטדיונים הגדולים ביותר, בסיס האוהדים הרחב ביותר, ובעקבות כך גם חשבונות הבנק הבריאים ביותר".
זו הגדרה טובה, אבל מדובר ביותר מכך: זה כוח משיכה. אלו שמות ששחקן שומע ומרגיש שספינת האם קוראת לו. לא סתם אלו שש הקבוצות האנגליות שהצטרפו לפרויקט הסופר-ליג הכושל - המייסדים ידעו את מי הקהל יחפש על המגרש, מי הקבוצות שייצרו את התחרות המרגשת ביותר.
אבל זה לא תמיד היה כך. רק עם צמיחת הליגה האנגלית למעמד הליגה החזקה בעולם וכניסת הכסף החדש מבחוץ התגבשה הרשימה הזו ושאבה לתוכה דורות של יריבויות, מרירות ומאבקים נפלאים. זה מה שהופך את השישייה הזו לכל כך מיוחדת: היא לא סתם עשירה, מצליחה ונוצצת, היא גם טעונה ברגש.
בין שלוש ערים
מנצ'סטר היא העיר שמייצגת זאת בצורה הטובה ביותר. אין דרך פשוטה להכניס לראש לילדים מעריצי פפ גווארדיולה שסיטי שיחקה בליגה השלישית ב-1999, עונה שבה יונייטד זכתה בעוד אליפות בשרשרת שלה. אוהדי סיטי תמיד האמינו שהם שייכים לקבוצה שמייצגת באמת את העיר, שהקהל האדום מורכב ממתלהבים מבחוץ ומרודפי הצלחות, אבל אפילו לא היו באטמוספרה של היריבה שהייתה בבירור המלכה של מנצ'סטר.
המהפך של השייח'ים יצר מציאות מטורפת. סיטי שפכה כסף וכיום היא הקבוצה הטובה בעולם, יונייטד רודפת אחריה בלי להתקרב בכלל. יונייטד התרגלה לעליונות המוחלטת, ופתאום הקהל שלה לא מבין איך העולם השתנה לו מול העיניים. היופי הוא שסיטי אינה קבוצה שנבנתה על אדים: היא אמנם מייצגת את התופעה שפגעה לא מעט בכדורגל, ההשקעה חסרת הפרופורציות של בעלים שמצוידים בפנקסי צ'קים פתוחים, אבל כל הפרויקט הזה נבנה על יסודות של מסורת עשירה, על מועדון שאולי לא הצליח במיוחד אבל היו לו ייחוד, לב ונשמה. לכן היריבות הזו כל כך חזקה. היא, בניגוד לסגל, לא נבנתה באופן מלאכותי אלא לאורך עשורים על גבי עשורים. עכשיו היא פשוט לובשת צורה חדשה, ומסתמנת כמעניינת ביותר בתוך השישייה בנקודת הזמן הזו.
יהיו כאלו שיטענו שמדובר דווקא במאבק בין יונייטד לליברפול, ולא מן הנמנע שהם צודקים. זה כבר עניין אחר לגמרי, שהתחיל עוד בראשית המאה הקודמת. 20 אליפויות ליונייטד, 19 לליברפול. שנאה עצומה, יוקדת. לא מצב של יוצרות שהתהפכו כמו במנצ'סטר, אלא פשוט תיעוב. הקאמבק של ליברפול תחת יורגן קלופ תידלק מחדש את הקרב שקצת נרגע בשנים החלשות של הקבוצה, וה-0:7 שחטפה יונייטד באנפילד בעונה שעברה היה שווה עבור הקהל המנצח את כל היבשושיות שעבר ב-2022/23. הזרמים שהולידו את האיבה בכלל לא קשורים לספורט, הם נובעים מיריבות היסטורית, על רקע כלכלי ותרבותי בין שתי הערים. מי חשובה יותר, איכותית יותר. הכדורגל זו רק דרך מצוינת להפגין שרירים.
ואז מגיעה לונדון. המשולש ארסנל-טוטנהאם-צ'לסי כולל שילובים מרתקים, עם דמיון לדרבי של מנצ'סטר. גם פה יש מתעשרת חדשה שלא היה לה עבר של הצלחות (צ'לסי) ומועדון פאר שמתקשה להסתגל לשינויים (ארסנל). אבל מעבר לקווי העלילה האלה, יש גם להט לונדוני. הדרבי של צפון לונדון בין ארסנל לטוטנהאם הוא היצרי מבין השלושה, וגם הוליד חג שאותו ציינו אוהדי התותחנים בשנה שעברה אחרי שש שנות בצורת - סנט טוטרינגהאם, היום שבו ארסנל מבטיחה מתמטית שתסיים בטבלה מעל טוטנהאם. צ'לסי כבר עברה מספיק שנות צמרת כדי להיכנס לטריו של לונדון ולשישייה של אנגליה, ואוהדיה סימנו את התרנגולים כאויבים העיקריים.
6 צפייה בגלריה
במשך שנים התקשו להסתגל לשינויים. ארסנל לאחר הזכייה במגן הקהילה
(צילום: JUSTIN TALLIS / AFP)
בקיצור, הכל מעורבב בצורה מופלאה, וזה עוד בלי שהזכרנו שתי מלחמות בין-עירוניות נוספות שהמשמעות שלהן משתנה מדי פעם - יונייטד מול צ'לסי, זכר לאותו גמר צ'מפיונס שבו הפסיד אברם גרנט, והתחרות בין סיטי לליברפול שהתפתחה בעשור האחרון.
הממלכה מהצפון
השאלה הגדולה כעת היא לא מי יכול להיכנס לתוך השישייה הזו מבחינה תחרותית, כי בעלים עם אמצעים מסוגל לעשות הכל, אלא מבחינה תדמיתית. ישנם מועדונים בעלי עבר פנומנלי שבכלל לא קרובים לשם אף שחלמו על כך בעבר, בעיקר אברטון, וישנם מועדונים בקו עלייה עם כסף גדול שלא יצליחו להתנער בקלות מהאפרוריות, למשל אסטון וילה. זה הופך את מקרה המבחן של ניוקאסל לכזה ששווה לעקוב אחריו לאורך זמן.
ברגע שסאגת אישור קבוצת הרכישה הסעודית הסתיימה בהצלחה, ניוקאסל הפכה לבת החסות של הבעלים העשירים בעולם, יותר מהקטארים והאמירתים. יש לה גב של ממלכה עצומה. העונה המלאה הראשונה של הסעודים הסתיימה במקום הרביעי ובכרטיס לליגת האלופות, כך שכאמור לניוקאסל לא אמורה להיות בעיה להשקיע מספיק כדי להישאר באזורים האלה. אבל ניוקאסל היא גם עיר משמימה ומרוחקת, בלי רומנטיות שקשורה בשמה, ויהיה לה הרבה יותר קשה למשוך עניין מאשר סיטי וצ'לסי בימים שבהם עברו לידיים מהמפרץ ומרוסיה.
זה לא רק עניין של קהל, אלא גם של שחקנים מהטופ: ניוקאסל הספיקה להוציא הקיץ 153 מיליון יורו, אבל השמות שהביאה הם לא כאלה שמועדוני ענק נלחמו עליהם, ונראה שבחלק מהמקרים (37 מיליון יורו על מגן סאות'המפטון טינו ליברמנטו) הקבוצה המוכרת פשוט הקפיצה מחירים כי ידעה שיש מי שישלם. וכך נוצר מצב מוזר: ניוקאסל היא קבוצה מעולה, שגם פוגעת ברכש ומתאימה אותו למנג'ר אדי האו, אבל זה לא סגל שיגרום לילדים לקנות חולצות. דרושה הצלחה עקבית כדי להפוך את ניוקאסל לזוהרת, וגם אז, היא לא מחזיקה באיזו יריבות מיוחדת עם אחת משש הגדולות.
כל השש הולכות בכל הכוח הקיץ: סגל מבהיל ממילא של הטרבליסטית סיטי התחזק בצמד הקרואטי יושקו גבארדיול ומטאו קובאצ'יץ'; ארסנל שברה את קופות החיסכון שארסן ונגר החביא בסליקים בלונדון והוציאה 230 מיליון יורו כדי לתת עוד פוש לאליפות החמקמקה, כשבמוקד דקלן רייס; יונייטד פעלה לפי מטרות מדויקות שסימן אריק טן האח, בעיקר החלוץ רסמוס הוילון, ונראית איכותית יותר מבכל העשור האחרון; ליברפול החלה בריענון המתבקש של הקישור עם דומיניק סובוסלאי ואלכסיס מק אליסטר; צ'לסי לקחה כמה הימורים בזמן שהיא בונה מחדש את הסגל תחת מאוריסיו פוצ'טינו; וטוטנהאם? החתמה יקרה אחרי החתמה יקרה, פלוס מנור סולומון אחד בחינם.
זה נראה כאילו הן רק ילכו ויתרחקו משאר הקבוצות, לפחות מבחינת התפיסה. התקדים של ארסנל, שעברה שנות בלהות, הוכיח שגם תקופה ממושכת ללא הישגים לא תוציא מהרשימה את מי שכבר התמקם בה. לוקיישן, כסף, מסורת, הצלחה. כל שאר מועדוני הפרמייר-ליג חולמים על החיבור הזה, על יצירת שבע הגדולות, אולי שמונה. לא בטוח שיש עוד מישהו שמסוגל.
