זהו, רגע השיא הגיע. כולם נושאים עיניים לגמר המונדיאל החגיגי, לאחר קמפיין של תצוגת כדורגל מרהיבה באמת. אך בל נשכח, שלצד המשחק המסקרן, העם היהודי בכל העולם כולו מדליק הערב נר ראשון של חג החנוכה בחיק המשפחה והחברים, בבתים ובכיכרות המרכזיים. חג החנוכה כידוע מסמל את ניצחון האור על החושך, וכמובן את גבורת המכבים אל מול היוונים בימים ההם.
אולם כידוע, אחת הברכות שאנחנו מברכים לפני הדלקת הנרות היא: שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה. האמנם? כיצד מתבטא חג החנוכה בימים אלו, כשאנחנו חיים בשלווה יחסית ולא נרדפים בגלל אמונתנו?
ובכן, החג המיוחד הזה שתיקנו חכמי ישראל לאור ניצחון המכבים לצד נס פך השמן שנמצא במקדש, מבטא עומק נפלא במהותו של עמנו, העם היהודי. החג לא מסמל רק את ניצחון החומר אלא בעיקר את ניצחון הרוח. בגזרת המן המוכרת לנו מחג הפורים, ריחפה מעל היהודים במלכות אחשוורוש גזרת מוות אכזרית. אולם בחג החנוכה, המלחמה היתה בעיקר מורלית ורוחנית. היוונים רצו לחלל ולטמא את העם היהודי ולהעביר אותו על דתו, וכך יאבד את ייחודו ויהיה ככל העמים.
מלחמת המכבים היתה אל מול היוונים בכמה גזרות. גם כמובן בגזרה הפיזית והמערכתית, אך בעיקר בהיבט הרוחני, שמהווה בסיס להיותנו עם קדוש ומובדל מכל העמים. אנו רואים במוחש כיצד ממלכות ואימפריות גדולות מהעבר נעלמו כלא היו, ואילו העם היהודי שעבר פרעות ורדיפות קשות לכל אורך ההיסטוריה האנושית, שורד ושומר על מורשתו שעוברת מדור לדור.
לא לחינם הדבר קורה. שכן אחד המאפיינים החזקים שלנו כעם הוא האחדות. כל בר דעת מבין בשכלו שהתאחדות והתארגנות קבוצתית חזקה יותר מכל מהלך אישי, חזק ככל שיהיה. עוצמת האחדות מכניעה את כל המכשולים והאתגרים שעומדים בדרכנו כעם.
החג הזה מאחד אותנו באחדות נפלאה. די אם נתבונן בעובדה שהנרות שדולקים על אדן החלון ובפתחי הדלתות, הם אותם נרות שאבותינו הדליקו במחתרת גם בזמנים הכי חשוכים, כמו גם היום, שכל העם על גווניו, קטנים כגדולים, דתיים ושאינם דתיים, חיילים ואזרחים, קשישים וצעירים, כולם נוטלים חלק בחג הזה שווה בשווה. עלינו לחזק את 'הביחד' שלנו ולהניח את המחלוקות בצד. לדעת שהמהות האמיתית שלנו היא באחדות, ושהפירוד והמחלוקות מגיעים לא מהמקום האמיתי שלנו. ממש כמו השורה המפורסמת משיר החג: כל אחד הוא אור קטן וכולנו אור איתן. חג חנוכה שמח.
