ריאל מדריד: הגדולה מכולן עם הגדול מכולם | ניר צדוק
למה ריאל מדריד תזכה השנה בליגת האלופות? למה היא זכתה בעונה שעברה? וב־2022? וב־2018, ו־2017, ו־2016, ו־2014? ואם מישהו יטעה לכתוב שזכתה גם ב־2015 (הגם שזו הייתה בכלל ברצלונה), יאמין לכך אפילו ניימאר למרות שהוא בעצמו כבש בגמר ההוא? משום שריאל מדריד וליגת האלופות הם מושגים נרדפים.
זה נכון כאשר כריסטיאנו רונאלדו שם, וזה נכון כשהוא כבר לא. זה נכון לפני שקיליאן אמבאפה היה שם, וזה נשמע הגיוני גם עכשיו. כשהיא מובילה בדקות הסיום, היא מנצחת. כשהיא בפיגור והזמן עומד לסגור עליה – כמו נגד באיירן מינכן בחצי הגמר האחרון - היא מנצחת.
מי שהייתה הקבוצה הטובה ביותר באירופה עוד לפני שצירפה את החלוץ הצרפתי, היא כזו גם כיום. בסבירות גבוהה ולמרות ההתחלה המגומגמת בליגה, היא תסיים מעל כולן. יש שיאמרו שעם אמבאפה מדובר באחת הקבוצות הטובות ביותר שכסף יכול לקנות, או לפחות קנה עד כה.
יש עוד קבוצות מצוינות באירופה, אבל לכל אחת מהן יש חרך דק בשריון, עקב אכילס מקצועי כלשהו. ברצלונה ובאיירן מינכן מושלמות מפתיחת העונה, אבל הן לא באותו הסטנדרט. היחידה שמתקרבת היא מנצ'סטר סיטי, אבל היא נחותה באגפים ותלויה בקווין דה בריינה הפציע בגיל 33.
מנגד, רק בקבוצה כמו ריאל מדריד, פרישה של שחקן ברמה של טוני קרוס היא בגדר הערת שוליים. ככה זה כשמי שנשארים מאחור הם פדריקו ואלוורדה, אדוארדו קמאבינגה ואורליאן צ'ואמני. אה, ולוקה מודריץ' על הספסל. ככה, שיהיה.
הבחירה של אמבאפה בריאל מדריד היא הבחירה הקלה – אחרי שנכשל בשבעת ניסיונתיו הקודמים לזכות במפעל עם פ.ס.ז', הוא החליט להפסיק להיות כדורגלן ולהפוך לסוכן ביטוח.
כן, זה מה שריאל מדריד – היא סוכנות ביטוח של ספורט. היא ביטחה את אמבאפה כשהחתימה אותו לחמש שנים. באחת מהן, וכנראה אפילו ביותר, היא תסדר לו את הגביע עם האוזניים הגדולות. ואם לא, הוא רשאי לתבוע אותה.
מנצ'סטר סיטי: תפרק לפני שתתפרק | יאיר קטן
יש במנצ'סטר סיטי הרגשה מסוימת של סוף. המון דברים קורים עכשיו יחד, יותר מדי דברים. יש סיכוי גבוה מאוד שהפרות הפייר־פליי הכלכלי הבוטות, שהובילו למשפט שנפתח אתמול, יסתיימו בהפחתת נקודות משמעותית וייתכן שבעונשים נוספים שיגבילו את פעילות המועדון; כבר זמן ממושך שבאנגליה רומזים שפפ גווארדיולה מיצה את התפקיד ומתכוון להפוך את העונה הנוכחית לאחרונה שלו בקבוצה; שחקני המפתח מתנדנדים, בין אם ארלינג הולאנד שמתלבט בנוגע לאתגרים חדשים (ברצלונה מוזכרת בעקביות בהקשר שלו), או רודרי שריאל מדריד סימנה.
ברור שמתישהו הלהקה הזו תתפרק, והנגנים החדשים, אותם יוביל הסולן פיל פודן, ייאלצו לעמוד בציפיות חריגות שקשה לעמוד בהן. אבל בינתיים הרוקסטארים האלה עדיין על הבמה, ובזכות השליטה המוחלטת בפרמייר־ליג בשנים האחרונות, הם להוטים הרבה יותר להשיג העונה תואר צ'מפיונס נוסף. זה תלוי רק בהם, כי למרות שקיימות יריבות אדירות עליהן תקראו פה, ולמרות שהדומיננטיות האירופית תחת פפ הובילה רק לזכייה אחת, לסיטי עדיין יש את הסגל הטוב ביותר בעולם. אם פפ יהיה סבלני בליגה, הוא יוכל להמשיך בדרך שעבדה בארבעת מחזורי הפתיחה (12 נקודות מ־12 אפשריות), שכוללת לא מעט מחליפים, בזמן שפודן עדיין נשמר בזהירות. הוא וז'רמי דוקו אפילו לא שותפו בניצחון על ברנטפורד בשבת.
כשפועלי הבמה ינקו את הקונפטי וכוסות הבירה הריקות, והאחראית מטעם העירייה תכעס על האמרגן בגלל עיכוב בתשלום, סיטי הנוכחית כבר תהפוך לנוסטלגיה – וזה עלול לקרות בעתיד הקרוב מאוד. עד אז, הקבוצה המפחידה בעולם תעבוד כדי שהכתבה ההיסטורית שתכתוב בינה מלאכותית בעוד 50 שנה לא תשלוף את המשפט: "ובכל זאת, מנצ'סטר סיטי הצליחה לזכות רק פעם אחת באליפות אירופה".
באיירן מינכן: המנחוס חייב להישבר | זאב אברהמי
בשיקלול סטטיסטי של מומחים וסוכנויות הימורים, הסיכויים של באיירן להניף את גביע האלופות (שהגמר שלו ייערך במינכן) עומד על 4.1 אחוז – הרבה אחרי מנצ'סטר סיטי (25.3 אחוז) וריאל מדריד (18.1). בז'רגון הכדורגל, באיירן של הצ'מפיונס היא קבוצה שמדשדשת בשולי הצמרת, בלי יומרות אמיתיות לתואר. ישנם אנשים שמאמינים שאפילו ללברקוזן יש סיכוי גבוה יותר לזכות בגביע.
יש מיליון סיבות לאשש את הסיכויים האלו. באיירן, כמו ברצלונה וליברפול, היא קבוצה במעבר שמחפשת זהות תחת מאמן חדש. היא תתרכז בעיקר במאבק מול לברקוזן כדי להחזיר את ההגמוניה בליגה. קבוצה שדאיו אופמקאנו הוא לב ההגנה שלה לא יכולה לדבר ברצינות על זכייה בטורניר החשוב ביותר.
אבל באיירן, כמו הנבחרת הגרמנית ביורו האחרון, מציגה את הדור החדש. מנואל נוייר ותומאס מולר עוד שם, אבל הקבוצה ויתרה על קו ג'ושוע קימיך־לאון גורצקה ושאר השחקנים מהדור שלהם, ודילגה אל דור ג'מאל מוסיאלה. האחרון הוכיח ביורו שהוא מסוגל לסחוב נבחרת להצלחות ולתצוגות מרשימות, אבל גם שהוא עדיין צעיר מכדי להוליך קבוצה או נבחרת במשך קמפיין שלם. הוא מבוגר בשנה, רעב לתארים ויחד עם שאר הצעירים יהפוך את באיירן לחצופה, הרפתקנית, שוקקת חיים. מוסיאלה, בלי פלוריאן וירץ וטוני קרוס מסביבו, ייקח יותר אחריות, יבשיל למנהיג. אם הוא באמת שחקן שגדל בגרמניה פעם בדור, זה הזמן שלו להוכיח את זה.
הסטטיסטיקה מדברת בזכותה של באיירן. בפעם האחרונה שבה היא סיימה עונה בלי תואר, ב־2012, היא חזרה ולקחה טרבל. יש עניינים סנטימנטליים כמו אירוח הגמר, והאפשרות שזה יהיה המשחק האחרון בקריירה של מולר. בשלבי ההכרעה באמת הכל יכול לקרות, והמנחוס של הארי קיין חייב להישבר מתישהו.
ברצלונה: רוץ, ילד, רוץ | גיא לייבה
ברצלונה וליגת האלופות זה פשוט לא זה. גם עם לאו מסי בהרכב, בארסה לא הבריקה במשך שנים ולא זכתה במפעל מ־2015. היו את המפלות נגד רומא וליברפול, ומעל כולן עומדת ההשפלה 8:2 מול באיירן מינכן ב־2020. את הכדורגל בתקופת הקורונה מנסים להדחיק, אבל את הצהלות של תומאס מולר מאותו משחק אוהדי ברצלונה עדיין שומעים בסיוטים שלהם. זה ללא ספק ה־משחק של התקופה ההיא. בארסה שוב בקשיים כלכליים, שוב רואה איך ריאל מדריד מנחיתה כוכבים והיא מתקשה לרשום שחקנים, ושוב התחילה עונה מעמדת נחיתות. אבל דווקא כאנדרדוג, ברצלונה קמה מהקרשים.
האנזי פליק, אותו מאמן שהשפיל את הקטלאנים עם באיירן מינכן, הוביל אותם לפתיחת עונה מדהימה עם 15 מ־15 והצגות כמו 0:7 על ויאדוליד. הכוכב של אותה באיירן, רוברט לבנדובסקי, מוצא את עצמו נהנה מעמדת המבוגר האחראי. ההגנה חזקה, דני אולמו חזר אחרי שנים, ויש כישרון חד־פעמי, אלוף אירופה בן 17. אסור עדיין להגיד את זה בקול רם, אבל לאמין ימאל יכול לרשת את מסי. הוא אולי לא יספק את המספרים של הפרעוש, אבל בהחלט יכול לשאוף להיות מה שרונאלדיניו וריבאלדו היו פעם – כוכב ברצלונה.
דווקא בעונה הזאת עם כל השינויים, ברצלונה יכולה לפנטז על התואר. המאמן הקודם צ'אבי הביא אליפות, אבל לא הצליח לגרום למועדון להתגבר על הצל של מסי. לפליק אין את משקעי העבר הללו. הוא בא מבחוץ, ולא מתרגש יותר מדי מכך שהוא מאמן את ברצלונה. דווקא הגרמני מחזיר את התקווה שהיא תחזור להיות אימפריה, תשוב להיות "יותר ממועדון" כמו שהמוטו שלה מצווה. דווקא פליק יביא לברצלונה את הגביע השישי בתולדותיה, וזה יקרה עוד העונה.
ארסנל: טעם של פעם | עינב שיף
בואו נודה באמת: אם אתם חייבים להמר על הזוכה בליגת האלופות לעונת 2024/25, הסיכוי שתשימו את הכסף על ארסנל דומה לאפשרות שמירי רגב תטוס ל"נסיעת עבודה" בלי לסגור סופ"ש מפנק. הכדור אמנם עגול, אבל הכסף שמסובב אותו הוא בצבע ירוק ואת התוצאות אתם רואים בעצמכם. ארסנל היא גם אחת מהקבוצות הבכירות שמשתתפות שוב ושוב במפעל מבלי לזכות בו: הפעם האחרונה שהגיעה לגמר הייתה בעונת 2005/06. והיא אכן החזיקה בתואר עד הדקה ה־76, אז ברצלונה השוותה. תוך ארבע דקות התחולל המהפך, ולתותחנים לא נשאר שום דבר בקנה.
ובכל זאת, מבין כל קבוצות הפלסטיק הנוצץ שמועמדות לקחת את התואר על אוטומט, עם הווינריות הבלתי נסבלת של ריאל מדריד ותאגיד הנפט של פפ גווארדיולה במנצ'סטר סיטי, ארסנל עוד נראית כמו קבוצת ליגת האלופות מפעם. אתם יודעים, מהימים שבהם קבוצות צמרת באו לשחק כדורגל של קבוצות צמרת ולא התנהלו כמו גרסת הדשא של אמזון וגוגל. זה לא שלא יודעים בארסנל להכניס את היד לכיס, אבל תחת המאמן מיקל ארטטה (ברכות על החוזה החדש והמוצדק) ארסנל משחקת כדורגל יפהפה וגם אפקטיבי להפליא, בהובלת שחקנים כיפיים כמו בוקאיו סאקה: הנה טאלנט שגם מעורר אמפתיה ואפילו השראה במקום להיות פצצת זחיחות ויהירות בסגנון ארלינג הולאנד וקיליאן אמבאפה.
בנוסף, המאמץ הכושל בינתיים לחלץ אליפות מהמלתעות של סיטי מסמן את הרפתקת ליגת האלופות של ארסנל כאירוע שדווקא בו אולי הטובים – והאסתטיים – יעשו את הבלתי ייאמן וינצחו: זה מה שיפה בטורניר לא קצר אך לחלוטין לא מרוץ באורך 38 משחקים. כאמור, זאת לא סיבה לשים על התרחיש הנ"ל משכורת חודש, אבל לקוות ולייחל זה עדיין בחינם.
ליברפול: אנרגיות חדשות | דביר רשף
מִצּוּי (ז'). הפקת כל מה שאפשר, ניצול עד תום.
כך הרגיש יורגן קלופ בליברפול בשנה האחרונה שלו בתפקיד, וגם הוא הבין שאחרי שזכה עם המועדון באליפות – תואר שלא נחת באנפילד מעל 30 שנה עד אז – ובליגת האלופות, הגיעה העת לנוח קצת ולהזרים אנרגיות חדשות ורעב מתבקש למערכת. הוא גם היה זה שהכריז על בואו של ארנה סלוט, ונדמה שכל הצדדים הולכים להרוויח מהזיווג הזה.
הכדורגל, למרות ההפסד הלא צפוי לנוטינגהאם פורסט בסוף השבוע, פשוט נפלא מתחילת העונה, כשבינתיים ההגנה מזכירה את זו של עונת האליפות.
כולם מדברים על קיליאן אמבאפה וארלינג הולאנד – ויש על מה, כן? – אבל מוחמד סלאח עדיין כאן, עם השתלת שיער וגם השתלת חיוך שלא יורד לו מהפנים, ואם יש מישהו שעדיין מפקפק בזהות הכדורגלן האפריקאי הגדול אי פעם, עונה שתסתיים עם הגביע בעל האוזניים הגדולות תסגור סופית את הדיון הזה.
ובואו נדבר על העובדה שכל הקיץ ליברפול הוציאה בסך הכל 42 מיליון יורו, רובם (30 מיליון) על שוער מחליף – ונמצאת רק במקום ה־56 בעולם בסכום הכולל שהושקע בשוק בחלון ההעברות (ועדיין יצאה ברווח). ברור שאי־אפשר לטעון שאין שם שחקנים שהובאו בכסף גדול, אבל קשה שלא להיגעל מהמועדונים ששופכים מיליונים ללא מעצורים.
ונכון שמדובר כאן באחד המועדונים הגדולים בהיסטוריה – אבל משהו בו תמיד משדר אנדרדוגיות. מועדון פחות דורסני, שעדיין הצליח להשאיר בו שאריות רומנטיקה ואהבה לסמל, ולא זה שעל השטרות. ואנחנו אוהבים אנדרדוגים, לפחות במהות שלהם.
וזה בלי בכלל להזכיר את הקהל הכי טוב בעולם, שאף פעם לא ישאיר את השחקנים שלו לבד (סליחה על זה).
בקיצור, ליברפול הנוכחית היא המועדון הכי רעב לתארים, צמא להצלחה ומוכן לאתגר.
אינטר: יצאו מחוזקים | אורי בן-נון
כמעט בלתי אפשרי להיות יותר דומיננטית ממה שהייתה אינטר בעונה שעברה בסריה א'. היא לא רק החזירה לעצמה את האליפות אחרי שתי עונות, אלא עשתה זאת עם פער של 19 נקודות על פני המקום השני ובאמצעות כדורגל נהדר.
מצד שני, דווקא כשלא מעט פרשנים ואוהדים החלו לציין בזהירות שייתכן כי מדובר בקבוצה הטובה בעולם, הגיעה האכזבה באירופה. אחרי שבעונת 2022/23 סללה את דרכה עד לגמר ליגת האלופות, שם נכנעה למנצ'סטר סיטי, בעונה הקודמת היא הודחה כבר בשמינית הגמר אחרי הפסד מפתיע לאתלטיקו מדריד בפנדלים, למרות שכבר הובילה 0:2.
כעת, אחרי קיץ שבמהלכו לא איבדה אף שחקן משמעותי והוסיפה המון עומק עם החתמות מדויקות, אינטר מחפשת תיקון, ואפילו אריגו סאקי, שכמאמן הוביל את היריבה העירונית מילאן לשתי זכיות בגביע אירופה לאלופות, אמר ש"לנראזורי יש את מה שצריך כדי להתחרות הן על זכייה בליגה והן על זכייה בליגת האלופות", והוסיף כי "לאינטר יש את הסגל העמוק והשלם ביותר".
שווי הסגל של אינטר נמוך מזה של האנגליות המובילות, שתי הספרדיות הגדולות, באיירן מינכן ופ.ס.ז', אך סוד ההצלחה שלה עשוי להיות העובדה שהצליחה להשאיר את הקפטן לאוטרו מרטינס ולמנוע אותו מהקבוצות האלו. החלוץ הארגנטינאי בן ה־27 הוא אחד השחקנים הטובים בעולם וגם הכי אנדרייטד מבין הבכירים, ויחד עם שותפו לחוד מרקוס תוראם שהופך לכוכב, הקשר הנהדר הקאן צ'להאנולו ושלושת שחקני השדה האיטלקים הטובים ביותר כיום - הקשר ניקולו בארלה, הבלם אלסנדרו באסטוני והמגן השמאלי פדריקו דימרקו - אינטר בהחלט יכולה להגיע רחוק. בטח כשעל הכל אחראי מאמן חדשן בדמות סימונה אינזאגי. הפתיחה מול מנצ'סטר סיטי תהיה מבחן רציני להמשך.
לברקוזן: סיפור אמיתי | צביקה נעים
טוב, מיצינו את כל המועדונים הנוצצים, הראוותניים, נוטפי הגלאקטיקוס. אנחנו רוצים סיפור. ובאייר לברקוזן מביאה איתה לליגת האלופות סיפור קלאסי עם כל האלמנטים שמרכיבים דרמה טובה: קללה, פצע, מסע, מושיע וגאולה.
אלפי מילים בשפות שונות נכתבו על המסע הסיזיפי של לברקוזן בדרך לאליפות היסטורית בגרמניה, ובצדק. כי כמה פעמים כבר יוצא לך לראות קבוצת כדורגל שנלחמת בשדים של עצמה ומכניעה אותם, קבוצה שסוחבת על גבה המצולק את קללת "נברקוזן", את הנבואה הרעה שמגשימה את עצמה, את תדמית הלוזרית הנצחית ומוחקת אותה בצורה הכי מרשימה שיש - עונה שלמה נטולת הפסדים ומפגני ווינריות מרהיבים עם שחקנים שמתעקשים לכבוש גולים עמוק בזמן פציעות.
ואת המסע הזה מוביל צ'אבי אלונסו, מאמן שרק מלראות את ההתנהלות שלו על הקווים, אתה רוצה שיצליח. אחרי ההישג ההיסטורי והכדורגל הקבוצתי הסוחף אמרו שהוא יעבור לבאיירן מינכן, יחתום בליברפול, יהפוך לפפ גווארדיולה עם בלורית – וצ'אבי אלונסו? עוד לפני שהעונה הסתיימה הודיע שהוא ממשיך בלברקוזן. הפרויקט נמשך ויש לו עוד עבודה בעיר הקטנה (160 אלף תושבים) במערב גרמניה.
אז מי בפרויקט, ובמי אפשר להתאהב? קודם כל פלוריאן וירץ כמובן, מי שבגיל 21 זכה בתואר שחקן העונה בגרמניה, דריבליסט שיודע גם לכבוש, גם לבשל וכבר חתום העונה על שלושה שערים בשלושה מחזורים. ויקטור בוניפייס עוזר לו עם הגולים והמאסה, או במילים אחרות: מי שאוהב חלוצים מז'אנר גם ענק, גם מהיר וטכני (יחסית) וגם חוגג כיבושים בצורה מצחיקה – יתחבר. תוסיפו שני מגינים שאוהבים לשעוט לרחבת היריבה, בימין ג'רמי פרימפונג, בשמאל אלכס גרימאלדו ובמרכז השדה את גרניט ג'אקה, ותקבלו חבורה לא נוצצת מדי, אבל כזו שבא לך לשמוע את הסיפור שלה.
פורסם לראשונה: 01:30, 17.09.24
