סימן להתאוששות? לפני מכבי חיפה: יובנטוס מנצחת 0:3 את בולוניה
(באדיבות ONE)
אם מסימיליאנו אלגרי ישפשף מנורת קסמים ויקבל שלוש משאלות, סביר מאוד שאחת מהן תהיה לשחק נגד בולוניה בכל מחזור, ואם אפשר - גם בכל יום. ביום ראשון הצליחה בולוניה לעשות משהו שמעט מאוד קבוצות סרייה א' יכולות להגיד שעשו העונה, אם בכלל, וזה לגרום ליובנטוס להראות כמו קבוצה. זה נגמר ב-0:3 לבן-שחור, וזאת לא הפתעה גדולה. עם כמה שפתיחת העונה של יובנטוס חלשה, והיא חלשה, הפעם האחרונה בה הכניעה בולוניה את הגברת הזקנה הייתה אי שם בפברואר 2011, והעונה היא ניצחה בליגה פעם אחת בלבד. ממש יריבה בהזמנה, בדיוק כשהלחץ על אלגרי – שחזר לקבוצה בקיץ 2021 - הגיע לנקודת רתיחה.
עוד לפני הניצחון מול בולוניה, שהעלה את יובנטוס למקום השביעי עם 13 נקודות, כבר הצהירו באיטליה שהגברת הזקנה מקווה ל"חודש של גאולה" באוקטובר, במהלכו גם תפגוש פעמיים את מכבי חיפה בתוך שישה ימים - מחר (רביעי ב-22:00) וב-11 באוקטובר. בדומה לאלופה הישראלית, גם יובנטוס מגיעה למפגש הקרוב כשהיא עם אפס נקודות בליגת האלופות, לאחר שהפסידה 2:1 לפריז סן-ז'רמן ו-2:1 לבנפיקה ליסבון. המשמעות היא שכדי לשמור על סיכוי לעלות לשמינית הגמר, שש נקודות נגד מכבי חיפה הן בגדר חובה עבורה.
"זאת לא קבוצה קלה, הם מאוד פיזיים ויהיה מאבק קשה", אמר אלגרי כנשאל על היריבה הישראלית, במה שנשמע כמו מנת הקלישאות המקובלת של מאמן לפני משחק מול יריבה נחותה. עם זאת, הפעם ייתכן שמדובר בהכנת הקרקע לתוצאה רעה.
הניצחון על בולוניה הגיע רק אחרי שיובנטוס פגשה את נקודת השפל שלה, הפסד 1:0 למונזה, העולה החדשה, במשחק האחרון לפני פגרת הנבחרות. אמנם מדובר בהפסד היחיד שלה בליגה, אך הוא הגיע אחרי ארבע תוצאות תיקו רצופות. את שני ניצחונותיה הבודדים העונה מלבד האחרון, 0:3 על ססואולו במחזור הפתיחה ו-0:2 על ספציה, היא השיגה עוד באוגוסט. ניתן לייחס את הפתיחה הרעה לחוסר המזל של הקבוצה, שסובלת מפציעות של שחקנים חשובים רבים, ביניהם פול פוגבה ופדריקו קייזה שטרם שיחקו דקה העונה, אך גם לנסיבות יש גבול מסוים.
האוהדים איבדו כל סבלנות כלפי אלגרי. מיד אחרי שריקת הסיום בהפסד לבנפיקה, כל האצטדיון שרק בוז לקבוצה ולמאמן, ולאחר ההפסד למונזה הוא נאלץ לצאת מהמשחק בליווי משטרתי. המחאה גם יצאה אל מחוץ לגבולות המגרש, עם ההאשטג "AllegriOut#" שהפך לטרנדי ברשתות החברתיות.
אלגרי הוביל את יובנטוס לחמש אליפויות רצופות ופעמיים לגמר ליגת האלופות לפני שעזב ב-2019, וניתן היה לצפות שהאוהדים ישמרו קמצוץ של חסד נעורים למי שפעם היה במעמד של גיבור, אך הכעס הגדול נובע לא רק מהתוצאות המאכזבות, אלא בעיקר בעקבות היכולת.
הקבוצה חסרה לגמרי רעיונות בהתקפה, הקישור רך מאוד ובקושי מצליח להחזיק בכדור (מעניין יהיה לראות את המפגש של מנואל לוקאטלי ואדריאן ראביו הנרפים עם עלי מוחמד ונטע לביא), ונקודת האור היחידה היא חוליית ההגנה בראשותו של הבלם החדש גלייסון ברמר, שספגה חמישה שערים בלבד בליגה - הכי מעט מלבד אטאלנטה (וביחד עם לאציו). עם כל הכבוד לנתון ההגנתי המרשים שאוהדי רוב הקבוצות יכולים היו להסתכל עליו ולהיות מרוצים, מעמד של קבוצה הגנתית שמרבה לסיים משחקים בתיקו וממעטת לייצר מצבים הוא לא דבר שאוהדי "הגברת הזקנה" - שהתרגלו להזיע רק מעט בדרך לאליפויות קלות במשך כמעט כל העשור הקודם - יכולים לחיות לצידו בשלום.
בזווית החיובית עבורה מבחינה התקפית, אלגרי שינה את הטקטיקה ועבר ממערך 4:3:3 ל-4:4:2, כשמי שניצב ליד דושאן ולאחוביץ' הוא ארקדיוש מיליק, שהתאקלם בקבוצה במהירות האידיאלית וכבש כבר שלושה שערים בחמישה משחקי בליגה. לצידם, מי שעוד בולט לטובה הוא פיליפ קוסטיץ' הסרבי שמשחק על קו שמאל, והתקבע בתפקיד השחקן היצירתי של הקבוצה. לקראת המשחק מחר צפויה לאלגרי דילמה: אנחל די מריה חוזר אחרי שריצה עונש הרחקה, וכעת המאמן יצטרך להכריע אם לפתוח איתו על חשבון אחד משלושת השחקנים היחידים שנותנים לו תפוקה התקפית, או אולי אפילו ביחד איתם במערך התקפי שאינו מאפיין את סגנון המשחק שלו.
למרות התוצאות והדרך, בינתיים הנהלת הקבוצה נותנת גב לאלגרי והודיעה שמעמדו יציב. זה כנראה קשור גם לכך שהמאמן חתם על חוזה עד קיץ 2025 כשחזר ליובנטוס, בשכר של 7 מיליון אירו לעונה, ולקבוצה אין כל כוונה להמשיך לשלם לו סכומים גבוהים בזמן שהוא יושב בבית. עם זאת, איבוד נקודות מול מכבי חיפה - שהפכה לאחרונה לקוטלת המאמנים האירופים אחרי ששלחה הביתה את אלה של אולימפיאקוס, אפולון לימסול, והכוכב האדום בלגרד - בהחלט יכול להטות את הכף.
